מרגישה מוזר

[לולי90]

תודה שירן

אני כל כך רוצה את הילדה שלי בחזרה-היום פתחתי אלבומי תמונות עד מלפני שנתיים-יותר מאוחר היא כבר לא הסכימה להצטלם-(פוחדת ממצלמות) וכאילו אלו היו חיים אחרים וילדה אחרת...אני כבר ממש לא מאמינה שהיא איך שהוא תחזור למה שהיה ואני יודעת שזה רע-כגם המחשבות שלנו אנרגיה ואולי אם מאמינים זה יכול להשפיע-אבל אני כל כך מציאותית...הלוואי-ולא אכפת לי אפילו בעוד 5 שנים-אם זה מה שצריך אנחנו נעבור את זה-אבל רק אם הייתי יודעת שבאמת היא תשתפר...

 

[לולי90]

מרגישה מוזר

כאילו עצרתי את עצמי מלחשוב מה יהיה הלאה-שנחזור לכל התופעות לוואי ובטח עכשיו שביטלו לה טיפולי חשמל ועד שלפונקס תחזור להשפיע יהיה לא קל... כאילו אני נמצאת במין מקום ריק כזה ממחשבות-כנראה זאת הגנה-כי אם אתחיל לחשוב שהכול היה לחינם וחוזרים למה שהיה ולא עזר -אז איך אפשר בכלל לקוות כבר שמשהו פעם שהוא השתפר במצבה-אז אני לא יודעת לאיזה מקום אגיע?דיברתי עם רופאה יותר בכירה והיא אמרה שעכשיו אחרי חשמל-הם מחזירים אותה ללפונקס-והיו מקרים שלפונקס הפשיע יותר טוב אחרי הטיפולי ECT.אני לא יודעת אם זאת האמת או שסתם לא היה לה מה להגיד-כי הם כבר ניסו הכול. מצד שני-אולי הלפונקס קצת ירגיע אותה באופן ככלי ונוכל לקחת אותה הביתה-אני מתכוונת לאשפוז יום? הפחד הגדול שלי-שלא תחזור לפצוע את עצמה-מה שכבר לא היה בחודש וחצי האחרונים...ביום רביעי וחמישי היא התחילה התקפים -אבל לדברי האחות -הצליחה להרגע אפילו בלי זריקה-אז זה דוקקא צריך לעודד אותי-נכון?בסוף שבוע בבית היא הייתה בסדר גמור...אבל השאילה הגדולה-האם הרופאים המחלקה התאישו ואולי באמת אני צריכה לקבל דיעה שניה ?רק אם הפרופסור שאני אלך עליו יגיד לי שהטיפול נכון-איך אני ארגיש? עוד יותר גרועה-כי כיאלו כבר זהו-נתקלנו בקיר?ואין מה לעשות יותר? הכי גרוע זה שהיא המטופלת הכי ותיקה במחלקה-כולם -טופלו ועזבו-והיא עדיין נשארת ונשארת ולא רואים את הסוף....

 

[sarit743]

שלום לולי יקרה

אני מכירה כל כך טוב את המקום הזה של "התנתקות" ואולי גם קצת אדישות וקבלת המצב. אני גם יודעת שהוא עובר. זה שלב של עייפות החומר - החומר האנושי - אנחנו. זה יעבור, תראי מחר... שאלת לגבי הפרופסור: מה הוא יגיד ואיך תרגישי, לי נראה אחד משלושה: 1. יגיד שהטיפול אכן עוזר - תרגישי רגועה יותר וטוב יותר. 2. יגיד שהטיפול לא עוזר - תרגישי שניסית לבדוק עוד כיוון ונשארת עם אותה הרגשה, אבל לפחות ניסית. 3.יציע טיפול חדש, אחר - אולי תרגישי תקווה ושלא נגמרו האופציות. הכי גרועה היא אפשרות 2 - ואז הרי תשארי באותו מקום, אין לרדת מהמקום הזה, התחושה הנוראית הזו של חוסר אונים ואי אפשר לדעת מה יהיה הלאה. אם לא תלכי - לא תדעי. בכל מקרה, כמו שאני רואה את זה, (אני לא מבינה במקרה של בתך הרבה ואולי אני תמימה בתשובותיי), כמו שאני רואה את זה יש 2 אופציות טובות יותר, ולכן עצתי לך - לכי ונסי. המון המון המון הצלחה וכח. שרית

 

[זריחה 2]

לולי,כמו שכתבה לך שרית

אם לא תלכי לא תדעי... המון המון כח והצלחה..