מרגישה מבולבלת
אחרי 10 שנים ביחד של עליות והמון המון משברים החלטתי לשים לזה סוף. ואז הוא מתחנף,בוכה,מזכיר לי גם את הטוב.הוא באמת עשה בשבילי המון אבל אותי זה לא מספק, אני כבר הרבה זמן לא אוהבת אותו כמו שהוא אותי. הוא לא נותן לי דברים שאני צריכה למשל- אין לי עם מי להתייעץ כי הוא לא מבין אותי ולא מסוגל, הוא לא מלומד כלל וזה משהו שגרם לפער בינינו לגדול, הוא לא יודע להביע אהבה -בשבילו העובדה שהוא עושה כל מה שאני מבקשת על מנת לא לריב זה מספיק.האם הדרישות שלי גבוהות? האם זה נכון להיות עם מישהו רק כי את מרחמת עליו? האם אני רוצה יותר מדי? מה קרה לי שהכל התערער? למישהו יש הסבר הגיוני.כואב לי עליו שהוא כזה אבוד בלעדיי אבל אני לא הייתי מאושרת.ואולי אף אחד לא יאהב אותי ככה? ואולי לא אצליח להיות מאושרת אף פעם? אני מצד אחד רוצה לחזור אליו כדי לא לפספס מישהו שמאוד אוהב אותי ויעשה כל מה שאני רוצה,מצד שני זה הפחד שלי לשחרר וחוסר האמונה שלי שאמצא מישהו שיעשה הכל בשבילי. אני גם מרחמת עליו שהוא נשאר ככה חסר כל ומצד שני לא מסוגלת כשהוא איתי. מה דפוק בי?
אחרי 10 שנים ביחד של עליות והמון המון משברים החלטתי לשים לזה סוף. ואז הוא מתחנף,בוכה,מזכיר לי גם את הטוב.הוא באמת עשה בשבילי המון אבל אותי זה לא מספק, אני כבר הרבה זמן לא אוהבת אותו כמו שהוא אותי. הוא לא נותן לי דברים שאני צריכה למשל- אין לי עם מי להתייעץ כי הוא לא מבין אותי ולא מסוגל, הוא לא מלומד כלל וזה משהו שגרם לפער בינינו לגדול, הוא לא יודע להביע אהבה -בשבילו העובדה שהוא עושה כל מה שאני מבקשת על מנת לא לריב זה מספיק.האם הדרישות שלי גבוהות? האם זה נכון להיות עם מישהו רק כי את מרחמת עליו? האם אני רוצה יותר מדי? מה קרה לי שהכל התערער? למישהו יש הסבר הגיוני.כואב לי עליו שהוא כזה אבוד בלעדיי אבל אני לא הייתי מאושרת.ואולי אף אחד לא יאהב אותי ככה? ואולי לא אצליח להיות מאושרת אף פעם? אני מצד אחד רוצה לחזור אליו כדי לא לפספס מישהו שמאוד אוהב אותי ויעשה כל מה שאני רוצה,מצד שני זה הפחד שלי לשחרר וחוסר האמונה שלי שאמצא מישהו שיעשה הכל בשבילי. אני גם מרחמת עליו שהוא נשאר ככה חסר כל ומצד שני לא מסוגלת כשהוא איתי. מה דפוק בי?
