מרגישה מבולבלת

[לילך2012]

מרגישה מבולבלת

אחרי 10 שנים ביחד של עליות והמון המון משברים החלטתי לשים לזה סוף. ואז הוא מתחנף,בוכה,מזכיר לי גם את הטוב.הוא באמת עשה בשבילי המון אבל אותי זה לא מספק, אני כבר הרבה זמן לא אוהבת אותו כמו שהוא אותי. הוא לא נותן לי דברים שאני צריכה למשל- אין לי עם מי להתייעץ כי הוא לא מבין אותי ולא מסוגל, הוא לא מלומד כלל וזה משהו שגרם לפער בינינו לגדול, הוא לא יודע להביע אהבה -בשבילו העובדה שהוא עושה כל מה שאני מבקשת על מנת לא לריב זה מספיק.האם הדרישות שלי גבוהות? האם זה נכון להיות עם מישהו רק כי את מרחמת עליו? האם אני רוצה יותר מדי? מה קרה לי שהכל התערער? למישהו יש הסבר הגיוני.כואב לי עליו שהוא כזה אבוד בלעדיי אבל אני לא הייתי מאושרת.ואולי אף אחד לא יאהב אותי ככה? ואולי לא אצליח להיות מאושרת אף פעם?

 

[אייבורי]

שתי בעיות שונות

ראשית את באמת צריכה להפרד מהבחור, מהסיבה שהוא לא עושה לך את זה? שנית, אכן את תהיי אומללה כל חייך ושום בחור לא יצליח לתקן את זה.

 

[joejoe268]

כל כך מבינה אותך

שלום לילך, אני מבינה את תחושת הבלבול והקושי בה את נמצאת כרגע. לא קל להיפרד ממישהו אחרי 10 שנים. אני מניחה שקודם כל צריכה להתקבל החלטה- את רוצה לצאת לדרך חדשה לבד או איתו. אם ההחלטה היא איתו- בהחלט ניתן לשקם מערכת יחסים, תלוי ברצון ובעומק המחלוקות. אבל קודם כל את צריכה להחליט שאת מקבלת אותו ורוצה אותו. אם את מחליטה להיפרד, את צריכה לבנות את עצמך כאדם נפרד ולראות איך את יכולה להיות מאושרת קודם כל לבד. להבין מה עושה לך טוב (ולא רק מה לא עושה לך טוב), לדעת מי את ומה את. אישית, אני לא חושבת שאדם מלומד זה העניין. ניתן בהחלט לפתח שיחה גם אם אנשים שלא למדו באוניברסיטה. העניין הוא ביניכם, את מרגישה מרוחקת ושחסר לכם תחומי עניין משותפים, חסרה לך שותפות, אמפתיה והבנה. אני מקווה שאת שואלת את עצמך גם שאלות קשות, כגון, האם את נותת לבן זוגך אמפתיה וקבלה? האם את מנסה להיות שותפה שלו או שאת עסוקה בלבקר אותו? יכול להיות שבהחלט ניסית ונתת הכל וזה לא עובד... אני מניחה שתקשורת היא מילת המפתח, ולעיתים מה שרואים מכאן לא רואים משם...אני מניחה שבשיחה כנה ואמיתית איתו, אולי תגלי דברים שיפתיעו אותך לגבי איך הוא מרגיש בקשר שלכם. בכל אופן, בכל דרך שבה תבחרי, שיהיה בהצלחה! ועוד משהו קטן, מי שרוצה למצוא זוגיות ופתוח לזוגיות, בסוף מוצא אותה. אני התגרשתי בגיל 31 עם 2 ילדים ומצאתי לי גבר מדהים שממלא את רוב הצרכים שלי ואני את שלו, והתקשורת מדהימה. וגם אני התגרשתי במחשבה שאולי אין מי שיאהב אותי עם כל החבילה שלי...

 

[לילך2012]

כמה כייף להרגיש שאת לא לבד....ראשית

לאורך כל התקופה הארוכה שבה אנחנו ביחד ניסיתי לגשר על כל הפערים,לא מפריעה לי העובדה שלא למד באוניברסיטה אבל האדם לצערי לקוי קשה שסיים 13 שנות לימוד כשאינו קורא וכותב טוב .היה לנו קושי אפילו למשל ,ללכת לסרט ביחד.היו לנו פערים תרבותיים ומנטליים ובשלב כלשהו כשהתבגרנו ביחד אני הרגשתי שאני מתקדמת ויוצרת לי תחומי עיסוק ועניין בעוד הוא העדיף להשאר במקום,לא לעבוד,לשכב במיטה ולא להתעסק בכלום ולישון רוב היום.הוא באמת מסכן אבל הרגשתי שזה כבד לי ושאני מחפשת משהו אחר.את הגדרת זאת מאוד נכון שאין לנו תקשורת,תחומי עניין משותפים,אמפתיה והבנה. בתחילת הקשר נתתי לו המון אמפתיה ואז הוא שיקר לי כמה פעמים ותפסתי .אמנם סלחתי אך לא שכחתי ולאט לאט הפסקתי לגלות הבנה ואמפתיה בעיקר לאור העובדה שהוא לא התעניין בי,במה שעובר עליי ולא היה לי שותף וחבר אמיתי. נכון שאני עשיתי המון טעויות אך כשהרגשתי שאני לבד בקשר הזה הפסקתי להלחם והתחלתי לדאוג לעצמי,לתחומי העניין שעושים אותי מאושרת ובעצם זה היה תחילת הריחוק בינינו.אני שמחה לקרוא שאת מאושרת,זה נותן לי תקווה שגם אני יכולה לחייך,לצחוק ולאהוב ואולי הכי חשוב למצוא חבר אמיתי שיצעד איתי ביחד .תודה מכל הלב.

 

[דר ניצן ברוקס]

למשוך מערכת יחסים מתנדנדת או להפסיקה

עוד לפני שהתחתנת את משתעממת ומרגישה לבד- אז כמה לבד יכולה להיות יותר הפרידה? אם אין ילדים- אולי תמצאי משהו מרגש יותר? ואם את רוצה חתונה, בית, ילדים וחוששת להפסיד את הרכבת- תעבדי על עצמך להסתגל למה שיש, לפסיביות שלו, לנכונות שלו לעשות דברים אחרייך בלי לחשוב מה הוא רוצה. יש הרי דברים קשים יותר. בלי סיכון אין סיכוי. האומללות מסתכלת עלייך מהחלון: עכשיו תחשבי מה את מכניסה הביתה- סיכוי למשהו טוב ממש? לבד וחופש מההתלבטויות? מישהו טוב לב שיעניק לך ילדים ומסגרת משפחתית אבל לא ריגושים. 2 ברירות כדי להיות מאושרת: 1. לקבל את המציאות כפי שהיא ולעבוד על עצמך להסתגל ולהפיק ממנה את המקסימום. 2. לשנות את המציאות ולרוקן את בכוס כדי שיוכלו להיכנס בה דברים חדשים. כוס מלאה גם עם דברים שאינך אוהבת, או כוס ריקה ולחפש משהו חדש למלא אותה? איזה דימוי מדבר אלייך יותר? אוכל לאמן אותך כדי שתמצאי בעצמך את התשובה המתאימה לערכים המובילים בחייך. התקשרי אלי

 

[לילך2012]

האמת שיותר

מושך אותי לרוקן את הכוס ולמלא בדברים חדשים. משום מה אני מרגישה שאיבדתי את כל הערכים שהיו לי. איך ממלאים מחדש את הכוס? מאיפה שואבים את הכוחות למלא אותה לבד?

 

[גלית שרייבר]

היי לילך

אני שמחה לשמוע שאת מקשיבה לקול הפנימי שלך. אכן, אם את מרגישה שבן זוגך אינו ממלא את צרכייך הרגשיים, אינו מהווה איש שיחה עבורך- זוגיות זו לא יכולה להתקיים. גם אם היא תתקיים, את כנראה תהיי אומללה בתוכה, כפי שאת מרגישה עכשיו. הרי הבסיס של זוגיות טובה היא חברות טובה ושותפות אמיתית לדרך. בנוסף, בכרטיסך כתוב שאת בת 31 ואת כותבת שהקשר שלכם נמשך 10 שנים. אני בטוחה שעברו עליך תהליכים רבים מגיל 21 ועד היום- אלו הן שנים קריטיות של עיצוב האישיות, תחומי החיים וכו'. וודאי השתנית רבות וכך גם הוא. מה שהתאים בגיל 21, לא חייב להתאים גם היום. מילים כגון "קשה להסתדר אתי" ו"אולי לא אצליח להיות מאושרת אף פעם" נובעות מפחד, הפחד להישאר לבד... הפחד הזה הוא לגיטימי וטבעי, אך עלייך להתגבר עליו. אם תהי בקשר הנכון לך, בו תרגישי טוב, תרגישי שהזוגיות היא הדדית, מפרה, מפתחת- את כבר לא תהי "קשה". הקשיבי לקול הפנימי שלך - הוא יודע הכי טוב! בהצלחה

 

[I C E M A N 7]

אבל הקול הפנימי שלה

אומר לה שאולי אף אחד לא יאהב אותה ושהיא לא תהיה מאושרת. אז מה הוא יודע, האהבל.

 

[מריוס זכריה]

לא תוכלי לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה

זה שהקשר לא מספק וגם לא יספק בעתיד - זה ברור מדברייך. להיפרד ממנו ולהתחיל מחדש, זה לאכול מעוגת החיים. [למרבה הצער, לא כולה מתוקה, ויש לה גם חלקים מרים] להשאיר את העוגה שלמה זה לא לפרום את הקשר שיש לך איתו. כי לפרום את הקשר, זה לאבד אותו, זה לאבד חלק ממך, זה לשים מחסום מלאכותי מפני הכאב שלו, זה לשחרר את האחריות שלקחת על רגשותיו. המון המון דברים שאת צריכה להסכים שיהיו לא שלמים. כאמור, זה או-או. אי אפשר גם-וגם. הנכון, לתחושתי, הוא לאכול את העוגה ולשלם את המחיר. העוגה השלמה לא תחזיק מעמד. אחרי עשר שים איתו, בהחלט נראה לי שאת צריכה תמיכה כדי לעשות את הצעד הזה. [וגם כמובן, קודם כל, כדי לסיים את ההתלבטות ולהגיע למסקנה]. קחי עזרה מקצועית. זה ישתלם לך.

 

[לילך2012]

כמה התחברתי ל

מה שכתבת על כך שלקחתי אחריות על הרגשות שלו.לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר. הבעיה שלי היא לקחת עזרה מקצועית בסכום סביר ומישהי שעם המלצות אתה מבין?אני רוצה שינוי ומתקשה לעשות זאת לבד.הרגשות שלי מתעתעים בי.

 

[מריוס זכריה]

כן, אני מבין

אני חושב שהוצאה על טיפול היא השקעה לטווח ארוך, ובתור שכזו היא מאוד משתלמת. גם לימודים הם השקעה לטווח ארוך. כשאת רוצה ללכת לאוניברסיטה, והמחיר שם די קבוע (אלא אם כן יש מילגה), את לא אומרת לעצמך: "טוב, זה קצת יקר, אז אני לא אלמד". את עושה את המאמץ. את יכולה למצוא מטפלת יותר זולה קצת. את יכולה להיעזר בקופת חולים או שרותים אחרים מוזלים שיש. זה בסדר. אבל אל תותרי על המהות, אם את יכולה כמובן. ברור שיש גם אנשים שצריכים ולא יכולים. זה המצב. אבל אם את יכולה - זה כדאי מאוד. אגב, לא בטוח שאת צריכה טיפול [או אימון] ארוך.

 

[לילך2012]

אוקיי לוקחת זאת כיעד.תודה גדולה.