מרגישה חנוקה

[hagarrr1]

תודה ותשובות

ברור שלא כל הימים כאלה. יש ימים יותר רגועים. ויש רגעי משבר כמו אתמול. אבל המירוץ והלחץ תמיד קיימים. אני חושבת שמאז שנולד הקטן (בן 7 ח') יש יותר עומס (מן הסתם). עזרה בתשלום ממש אין מצב. החצי בסוג עבודה שיממה שלמה הוא לא נמצא בבית. מזלי שהדודה היקרה שלי גרה דלת ממול. אז לפעמים אני נותנת לה את הקטן שתחזיק רק כדי שאוכל להתפנות לגדולים. מחכה לקיץ.... רציתי להעלות תמונה של "המלחיצים" שתראו איזה חמודים הם, אבל לא הצלחתי.

 

[פישים]

מאד מבינה אותך. יש לי ימים כאלה, בעיקר באמת כשאני מתנהלת לבד עם תינוק על הידיים ושוכחת לשתות מים. הכי עוזר לי (וגם, זו לא תרופת קסם) - להחליט שאני לא צועקת. איכשהו זה גורם לי לראות את הדברים אחרת ולגשת אליהם אחרת. כמה עיזים במה שתיארת - 1. שיעורים - יש מצב לסיים אתם בצהרון? כמעט אין אצלנו מצב "שיעורים" בבית, כי היא מסיימת בבית הספר. אני כן משתדלת לזכור אחת לשבוע (ועדיף היה יותר) להציץ לה במחברות כדי להיות בעניינים מעבר למה שהמורה כותבת באתר. בינתיים זה עובד לנו טוב, כי גם בפעם היחידה שפספסה שיעורים סיפרה לי וסיפרה למורה והיינו בגישה אחידה של לעשות אותם באיחור (בסוף עשתה בצהרון ביום אחר). 2. כביסה. אנחנו מעמידים מכונה תוך כדי האמבטיות של הגדולות (עכשיו גם של הקטן) - כי באותו החלל. לפעמים ממלאים את המכונה בבוקר ומשאירים אותה עם טיימר שתתחיל לפעול אחה"צ. יש מספיק דברים שהם מוכנים לאכול לארוחת ערב שאפשר להכין ביד אחת? סופשבוע לבד עם שלושה זה אחד הדברים היותר מבאסים. התאפשר לך לנוח קצת? (אני שמה לגדולות סרט ושמיכה בסלון והולכת לישון עם הקטן צהריים).

טוב שיש את הדודה!

 

[ענבים2]

אם זה עוזר לך אז

ככה. א. כולם מרגישים את הלחץ הזה אחר הצהריים. ב. יכול להיות שאת מרגישה ככה, שאת נלחצת ובתמורה לוחצת, כי את רוצה להרגיש שולטת במצב ומנהלת אותו. לפעמים זה קצת עוזר להבין למה מתנהגים בצורה מסויימת ולהרפות. ג. כשיש חוסר סבלנות כזה, אז אנחנו מתמלאים רגשות אשמה ומפחדים לדפוק את החיים של הילדים ולגרום להם להרגיש רע מאוד. אז עכשיו יצאתי מהרצאה שאומרת שהאינפוט היחידי המשמעותי של ההורים בילדים שלהם, זה במטען הגנטי. וכל היתר הוא חסר חשיבות. עם זאת הילדים מעצבים את ההורים ומשפיעים עליהם אבל זה לא באותה מידה הפוך. והגורם המשמעותי אלו קבוצות השווים שמעצבים את הילד.... נכון זה סותר כל תיארוה פסיכולוגית אפשרית. זהו מחקר שמבוסס על גנטיקה ולי אישית קשה לקבל אותו. אבל זה קצת מרגיע לדעת, שאנחנו בהתנהגות שלנו, באשר היא, לא יכולה לנזק כמו שאנחנו מדמיינים שניתן... ד. אומרים שכשהילד מתבגר זה נעשה יותר קל. לדעתי, כשההורה מתבגר נעשה לכולם הרבה יותר פשוט. וכמובן

 

[סמי הכבאי7]