מרגישה אמא רעה
אז אומנם כבר כתבתי על הנושא - חזרה לעבודה, אבל עדיין לא הפסקתי להתלבט. כנראה כי אני רוצה לחזור, אבל מרגישה שזה לא בסדר כלפי הילדים. הקטן יהיה עם הסבתות, ילד בן שנתיים יילך לגן כל השבוע (כיום הולך יום כן - יום לא), אני אשים ואולי גם אחזיר, והגדולים יחזרו הביתה בסביבות אחד וחצי/ שתיים וחצי ויהיו עם הסבתא.
אצטרך להיעדר מהבית מ - 7 עד 16, כי יש לי 40 דקות נסיעה לכל כיוון.
הגדולים לא יפסידו הרבה, מדובר בהבדל של שעתיים. האמצעי גם ככה רוב הזמן עם הסבתא ולא איתי במהלך היום, והקטן באמת יפסיד אותי אבל יקבל סבתות שמאד אוהבות ואני סומכת עליהן.
הקטע שהסיבה לברוח היא לא הטיפול בקטן, אלא כל ההמולה. יש לי 4 בנים וזה רעש ובלגן בלתי פוסקים. במיוחד שבן השנתיים מאד אנרגטי ומתיש, והגדול מתקרב לגיל ההתבגרות אז יש לא מעט מריבות.
מה שלא רשמתי הוא שהקטן היה הריון לא מתוכנן ולא רצוי, כל ההריון התחרטתי שלא הפלתי. והתחלתי להרגיש משהו רק כשהתחילו הצירים. זה ההסבר למה ילדתי את הקטן כשאנחנו בקושי מסתדרים עם כל השאר.
בעלי חוזר מעבודה בסביבות 7, ומייד מתחיל לעזור. אבל זה לא מספיק. במיוחד שאני גם לא ישנה טוב בלילה, אם כי המצב סביר לדעתי לבן חודשיים. בכלל, למזלי, הקטן ממש נהדר, נוח, רגוע.
לא שזה מה שאמור לקבוע, אבל בעבודה יסתכלו עלי עקום כי אצלינו גם מי שחוזרת אחרי חצי שנה נחשבת לקרייריסטית שחזרה נורא מוקדם. ובלי קשר, מפחדת להתחרט, מפחדת שהנסיעות לעבודה והצורך לעמוד בזמנים של יציאה / חזרה לעבודה רק יחמירו את הלחץ.
אני גם אמורה לחזור לפני החורף, ולא ברור איך מתנהלים איתם בחורף מבחינת המסגרות. אבל נראה לי טיפשי להישאר בבית 4 חודשים רק כדי שיהיה קל יותר בימים הגשומים.
אז אומנם כבר כתבתי על הנושא - חזרה לעבודה, אבל עדיין לא הפסקתי להתלבט. כנראה כי אני רוצה לחזור, אבל מרגישה שזה לא בסדר כלפי הילדים. הקטן יהיה עם הסבתות, ילד בן שנתיים יילך לגן כל השבוע (כיום הולך יום כן - יום לא), אני אשים ואולי גם אחזיר, והגדולים יחזרו הביתה בסביבות אחד וחצי/ שתיים וחצי ויהיו עם הסבתא.
אצטרך להיעדר מהבית מ - 7 עד 16, כי יש לי 40 דקות נסיעה לכל כיוון.
הגדולים לא יפסידו הרבה, מדובר בהבדל של שעתיים. האמצעי גם ככה רוב הזמן עם הסבתא ולא איתי במהלך היום, והקטן באמת יפסיד אותי אבל יקבל סבתות שמאד אוהבות ואני סומכת עליהן.
הקטע שהסיבה לברוח היא לא הטיפול בקטן, אלא כל ההמולה. יש לי 4 בנים וזה רעש ובלגן בלתי פוסקים. במיוחד שבן השנתיים מאד אנרגטי ומתיש, והגדול מתקרב לגיל ההתבגרות אז יש לא מעט מריבות.
מה שלא רשמתי הוא שהקטן היה הריון לא מתוכנן ולא רצוי, כל ההריון התחרטתי שלא הפלתי. והתחלתי להרגיש משהו רק כשהתחילו הצירים. זה ההסבר למה ילדתי את הקטן כשאנחנו בקושי מסתדרים עם כל השאר.
בעלי חוזר מעבודה בסביבות 7, ומייד מתחיל לעזור. אבל זה לא מספיק. במיוחד שאני גם לא ישנה טוב בלילה, אם כי המצב סביר לדעתי לבן חודשיים. בכלל, למזלי, הקטן ממש נהדר, נוח, רגוע.
לא שזה מה שאמור לקבוע, אבל בעבודה יסתכלו עלי עקום כי אצלינו גם מי שחוזרת אחרי חצי שנה נחשבת לקרייריסטית שחזרה נורא מוקדם. ובלי קשר, מפחדת להתחרט, מפחדת שהנסיעות לעבודה והצורך לעמוד בזמנים של יציאה / חזרה לעבודה רק יחמירו את הלחץ.
אני גם אמורה לחזור לפני החורף, ולא ברור איך מתנהלים איתם בחורף מבחינת המסגרות. אבל נראה לי טיפשי להישאר בבית 4 חודשים רק כדי שיהיה קל יותר בימים הגשומים.
