מרגישה חנוקה

[hagarrr1]

מרגישה חנוקה

שלושתם ישנים ואני על סף דמעות (וכמו שאומרים שאלו יהיו הצרות שלנו

) כל היום במירוץ. קמים בבוקר - לחץ, התארגנות של בוקר. יוצאים מהבית. נפגשים בארבע ושוב זה חוזר. לחץ, עצבים, כביסות, ארוחת ערב, שיעורים, בכי ברקע של היונק. אני עצבנית. צועקת, כועסת. על מה??? לא רואה את עצמי, לא את החצי והכי גרוע לא רואה אותם. במובן הרגשי של המילה. כל היום הנחתות - "תכין שיעורים" "כנס להתקלח" "תורידי בגדים" וכו' וכו'. מחכה לרגע שילכו לישון. מחכה לשקט. אז נכון, שיגידו לי עכשיו שכדאי לעשות סדרי עדיפויות והכביסות פחות חשובות, אבל בפועל זה לא קורה. מקנאה בכל האמהות האלה שאומרות שעם כל הקושי ילדים ממלאים להם את החיים ויש להם סיפוק אדיר. אני לא מרגישה את זה. מרגישה מועקה. מרגישה רע עם עצמי. יחד עם זאת, אני יודעת ומקווה מאוד שזאת רק תקופה (חורף?) וזה יעבור. אבל בינתיים שביזות מוצ"ש.

 

[בלה ואוזה]

מבינה. מזדהה ומחבקת

וחוץ מזה לא בטוחה שיש לי עוד מה לומר. כל כך רוצה עוד ילדים ולא רואה איך אני מסתדרת. גם אני בשביזות יום א/ מוצש.

 

[hagarrr1]

גם אני רוצה עוד ילדים

ואני ממש לא רואה את עצמי בעוד שנתיים-שלוש באותו הסרט. אני עייפה נפשית.

 

[צפלולית9]

זה לא רק החורף

יש לך יונק בבית. יש לך ילד קטן. תינוק. עבורי תקופות שיש תינוק בבית הן הכי עמוסות רגשית ופיזית וקשות להתמודדות. מצטערת אבל אני כן אכתוב לך שזו תקופה ולפרקים אני שותפה לחלוטין לרגשות שלך. יש ימים שגם אני מחכה לשמונה בערב שכולם יהיו במיטות ויהיה שקט מבורך. אגלה לך שבימי שיא הקושי יחלתי לימים ארוכים בעבודה כדי לנוח. זה לא שהכול קשה, יש ימים קלים ואפילו טובים, לפעמים הם מתרבים ככל שהילדים גדלים.

 

[נועהנועה]

ברור שאני לפעמים מרגישה ממש כמוך אבל אני גיליתי כן משהו שמשפיע עליי לאחותי יש בנות גדולות כבר (מעל 20), והיא פעם אמרה לי כשהתלוננתי על הקושי (אז הם עוד היו שניים... שלא ברור לי כרגע מה קשה בזה

כנראה שהכל יחסי ) "תדעי שעכשיו זה הזמן הכי יפה בחיים שלכם, תהני!" ומשהו באיך שהיא אמרה לי את זה - לא יודעת להסביר, היא ממש העבירה לי את אמיתות הרגשות שלה. נשבעת לך שברגעים הכי הכי קשים אני נזכרת במה שהיא אמרה וזה נותן לי כוחות. זה באמת הרגעים הכי יפים. ככל שהם גדלים הם צריכים אותנו פחות ופחות... וגם חשוב להבדיל בין קשה לרע. זה שקשה כרגע לא אומר שרע לי. להיפך, לפעמים מאמץ הוא דבר טוב. אני אומרת את זה כי זה נראה לי באמת מה שמרתיע הרבה פעמים אנשים - שהם צריכים לעבוד קשה. ואני מבינה ששלושה (עם תינוק) זה לגמרי לא קל (אני באותה הקלחת)

 

[ExNewYorker]

והנה עוד נקודה למחשבה:

(וברור לי לגמרי הקושי): לצערי, מסיבות שלא מתאים לי לפרט, אני אסתפק בילד אחד ..... הלוואי יכולתי להגיע לקשיים מסוג זה

. נא לא להבין לא נכון, שמחה בחלקי ולא מבטלת את הקושי ... אבל בהמשך להודעה של נועהנועה, הנה עוד נקודה לחשוב עליה שאולי תשפיע ותקל על הקושי כשהוא קורה שבוע טוב לכולם

 

[נועהנועה]

נראה לי מההודעות - שאת אמא מקסימה

תהני מהקטן שלך...

 

[hagarrr1]

 

[ניMפדורה]

זה באמת קשה

זאת באמת תקופה, וזה עובר. כשהם גדלים זה יותר קל

יש לך אפשרות לקחת בייביסיטר? או מישהו מהמשפחה שיעזור קצת? מה שמאוד עזר לי זה שעה שעתיים לעצמי, אפילו לדברים קטנים כמו מקלחת בשקט

 

[מיוליקה]

באמת שזה עובר

אני (אני במשמע אנחנו) גידלתי תאומות. ואח"כ עוד ילד, ואח"כ עוד אחד. היו ימים שהרגשתי כמו תמנונה - כל אחד משך אותי לכיון אחר, ובסוף היום ממש כאב לי הגוף מהמאמץ. והייתי מתבאסת לצאת לטיולים או לפיקניקים או ללכת לחברים עם תינוק זוחל, שלא נותן לך להחליף מילה עם מישהו אחר או לשבת לרגע. ופתאום זה משתנה. פתאום את יושבת אחה"צ, שותה קפה ונהנית להסתכל על הילדים. ופתאום יש אחה"צ שאת לבד כי כל אחד עסוק בענייניו, שלא לדבר על זה שכל אחד אצל חבר אחר. בקיצור, זה עובר, ויותר מהר ממה שאת מתארת לעצמך. ואם ההרגשה המחורבנת לא עוברת, לכי להתייעץ עם איש מקצוע. שבוע טוב וקל

 

[hagarrr1]

אבל עד שזה יעבור

יש בי את הפחד שאולי אני עושה איזה נזק בלתי הפיך. הרי אנחנו מודל לחיקוי של הילדים. לא?

 

[מיוליקה]

תראי,

אני לא מכירה אותך ולא יודעת מהי ההתנהלות שלך. אם כל יום אחר הצהריים עובר בשאגות ובאוירה לא נעימה, מן הסתם הילדים לא נהנים והמודל לא הכי טוב. אם מדובר באפיזודות מזדמנות, אני לא מאמינה שנגרם נזק. אני מאלה שלא מפחדת שהילדים יראו אותי בחולשותי, ויודעת גם לבקש סליחה אם טעיתי (ומי לא טועה?). ובכל מקרה, ואם המצב כל כך מפריע לך ואת לא רואה איך לשנות אותו בעצמך - פני לאיש מקצוע. לפעמים טיפ קטן ביחס לתגובה שלנו למצב מסוים ו/או ניהול אחר של הזמן, מספיקים. וכמובן שמדובר בסדר עדיפויות - אני לא זוכרת בני כמה הילדים שלך, אבל לפעמים מתאימה שיטת הסרט הנע (עכשיו כולם אוכלים, עכשיו כולם מתקלחים וכו') או שיטת כיבוי השריפות (קודם נסיים עם התינוק ואח"כ נתפנה לגדולים, או להיפך). אם את רוצה, נסי לתאר בוקר/אחה"צ טיפוסי, ונראה איך אפשר לעזור לך.

 

[adif11]

זאת בדיוק הסיבה שלא עשיתי את השלישי ,דבר

שהיום אני כמובן מאוד מצטערת עליו. פשוט הייתי כל כך עייפה ומתוסכלת מהמרוץ הזה שאת מתארת פה. מרביתנו עברנו את זה ,האויר חוזר כשהם גדלים קצת . בכל שנה יש קצת יותר מרווח ,עוד חצי שעת שינה ועוד רבע שעה נוספת שאפשר להתקלח בה בשקט. תחזיקי מעמד

 

[adip78]

כל כך מבינה

זו בדיוק הסיבה שאני לא חושבת עדיין על ילד שלישי (למרות שהחצי לוחץ). אחרי סופ״ש מטורף, לפני שבוע עמוס וסופ״ש הבא שהולך להיות עמוס בטירוף מרגישה מותשת. אני החלטתי להרפות קצת- בשבועות האחרונים פעמיים בשבוע מישהו אחר מוציא את הילדים מהגן (חמותי, בעלי, אבא שלי) ואני פחות בלחץ. אני מרשה לעצמי להשקיע בעבודה, ללכת לקנות לעצמי דברים וכו׳ העיקר לצאת מהלחץ. ויתרתי על ייסורי המצפון שאני לא איתם ואני נותנת זמן לעצמי.

 

[מיסיס מייס]

זה בגלל שיש לך תינוק

כשהתאומים היו פיציים, והתאומה הייתה חמצן והיה פחד נוראי שלא תידבק בכלום כי יכלה למות מכל אפצ'י, והיו שני תינוקות שכשאחד נרדם, השני התעוררולא ישנתי כמעט ו... היה נורא קשה. פיזית ונפשית. והיום, כשהם בני 3 והגדולה בת 6+ זה עולם אחר לגמרי. נכון, גם עכשיו זה מעייף אבל נורא כיף, וזה בסדר שאת נהנית משקט של אחרי שכולם ישנים, זה גם אני ולדעתי זה הרוב כי זה גם כיף להיות כמה שעות ביממה בשקט

בקיצור, מה שאני אומרת זה שעוד שנתיים+ כבר תדברי אחרת לגמרי (בתנאי שלא יהיה לך עוד יונק באיזור... כי אז תחושת ההקלה תידחה בעוד שנתיים-שלוש עד שהוא יגדל

)

 

[נינגאמא]

 

[rnavina]

שולחת חיבוק וגם עצות פרקטיות

את בכל ערב לבד? נסי לדחות את הכביסה לאחרי שמונה בערב, כשחלק מהילדים כבר במיטה, או כשבעלך נמצא בבית, או לסופ״ש. כשהילדים ערים ולחוץ לי אז אני עושה רק את מה שmust כמו להכין ארוחת ערב ולשטוף כלים אם אין לי מספיק כלים נקיים. למה הלחץאחר הצהריים? זמן בשבילך- פני נניח ערב בשבוע כשבעלך בבית או קחי בייביסיטר. ולדעתי קשה אצלך כי יש לך תינוק ואני מניחה שאת לא ישנה הרבה שעות וגם לא ישנה טוב כל כך, וגם כי יש לך בתכלס שלושה ילדים קטנים. גם אני במצב דומה עם שלושה ילדים קטנים ולדעתי אחוש הקלה עוד כמה חודשים כשהקטנה תהיה בת שנתיים. לאחרונה לקחנו בייביסיטר שאוספת את הילדים פעמייפ בשבוע ואז מבחינתי ומבחינת בעלי הכל הרבה יותר רגוע.

 

[h 3]

כל כך מבינה אותך...

גם אצלי 3 קטנים, וגם אצלי קטנה יונקת (אם כי כבר יונקת הרבה פחות, בת שנה ו - 4), והפרשים קטנים יחסית.. וחורף זה יותר קשה, בעיקר עם צריך לצאת, כי כמעט לכל מקום אני סוחבת איתי את כולם... ואני רוב הזמן לבד איתם, הגדולים חוזרים בצהריים, הקטנה באזור 16:00-16:30, ואבא שלהם מגיע לרוב אחרי שהם כבר "אכולים, מקולחים, מצוחצחים ומסופרים..." ויש ימים לא מעטים, שאני צועקת, ויש ימים לא מעטים שלקראת הערב אני כבר עם דמעות בעיניים, פשוט מהעייפות... ושאני סופרת את הדקות עד 20:00, שהם יהיו כבר במיטות... אבל יש ימים אחרים, ימים שאחר הצהריים עובר יופי, שאנחנו יוצאים (ואין גשם), או שבאים חברים, או שסתם עבר אחר הצהריים בכיף.. והאמת היא שבגיל של הקטנה שלי, משבוע לשבוע זה הופך לקל יותר, כי כבר יש מצבים שהאמצעית והקטנה יושבות ומשחקות יחד, אמנם רק לכמה דקות, אבל זה יילך ויתמשך... ויש מצבים שהיא מעסיקה את עצמה לבד ומאפשרת לי שתי ידיים פנויות... ויש ימים קשים יותר - השבוע היא היתה חולה וימים שלמים על הידיים... אבל אני מקווה שהימים הטובים יילכו ויתרבו... ואני לא זוכרת בן כמה היונק שלך, אבל שלי "רק" בת שנה ו - 4 אז הם לא יכולים להיות מאוד רחוקים, יש אור בקצה המנהרה... ועוד חודשיים וקצת כבר יהיה שעון קיץ, ואז הכל נראה תמיד הרבה יותר פשוט. באור. וכן, גם אני דוחה את תחילת העבודה על הרביעי (אם יהיה כזה...) לפחות בעוד שנה וחצי, כדי שהגדולים כבר יהיו ממש גדולים - לפחות הגדול, ברמה של ללכת ולחזור לבד, או להשאר כמה דקות עם האחיות שלו.... אני חושבת שהכי קשה לי זה העניין של לקחת את כולם איתי כל הזמן (השבוע לחבר של הגדול היה יומולדת, היה גשם והקטנה חולה, ולצאת גם לקחת וגם להחזיר, עם שתי הבנות באוטו... מבאס...) אבל ברור לי שזה עניין של זמן. יהיה בסדר, עוד כמה שנים נתגעגע לימים האלה... H

 

[imasarit]

מרוץ החיים

אם יש לכם אפשרות כלכלית - קחו עזרה. זה יפנה לך קצת מרחב נשימה. גם חוסר שינה הרבה פעמים גורם לעצבנות וחוסר סבלנות.

 

[ישנונית כתומה]

את בטוחה שלא כתבת עליי?

כל כך מבינה אותך ואומנם אני בלי יונק אבל קורסת תחת הנטל והלחץ. מבינה לגמרי את רגשות האשם אני כל כך עסוקה בהן בימים האחרונים. מרגישה קורסת. הכל נופל עליי. בנוסף הלחץ של האם פיטורים יהיו כן מתי ולמה. בעלי חוזר מאוחר כל יום וחורף אין ספק גורם משמעותי. אתמול ניהלתי איתם שיחה (מעניין כמה הם מבינים באמת) שאני בתקופה לחוצה שישתדלו לא להרגיז אותי ואם יוצא לי להגיב אליהם בצורה לא נעימה שיתעלמו ממני אח"כ רצתי לשירותים לבכות. לפעמים אין לי שליטה יותר.