מרגישה "לא בסדר"

SSnow

New member
מרגישה "לא בסדר"

היי, אני עוברת על הפורום וקוראת את ההודעות שלכן על בסיס יומי... ואני לא יודעת למה או מאיזה סיבה אני לרוב לא מצליחה להתחבר... תנו לי להסביר, כולנו כאן עברנו פחות יותר את אותו הדבר, ואני יודעת ומבינה אך אתן מרגישות ואני יודעת שפעם גם אני הרגשתי ככה, אבל היום אכשהו המצב אחרת... אני לא יודעת ממתי אני כזאת או ממתי הפסקתי להרגיש... אני מבינה שאמי לא הולכת לחזור , אבל כאילו אין לי יותר את תחושת הגעגוע שהיה... או תחושת הכאב... אני באמת לא מבינה את זה... יש לי הרגשה שאכשהו אם זה אפשרי איבדתי את האפשרות להרגיש משהו... כי פעם היו לי רגשות והייתי סובלת, כואבת, עצובה , שמחה משהו... היום אין כלום... כאילו שכל מאגר הרגשות התרוקן או יצא לחופשה עד הודעה חדשה... כל פעם שאני קוראת כאן משהו, אני חושבת "איך זה שאני לא מרגישה כאב? איך זה שאני לא מתגעגעת אליה? הרי היא הייתה כל עולמי! וכעת אין לי כלום!" ועדיין ... ריק... אני קוראת את מה שכתבתי ואני מרגישה כמו מכונה שעובדת על ניוטרל... כמו כלום... מקווה שלא פגעתי באף אחת ושלא דרכתי על אצבעות בדרך... תודה
 
לילה טוב...

לא בסדר?? ממש לא.. לפעמים הדרך שלנו להתמודד עם דברים שקשים או כואבים מידי היא "להעלים" את הרגשות.. פשוט למחוק אותם ולא להרגיש כלום.. לפעמים קל לנו יותר להיות אדישים, גם אם זה לנושא כל כך טעון כמו האובדן, מאשר לתת לכל הרגשות לעלות ולהתמודד איתם. האמת.. שגם אני הגעתי למסקנה שאני באיזשהו סוג של הכחשה לגבי האובדן.. משום מה אני מנסה לשכנע את עצמי שזה לא באמת כזה נורא.. ושזה כבר לא משפיע עליי כמו פעם.. אבל בעצם אני סתם עובדת על עצמי כי ברור לי שזה הדבר שהכי השפיע עליי, במיוחד מכוון שזה היה בגיל כל כך צעיר ואני לא זוכרת בכלל מה זה אמא.. בשבילי זה מושג זר לחלוטין.. למוח שלנו יש המון דרכים להגן עלינו.. יכול להיות שזו הדרך שלך כרגע.. כל דבר בזמנו.. אבל עצם זה שזה מציק לך, אולי שווה לבדוק מאיפה זה מגיע ואם הגיע הזמן לעבוד על זה.. כמובן שהכל זו רק דעתי.. יכול להיות שהכל בא ממקום אחר לגמרי ומה שכתבתי בכלל לא מדבר או קשור אליך.. בכל מקרה... שולחת לך
גדול!
 
אין לך שום סיבה להרגיש "לא בסדר"...

כל הרגשות הם לגיטימיים... אמא שלי נפטרה לפני 14 שנה ובשנים הראשונות לאחר המוות פרט לכמה מקרי בכי, החלטתי ביני לבין עצמי שאין לי את הפריוילגיה להתאבל, היו לי בגרויות על הראש והתמודדות עם חיי היום יום... בהתחלה חשבתי שאני רק חוסמת את הרגשות שקשורים למותה של אמי, אח"כ שמתי לב שחסמתי את הרגשות שלי באופן כללי... עם הזמן פירקתי את הלבנים של החומה שבניתי מסביבי ונתתי לעצמי להרגיש, אבל גם אז (כנראה בגלל שעבר כבר הרבה זמן ממותה), לא התפרקתי ממש... כיום יש לי מדי פעם רגעים, שבהם אני חושבת על אמי, תוהה מה היא הייתה אומרת אילו ראתה אותי היום...וכמובן שמהרגע שהפכתי לאם, אני חושבת הרבה על איך היא הרגישה, כשהיא ידעה שהיא הולכת להשאיר אותנו מאחור... בכל מקרה, בפורום יש מקום לכל סוגי הרגשות ולכן לדעתי, תכתבי מה שאת מרגישה, בלי שום קשר למה שאחרות כותבות או מרגישות...
 
סנואי ...

כאן את לא צריכה להרגיש "לא בסדר", וכבר נאמר שכל סוג של רגש בהתמודדות הוא לגיטימי. גם אם זה חוסר רגש. אני לא חושבת שאנשים יכולים להמשיל ולהרגיש כאב כל הזמן באותה המידה ובאותה האינטנסיביות. אי הרגשה של תחושות כאב יכולה לנבוע מהדחקה, ומבריחה מהנושא. זה יכול גם לנבוע מזה שהתאבלת, עיבדת את הכאב, הפנמת את הדמות של אימא לתוכך, ולכן זה פחות מעסיק אותך וצובר אנרגיות של כרב במהלך היומיום. האם את מוצאת את עצמך באחד מהמקרים האלה?
 

SSnow

New member
קצר...

האמת שאין לי מושג איפה אני משתלבת בהכול... הכול פשוט נורא מוזר לי עכשיו... בכל מצב יש לי שתי שניות עכשיו ולכן אענה בקצרה.... זה לא שאני מרגישה שאיכשהו התגברתי על זה ... אני מרגישה כאילו זה ככה כבר כל כך הרבה זמן ... (מאות שנה מאז ומעולם... כאילו נולדתי ככה... ללא אמא) שאני לא יודעת אם אני מכירה הרגשה אחרת... כאילו שאף פעם לא הרגשתי אחרת ולכן זה לא מפריע לי כי בעצם "התרגלתי" וזה לא שבאמת יכולתי להתרגל לזה הרי זה קרה לפני לא כל כך הרבה שנים... לא יודעת (איך שכבר אמרתי) זה הכול פשוט מאוד מאוד מוזר לי... אני חייבת לטוס... סורי , ביי
 
../images/Emo201.gif

אם יתחשק לך לכתוב יותר מאוחר יותר, נשמח לשמוע. נראה לי שהנושא שווה מחשבה נוספת. נראה לי שיש כאן דברים שכדאי לעבד ... אז, כשמתאים לך ...
 

SSnow

New member
סוף סוף...

כבר כמה פעמים אני מנסה לכתוב כאן שוב ולא ממש מצליחה, אני מקווה שעכשיו אצליח... אני לא יודעת להגיד למה אני מרגישה ככה , אבל אני מרגישה לבד, וכאילו תמיד הייתי במצב הזה... אני מאז ומעולם הייתי ילדה דכאונית ולא פעם שמתי לב ושבו לב סובבי לכך שיש לי בעיה עם מצבי רוח משתנים... אבל אף פעם לא עשיתי משהו בנידון... ואני גם לא יודעת מה לעשות... בכלל כל נושא המוות היה לי קצת יותר מדי בחיים... סבתא שלי שגידלה אותי נפטרה תוך כדי הטיפול בי... האמת אני לא זוכרת יותר מדי ממנה כי הייתי בת 6 כשהיא נפטרה אבל אני זוכרת מאוד ברור את הרגע שהיא מתה. אני חושבת שבערך מאז התחילו כל הצרות שלי... והם רק הלכו והתגברו במהלך החיים עד הרגע שבו אמי נפטרה ו"הגהנום" השתחרר ... טוב אני לא יודעת כמה כל זה קשור לכאן ולמה אני מפילה את זה עליכם, פשוט כבר מאוחר ואני אחרי יום מוזר של עשרות מצבי רוח משתנים... אני אסיים להיום... לילה טוב, שבת שלום ותשמרו על עצמכן נ.ב: אני מצרפת תמונה של החתול המקסים שלי... סתם כי בא לי וכי יש לי מצלמה דיגיטלית חדשה וחרשתי עליה...
 
למעלה