מרגישה לבד.....
סטודנטית לתואר אוטוטו בשלבי סיום אבל בלי עבודה ולא ממש מצליחה להשתלב או להתמיד בשום עבודה אפילו שבתחום הלימודים אני מוציאה ציונים ממש יפים (ממוצע של 85+ )
התחלתי ללכת לפסיכיאטר+פסיכולוג דרך הקופה אבל אין לי ממש תמיכה ממעגל החברים הקרובים או משפחה או בן זוג (הוא רק נוטה להקניט אותי שאני משוגעת ושהתרופות שלי לא ממש עובדות אפילו שניסיתי להסביר לו שתרופות מסוג SSRI לוקחות בערך חודש עד שרואים שיפור מבחינת דכאון וגם נוטה להקניט אותי שאני לוזרית כי אני לא מוצאת עבודה או לא מצליחה להתמיד בעבודה וגם כל הזמן מקניט אותי אומר שאני ילדותית שאני בדכאון שנמאס לו מזה ושכל בחורה אחרת תהיה טובה לו...כשאני בוכה הוא סתם אומר תפסיקי לבכות והולך) ההורים לא תומכים בללכת לפסיכולוג הם לא ממש מאמינים באסכולה הזאת וטוענים שרק משוגעים הולכים לפסיכולוג ושאני לא משוגעת..הם פשוט לא באמת מבינים כמה אני סובלת באמת
לא ישנה לא עובדת סובלת בבית סובלת אצל החבר אין לי חברים או כ"כ מעט שאני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד אותם ולכן סותמת תפה
בקושי מצליחה ללמוד בלימודים וכמו שאפשר לראות מהשעה של ההודעה גם לא ישנה....
הבטן שלי הורגת אותי (אצלי כל הסטרס הופך לבעיות במעיים גם ככה מאובחן אצלי קרוהן שנובע מלחץ נטו) בלי חברים בלי ידידים בלי תמיכה מהמשפחה (או בכלל מישהו נורמלי לדבר איתו) וגם אפשר להגיד בערך בלי בן זוג (אמנם משלם לי על הפגישות הטיפוליות אבל הוא מצפה לראות תוצאות מהפגישה הראשונה למרות שהסברתי לו שזה לוקח זמן..המון זמן)
אני מניחה שפשוט קצת התעייפתי...קצת התייאשתי ואני קצת עצובה מזה ...
סטודנטית לתואר אוטוטו בשלבי סיום אבל בלי עבודה ולא ממש מצליחה להשתלב או להתמיד בשום עבודה אפילו שבתחום הלימודים אני מוציאה ציונים ממש יפים (ממוצע של 85+ )
התחלתי ללכת לפסיכיאטר+פסיכולוג דרך הקופה אבל אין לי ממש תמיכה ממעגל החברים הקרובים או משפחה או בן זוג (הוא רק נוטה להקניט אותי שאני משוגעת ושהתרופות שלי לא ממש עובדות אפילו שניסיתי להסביר לו שתרופות מסוג SSRI לוקחות בערך חודש עד שרואים שיפור מבחינת דכאון וגם נוטה להקניט אותי שאני לוזרית כי אני לא מוצאת עבודה או לא מצליחה להתמיד בעבודה וגם כל הזמן מקניט אותי אומר שאני ילדותית שאני בדכאון שנמאס לו מזה ושכל בחורה אחרת תהיה טובה לו...כשאני בוכה הוא סתם אומר תפסיקי לבכות והולך) ההורים לא תומכים בללכת לפסיכולוג הם לא ממש מאמינים באסכולה הזאת וטוענים שרק משוגעים הולכים לפסיכולוג ושאני לא משוגעת..הם פשוט לא באמת מבינים כמה אני סובלת באמת
לא ישנה לא עובדת סובלת בבית סובלת אצל החבר אין לי חברים או כ"כ מעט שאני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד אותם ולכן סותמת תפה
בקושי מצליחה ללמוד בלימודים וכמו שאפשר לראות מהשעה של ההודעה גם לא ישנה....
הבטן שלי הורגת אותי (אצלי כל הסטרס הופך לבעיות במעיים גם ככה מאובחן אצלי קרוהן שנובע מלחץ נטו) בלי חברים בלי ידידים בלי תמיכה מהמשפחה (או בכלל מישהו נורמלי לדבר איתו) וגם אפשר להגיד בערך בלי בן זוג (אמנם משלם לי על הפגישות הטיפוליות אבל הוא מצפה לראות תוצאות מהפגישה הראשונה למרות שהסברתי לו שזה לוקח זמן..המון זמן)
אני מניחה שפשוט קצת התעייפתי...קצת התייאשתי ואני קצת עצובה מזה ...