מרגישה אובדת עצות

[27mother]

מרגישה אובדת עצות

הילדה שלי בת שנתיים וחודש, מתנהגת ממש זוועה, צורחת ומרביצה לנו לא מקשיבה לנו כמעט רוב הזמן. לא נותנת יד כאשר הולכים ברחוב. לא אוכלת כמו שצריך. בקיצור אני לא יודעת מה לעשות. אף פעם היא לא הייתה מאוד קשובה לנו חשבנו שזה יעבור עם הגיל אבל כנראה שטעינו כי היא ממש מתנהגת לא יפה. כמובן שיש לה רגעים שהיא מתוקה ונותנת יד ולפעמים גם אוכלת אבל זה ממש נדיר.... מה עושים ?

 

[אםהבניםשמחה]

נקודה למחשבה../images/Emo102.gif

את צוררת בצרור אחד לא רוצה לאכול ולא רוצה לתת יד. אלה שתי התנהגויות שונות לגמרי שגם ההתייחסות אליהן צריכה להיות שונה. לילדה יש זכות לאכול כמה שהיא מרגישה צורך. לכם יש חובה להציע לה מזון בריא ומגוון. לתת יד זו חובה שאין עליה ויכוח. זה משהו שאתם חייבים לעשות כדי לשמור עליה מסכנה. לצד הסברים על החשיבות צריכה להיות אצלה הבנה שככה זה וזהו. חשבי אילו התנהגויות אתם רוצים שיהיו בשליטתכם, למרות שאין לכם זכות לשלוט עליהן- ולהפך.

 

[לאה_מ]

מסכימה עם אםהבניםשמחה לגבי הצורך

לפרוט את הבעיה שלך לפרוטות ולהתייחס לכל נושא בנפרד בצורה שמתאימה לאותו נושא. אני חושבת שאם את מרגישה שהבעיה היא כוללת, כדאי לכם למצוא באיזורכם קבוצת הורים על מנת שתוכלו להתייעץ עם הורים אחרים בקשר לבעיות שהרבה מאד הורים מתלבטים בהן.

 

[Liaty]

את בטוחה שאת לא כותבת על הבן שלי ??

בדיוק אותו הדבר רק שאצלי יש תוספת אם אמא לא בסביבה הוא עושה הכל ויפה ! אתמול הלך לטייל כ 2 ק"מ עם חבר שלנו יד ביד ע"י הכביש בלי נסיון לרדת מהמדרכה או לעזוב לו את היד .

 

[27mother]

../images/Emo12.gif

ומה את עושה בנושא ?

 

[Liaty]

לוקחת נשימה עמוקה !!

אנחנו בעיצומו של תהליך ! קודם כל אני מחזקת את עמצי כל הזמן בכל דרך (כי לפעמים השיטה גורמת לך לתסכול כפול .... מי או מה לא בסדר ??) מה עושים - 1. סוייץ' בראש ! - הרבה פעמים אני בודקת את עצמי איך אני אהייתח באותו המצב במקומו ? אז יש אוכל מוכן במקרר יש שעות שכולם אוכלים ואם הוא לא רצה לאכול ורצה לשחק אז בבקשה - התוצאה נכון להיום : כשהוא רעב הוא מבקש מקרר לבד! לגבי ההליכות - את העקבים אני דואגת להשאיר בבית (גם את השעון !!) משתדלים לבחור בדרך לא מסוכנת במידה ואין ברירה הוא על הידים בכיון ההליכה כדי שיהיה יותר קל לאחוז בו בזמן ההתנגדות מחזקים התנהגות יפה ! ומתעלמים מההפך ! (אנחנו בשלב ההשטתחות - אז קודם לסופר הוא כבר לא הולך איתי לבד , ואם זה קורה אז יוצאים החוצה נותנים להשתטח בנתיים אני יושבת על ידו מנסה להרגיע או לנחם או להתעלם אם צריך )

 

[לאה_מ]

ועוד משהו:

לפעמים אנחנו טועים לחשוב שהילדים אמורים (ויכולים) להתאים את עצמם לצורת החיים שהיתה לנו לפני שהם נולדו. אבל זה לא כך. גם אנחנו כילדים לא התנהגנו כפי שאנו מתנהגים היום - פשוט אי אפשר לצפות מילד שיתאים את עצמו לחלוטין לצורת חיים של מבוגר. מובן שיש ילדים "נוחים" יותר וילדים "נוחים" פחות, אבל גם הילד הסתגלן, הממושמע וה"קל" ביותר לא חי כמו מבוגר. אני מציעה לזכור את זה כל הזמן, ולא לצפות מהם שלא יגעו בדברים, שלא ירצו להתרוצץ ולקפוץ, שלא ילכלכו ויתלכלכו, שלא יסתקרנו ויחקרו, ולזכור כל הזמן שהם לא עושים את הדברים האלה כדי להרגיז אותנו. אני הייתי מנסה לבדוק כמה פעמים ביום אני כועסת, כמה פעמים אני אומרת "לא" ו"אסור", האם וכמה אני מענישה את הילד - ואם זה קורה יותר מדי צריך לשנות את הגישה כולה. זה בטח לא דבר קל, ולכן המלצתי על קבוצת הורים, משום ששם אפשר לקבל הנחיות וגם תמיכה, ולראות שגם הורים אחרים מתמודדים עם אותן בעיות - שאתם לא לבד. אני ממליצה לך על הספר איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו וגם על הורות יעילה - הראשון כולל גם עצות מאד מעשיות.

ונשמח לשמוע עדכונים.

 

[נדיה של הארבעה]

גיל שנתיים

בגיל הזה כולם, אב כולם, מגלים את העצמאות שלהם. זה אומר שהם יהיו לא ממושמעים, יחליטו לבד, יתעלמו מגבולות ומאיסורים, יבדקו אותך עד כמה את עקבית, ויתעקשו לעשות דברים לבד ולא לעשות מה שלא בא להם. אם תראי בזה את היופי - הילדה שלך הופכת לגדולה ועצמאית! - יהיה לך קל יותר לעבור את השלב הזה בלי להשתגע. חוץ מזה, כל מה שלאה אמרה זה כרגיל מדויק להפליא

 

[שרי30]

terrible two

 

[נעה גל]

ממש לא חייב להיות כך!

אם מגיעים "מוכנים" הגיל הזה עובר בצורה מקסימה. הוא באמת מקסים - גיל של גילויים ועצמאות - מה יכול להיות יפה מזה? הבעיה היא, בדר"כ אצל ההורים, המתקשים להסתגל לשינוי שחל אצל הילד שלהם. למרבה ההפתעה (או לא), ברגע שההורים משלימים עם השינוי ומגיבים אליו בצורה חיובית, הילד עובר את הגיל "הקשה". אז למה לא להתחיל כבר מהתחלה עם השלמת השינוי?

 

[27mother]

תודה לכל העונות

תודה על העצות. רק שלא הבנתי איך אני צריכה להשיג את ההורים האלה שבסביבתי. כולנו עסוקים מאוד בחיי יום-יום. ולפי מיטב ידיעתי וניסיוני, רוב ההורים לא כ"כ מספרים את האמת. רק כאן בפורום הזה שרובינו אנונימיים מספרים את האמת לאמיתה בחוץ המציאות שונה לחלוטין, אינכם מסכימים?

 

[לאה_מ]

../images/Emo13.gif את מתכוונת להורים שהילדים שלהם

ישנים לילות רצופים מגיל אפס, אוכלים ממתק אחד בשבוע ומעולם לא עשו פיפי על הספה?

כשכתבתי "קבוצת הורים" התכוונתי לקבוצות הדרכת הורים, שבדרך כלל מספקות גם הנחיה על ידי מדריכ/ת קבוצות הורים וגם קבוצת תמיכה בצורת קבוצת אנשים שמתמודדים עם בעיות דומות לשלכם. מכון אדלר מקיים קבוצות כאלה ברחבי הארץ (דוקא לא ממש לטעמי, אבל זה כבר עניין מאד אישי), ואפשר למצוא קבוצות כאלה דרך מרכזים להורות (כמו ממ"ש בתל אביב, דרך אם באיזור חדרה וכד'). האינטרנט בהחלט מהווה מקור טוב למידע ולהתייעצות, וגם לתמיכה. הסיבה שהצעתי לך לחפש קבוצת הורים היא כי הבעיה נראתה לי קצת מקיפה מכדי למצות אותה בתשובות כאן בפורום. אבל אנחנו נשמח להמשיך ולהתלבט יחד איתך גם בבעיות קטנות ויומיומיות, ואם תרצי, את יכולה בהחלט לתאר מצבים או מקרים שמטרידים אותך במיוחד, ונחלוק איתך מנסיוננו במקרים דומים.