את רגישה ופגיעה ולא שולטת בזה
ולעולם תישארי לבד אם לא תגיעי לשליטה בזה, כי העולם מלא אנשים שהם לא אני.
אני רגישה לריח של סיגריות - זה עושה לי התקף קוצר נשימה. ולא עוזר שזה באוויר הפתוח, כי זה הריח, לא העשן. אז אני לא יכולה לתפוס את כל המעשנים כאנשים שנהנים לפגוע בי, אז אני צריכה להגן על עצמי. ללכת עם מגבונים ריחניים בתיק ולכסות את האף כל פעם שיש ריח, להפסיק לנשום עד שאני חולפת על פני המעשן הקרוב, וכד'.
אני צריכה להגן על עצמי, לא לצפות שאנשים יפסיקו להיות הם.
אמנם קשה לכנות בשם "אנשים" את אלו שמכנים את זולתם בשמות גנאי, למרות שלא התגרו בהם ולא פגעו בהם. אבל הם אנשים, ויש אנשים שכל כך רע להם בתוך עצמם, עד שהם נהנים לפגוע בכל יצור אנושי כלשהו, בלי סיבה.
בכל אופן - הם לא הנושא. את צריכה להיות מסוגלת להגן על עצמך. בשביל זה דבר ראשון את צריכה ללמוד לצייר לעצמך בדמיון כמעט במוחש את האנשים האלה כלוקים בשכלם בצורה קשה, עד שתוכלי להרגיש שהם לא משפיעים עלייך כלום. כן, גם אם את מכירה אותם והם עו"ד או ח"כ או "משהו חשוב" אחר, אפשר ללמוד לצייר אותם בדמיון כפי הדמות הפנימית שלהם - לוקים בשכלם ובנשמתם בצורה קשה מאוד.
וגם ללמוד כל פעם שקורה חווייה כזו, עם כל כמה שהיא קשה, לא לשקוע בה, אלא לקום ולהתבונן. למה זה מפיל אותך. איפה זה פוגש אותך. איפה בנשמה שלך יש פצע ששורף לך. לזהות אותו, ולדבר אליו, אל הפצע הספציפי הזה. לחבוש אותו במקור שלו.
תתפלאי לראות כמה גדילה תתרחש אצלך במשך הזמן, עם העבודה העצמית הזו.
תזהי את ההורים שפגעו בך, את האכזבות שלך, את החולשות שלא הצלחת להכיל בתוך עצמך - ובהם תטפלי. ואז אף אחד לא יוכל לפגוע בך גם אם הוא ינסה, גם אם הוא יתאמץ וישקוד ויתמיד. את תהיי תמיד במקום שהוא לא מגיע אליו.
