מרגיז!

[j ack]

לאורין

שיויון או לא? יש כאלה נשים וגברים שמבחינתם השיא הוא חשיפת בגוף, ירוד אבל בזה לא תצליחו להילחם. אני לא חושב שאתו דוגמן שמגלח את שיער גופו חושב בראש פמיניסטי, הוא חושב בידיוק מה שמנחים אותו לחשוב. לא יותר ולא פחות.

 

[אורין קיי]

דוגמן ודוגמנית מגולחים חושבים

בראש שסופר כסף. אבל מה דוחף אותם לשם? הגישה הזכרתנית. ומה היא טוענת? שגוף יפה הוא XYZ. לא שאיך שאנחנו נולדים זה יפה מספיק אלא, תעשו כ וכך ואז תהיו יפים ומושכים. זו בעייה אמיתית. היום יותר מתמיד, כי פעם גבר שעיר היה יפה חתיך וסקסי (זכרתנות אבל קרוב לטבע). היום המסכנים צריכים לשנות את הגוף, כמו שנשים עושות מאות שנים, כדי להיחשב "שווים". לא חבל? אני קוויתי שהשיוויון ילך בכיוון שאומר שאיך שאנחנו נולדים ככה זה טוב וראוי. ושיהיה ברור, אינני נגד חשיפת גוף. יותר נכון, אני נגד ביגוד וכיסוי. אבל !!! "הם", אלה שקובעים את הכיוון, אומרים לנו כל הזמן מה יפה ומה מכוער מה רצוי ומה דחוי. אנחנו כולנו, גברים ונשים, שבויים בקורי עכביש של מזימה אחת גדולה ושמה כסף כסף כסף.

 

[קמפי]

עירום גברי

תחרות תמיד טובה לעסקים, מעלה את הרף, עד אנה נגיע? אבל למה לחקות את הנשים? אותן נשים שנוצרו בידי גברים או במוחותיהם ההוזים? בטח אותם גברים הוזים עכשיו את מראה הגברים. לא תחרות... שעמום

 

[אורין קיי]

שלום לך קמפי, מסכימה לדבריך

ובתוספת הערה: אין כאן חיקוי של הנשים. גם אנחנו שבויות בדעות הקדומות החונקות אותנו ומכתיבות לנו איך כדאי לנו להיראות. פעם היינו יפות שמנות, היום אנחנו יפות רזות ובעתיד, מי יודע? נחזור לשומן אולי. זה לא משנה מה הקונספציה, העיקר שיש אופנה וכולנו רצים באותו כיוון כמו משוגעים, כאילו שאין לנו דעה אישית, אינדיווידואלית. כנראה שבאמת אין.

 

[מירי,]

לדוגמה שנתת דווקא יש הסבר....

פעם היה חוסר במזון ואז שומן היה סממן של עמדה ושל בריאות היום יודעים ששמן זה לא בריא! ולא! לא כולם נולדים יפים, אין גוף מושלם בשום קריטריון... השאלה איך מכניסים את זה לפרופורציה ואיזו חשיבות נותנים לזה! אני לא מבינה למה אי אפשר להיות גם יפה (גם אופה) גם מתאפרת ומתלבשת בהתאם לאופנה וגם פמיניסטית?

 

[קמפי]

למה אי אפשר להיות פמיניסטית

פמיניזם כמו הרבה שמות תואר אחרים הוא סטיגמטי. ועם סטיגמה מכל סוג שהוא קשה ולא רצוי לחיות. לצורך אנליזה וזיהוי יש צורך בתוויות, אבל מאותו רגע נכרה הקבר. בו קבורה האישיות הפרטית, המעוף, הדימיון והיוזמה. מאותו רגע שנתוותה תווית - שלה הגבולות שלה, כל אדם שאינו תואם במאת האחוזים הופך להיות חוצני OUTSIDER שאינו מתאים ואינו משתלב. מצד שני, אם לא היו תויות, קריטריונים, גבולות וחוקים היינו במצב כאוטי. החשיבות שאנו כאנשים פרטיים נותנים למצב או חברה הוא בידינו. החשיבות שאנו נותנים למילה היא בידינו או בנפשנו. הבחירה היא שלנו. האם להנות ממחמאה ולהיעלב ממילה רעה? האם מחמאה היא באמת מחמאה? האם "את נראית טוב היום" היא מחמאה או ביקורת על איך נראיתי אמש (לא כל כך טוב)? אפשר לפתח את הנושא, אבל כבר מאוחר, שתיתי כוס יין אחת יותר מדי והגיע זמן לישון... המשך יבוא... אולי

 

[קליופה]

מכעיסות אותי כל הנשים החכמות האלה

שמתנערות מתואר הפמיניזם ואף מעזות לשלול אותו, כיוון שהוא סטיגמטי. ואיזו ראיה יכולה להיות יותר טובה להרסנות הסטיגמה הזו, אם לא אותן נשים בעצמן שנכנעות לה ומפנות עורף לתנועה האידיאולוגית שמשמשת להן כר לפעילות. האם את כל כך חרדה לאישיות הפרטית, המעוף, הדמיון והיוזמה שלך, עד כדי כך שתירי ברגל לתנועה היחידה שפועלת להגשמת מטרות שאת שותפה להן? או שמא אינך בטוחה מספיק שהאישיות הפרטית, המעוף, הדמיון והיוזמה שלך, יצליחו לבלוט ולהשפיע גם אלמלא תתכחשי להגדרה, ואולי אף לנפץ במשהו את הסטיגמה מבפנים, במקום לשתף פעולה עם המבקשים להנציח אותה? פמיניזם הוא סטיגמטי, שמאלנות והומניזם הם סטיגמטיים, כאלה הן הגדרות. אבל ללא הגדרות, לא יהיה שינוי, כי אי אפשר לפעול אם לא ברור ומוגדר לשם מה. זאת ועוד, מעדיפה לבלות זמני בנסיון להפריך סטיגמה מאשר להנציח אותה בעצמי.

 

[קמפי]

כעס וסטיגמה

קראתי פעמיים ועדיין לא הבנתי מה ההעדפה שלך, בעד או נגד סטיגמות. אל חשש, האישיות שלי מספיק חזקה, לפחות בעבורי - וזה מה שחשוב - לעמוד בפרץ, לשאת ראשי בגאווה על היותי אשה. מעצם היותי אישה - לא בחרתי, נולדתי - כבר שייכת לקבוצת בני אנוש מסוימת. אותה קבוצה פועלת על פני מישורים רבים. לא ברור לי עדיין, אחרי כל השנים מאז תקומת התנועה הפמיניסטית - מה המטרות. שויון זכויות לגברים? בחיים לא נשווה להם (במוות דווקא כן). הם שונים וטוב שכך. שויון זכויות במקום העבודה? הוכיחי עצמך תזכי ליחס ושכר הולמים (עובד מצוין בשבילי). ועדיין יכולה לפתוח בעצמי את הדלת ולקנות לעצמי פרחים ולא להרגיש מקופחת, אבל מודה, מאד נעים כשהפרחים נקנים ומוגשים על ידי מישהו אחר מלבדי, או שהדלת נפתחת בעבורי וביום בו יקום מישהו באוטובוס ויתן לי לשבת מעצם היותי אישה והוא גבר אשמח מאד. לדעתי כדאי יותר לבוא מעמדה של כוח מאשר מעמדה נחותה "ראו כמה אני מסכנה ומקופחת בגלל שאני אישה". ושאלה - מי הגוף הפועל למען הנשים שתזכנה ליחס שווה ברבנות - כלומר, תוכלנה לגרש את הגבר? היינה גאות בעצם היותכן נשים, אל תחפשנה את האשם בגברים, הם נאחזים במעמדם, כוחם והחוק העומד לצידם... עיינו ערך ליזיסטרטה ותראנה למה נשים יכולות להגיע

 

[קליופה]

אם כך, טעיתי לכל אורך הדרך

כשחשבתי שקיימת בינינו מלכתחילה הסכמה בסיסית כלשהי, שיש לשאוף לשוויון זכויות, ושכרגע אין שוויון כזה. אין לי שמץ של רצון להמשיך ולנהל דיון עם מישהי שאין לה בעיה עם זה שנשים יכולות להשפיע רק באמצעות מניעה של מין, ואני סיימתי בזאת.

 

[קמפי]

טעות

ואילו רק יכולת היית מחטיפה לי כזו סטירה שהייתי יודעת מיד מאין באתי ולאן אני צריכה ללכת. ההפניה שלי לליזיסטרטה היתה לצורך הדגמה - אפשר למנוע דברים אחרים גם, ולא מוכרחים למנוע, אפשר גם בנופת צופים, לא תמיד דרך השלילה (יש לי הרגשה שזו הדרך שלך) היא המועילה ביותר. שאיפה לשוויון זכויות של סקטור מסוים מאד של אוכלוסיה מקפח בהגדרתו את הסקטורים האחרים, אבל יתכן ו"הרוג תורכי ונוח" היא דרך ממוקדת יותר? אבל מכיון שאת סיימת אני סתם מברברת. זכרי - אני לא האויב.

 

[אורין קיי]

פרחים וסימפטיה שכר וקיפוח

יכול להיות שעבורך עובד משהו מצויין. עדיין את עומדת מול עובדות יבשות המבהירות ששכר עבור עבודה שווה, מקפח נשים ב 40 עד 60% לעומת הגבר. אני מרגישה נפלא כשמישהי/ו מביאים לי מתנה. לפעמים אני קונה לעצמי ומרגישה נפלא גם כן. האם עלי להרגיש נפלא יותר אם המתנה מובאת על ידי גבר? האם את תרגישי נפלא פחות כשאשה תפנה לך מקום באוטובוס? לי, ד"א, לא פינו מקום באוטובוס כשהייתי בהריון, לא גברים ולא נשים, והרגשתי נורא. היה לי קשה לעמוד ולאזן את עצמי ופחדתי ליפול. יכול להיות שנראיתי כלכך צעירה ולבשתי מיני כלכך קצר, שהחברה החליטה פה אחד שאני סתם שמנה/מתחפשת/משוללת זכויות. לא יודעת. ולמה שנשים יוכלו לגרש גבר? למה להיצמד למוסד השתלטן הזה שקרוי רבנות? אשה חופשייה מנהלת אורח חיים חופשי ונקי ממעורבות ממסדית, עד כמה שרק אפשר. אם יש קיפוח, חשוב להעלות אותו, להוכיח אותו ולצעוק עליו. מסכנות - זה סיפור אחר. האם את חושבת שלצעוק "מקפחים אותי בגלל היותי אשה" זה אקט של מסכנות? כשנשים נלחמות עבור זכויותיהן, זה מכיוון שהן אינן ניתנות להן ואפילו גרוע יותר: נגזלות מהן. אשם? האשם הוא בחברה.החברה היא זכרתנית, כולל הנשים שבה. פה ושם בדברייך, אפשר למצוא לכך אישוש.

 

[קמפי]

פרחים וסימפטיה

שכר שווה: בחברה אידיאלית השכר יהיה שווה, אבל אידיליות לחוד ומציאות לחוד. אולי הטעתי בהגדרה ש"זה עובד עבורי" - גם אני מרגישה שיכולתי להרוויח יותר אילו היו מעריכים מוניטרית את עבודתי, אבל... אני מרוצה מהעובדה הפשוטה שיש לי מקור פרנסה וגם אם איני מרויחה כמה שהייתי רוצה או חושבת שמגיע לי - רחוק הדבר מחיים על קצבה. סיפור קטן להמחשה של בטחון עצמי ומעט גאוה. כשהתגרשתי בפעם הראשונה היה זה בגלל שהחלטתי שזה לא מתאים לי יותר. היו לי שני בנים קטנים. לא דרשתי חלוקת רכוש (היה), לא דרשתי תמיכה בילדים בעצם כל מה שביקשתי היה נייר. קיבלתי את הגט והלכתי לעבודה. זה לא היה קל בהתחלה, אבל הסתדרתי. עבדתי 23 שעות ליום והסתדרתי. חלפו השנים נישאתי שוב - טעות גדולה - נולדה בת - ולקח לי 10 שנים להתגרש (נישואים לפי היהדות) ושוב לא דרשתי מאום ולא קיבלתי מאום. כיום יש לי נייר האומר שאני נשואה אבל לא ראיתי אותו כבר 8 שנים וטוב שכך, אני אפילו לא טורחת לבקש גט. למה נישאתי בכלל? באמת שאינני יודעת, אבל זה לא פגע בחופש שלי לעשות מה שרציתי - תמיד. אי אפשר להיות בלתי מעורב בממסד אלא אם כן נקנה אי ונחיה עליו לבד. ממסד כלשהו מעורב בכל פן של חיינו. אין צורך להיצמד לרבנות, נהפוך הוא. נסיעה נעימה לקפריסין בפעם הראשונה פתרה לי את הבעיה, ובפעם השלישית באנגליה. למה לחפש אשמים? החברה בה אנו חיות היא חברה - לטוב או לרע. כן אשמח אם אשה תקום באוטובוס, או תביא לי פרחים. לחימה מכל סוג שהוא - אפילו על זכויות נשים היא נגד האמונה שלי. אולי אפשר אחרת? לחימה בימים אלו נושאת קונוטציות מאד שליליות (כמו בכל יום רגיל בשבילי). לא רגילה לנהל שיחות מהסוג הזה אז אולי אני עוברת לא כלכך טוב, אני עושה בדרך כלל עבור עצמי בלבד, ולא מאגואיזם. השתייכות לפלג זה או אחר של חברה שמעולם לא קיבלה את שונותי לא עודדה אותי להיות מעורבת. אז אולי אני צריכה ללמוד? לסתום את הפה? לא לאמר כל מה שאני חושבת?

 

[voguemaster]

קשה לי להאמין, אבל ../images/Emo13.gif

יש נשים שחושבות כמוך

כל הכבוד

 

[אורין קיי]

מה מרגיז?

מעניין אותי מאין נובע הרוגז שלך. האם בגלל תמונות עירום של נשים? האם בגלל שימוש פומבי בעירום של נשים? האם שימוש בעירום כנ"ל, להשחתת משמעותן ולזילות של יצירות האומנות? מה תפקידו של שמעון בכל התמונה הזו? האם גם הוא היה שם? (מישהו צייר את שמעון בתמונה מוזיאלית?) ואם לא, איך חיברת אותו לכל הענין? האם דיוקן של שמעון משתווה בעיניך לזה של ואן גוך או לציור המונה ליזה?

 

[כרמלה2]

לאורין

האמת שכל מה שאמרת הרגיז אותי. גם השימוש בתמונות העירום של הנשים, וגם השימוש הפומבי בעירום של נשים שמוכרים כך סתם ליד הגינה, שזה זילות של האישה, וכן היה שם צילום של שמעון פרס עשוי כולו מצילומי עירום קטנטנים. כמו פאזל מתוחכם. מעניין מי חשב על הרעיון הזה. לדעתי צריך להתארגן בשבוע הבא למחות על זה, ואולי בכך לחרב לו את הפרנסה. זאת הייתה הרגשה קשה לראות את כי את חושבת שאת רואה משהו תמים, ופתאום מתברר לך שזה משהו משפיל מאוד. כאילו צחקו על חשבונך.

 

[אורין קיי]

האבחנה שלך נכונה ומאד מרשימה

אותי מענין לדעת ממתי את רואה כך דברים? כמה שנים? מאיזה גיל? אפשר להיפטר ממנו בקלות, אם הוא רוכל מזדמן. מודיעים לעירייה על רוכלות והפקחים מסלקים אותו. בכל מקרה, הוא יצוץ במקום אחר. צריך לבדוק מה אומר חוק הצגת תועבה בפומבי. איפה המשפטניות שלנו? טל ?? אני לא כלכך ממליצה, נכון לרגע זה, להתאסף ו"לחרב" לו. אלימות סתם כך, עלולה להיגמר רע לשני הצדדים.

 

[j ack]

לאורין

לא הרוכל הוא הבעייה אלא זה שמדפיס ומפיץ לאותם רוכלים, כמו שלא המשתשמש בסם הוא הבעייה אלא המפיצים. תגיעו אליהם ואז תיבדקו את העניין המשפטי, אבל לדעתי החוק ליבראלי מכדי לאסור את הפירסום. יש מחיר גם ללביראליזם.

 

[אורין קיי]

מי אחראי ומי אשם? כולם

בדיון הציבורי המאד מענין על פורנוגרפיה, היו דעות לכאן ולשם ורק אחת - קרן ידעיה - חזרה והתעקשה שאנחנו צריכות לתת את תשומת לבנו לנשים האלה, שמנוצלות ונשחקות ונדרסות ע"י התעשייה הנבזית הזו. להושיט להן יד, לפתוח בפניהן אפשרויות, לתת להן קרש קפיצה אל עולם אחר, מכבד ומתיר מרחב מחייה. אם כך חייבים לשנות את הגישה. כי חוקים יש, אל הם אינם מיושמים. בקרוב יהיו חוקים נוספים, שגם הם לא ייושמו. לכל היותר - יושמו ללעג.

 

[כרמלה2]

לא התכוונתי באלימות.

אפשר רק להתאסף, נניח שמונה נשים ולדבר איתו. ואז ממילא אנשים לא ירצו לקנות באותו רגע.חשוב שעוברי אורח יבינו שהרגשות שלנו כנשים נפגעות כשמשתמשים בגוף הנשי למטרת רווח תחת כל עץ רענן.ואפשר ליישם את זה ולמחות גם נגד חברות גדולות ולא רק נגד אותו רוכל. לדברים יש מומנטום, וזה יכול להתגלגל הלאה. מאוד רציתי להגיד לו מה דעתי על זה, אבל הייתי בעלי ולא רציתי לעשות עניין.אבל זה לא לדיון בפרום הזה. המודעות שלי לנושא עלתה בגיל 04 בערך. הייתי רואה "מבט נשי" ולמדתי שיש נשים "אחרות" שמכירות בערך עצמן והן משכילות ומכובדות, והייתי גאה בהן מאוד.

 

[אורין קיי]

כל הכבוד לך, כרמלה../images/Emo45.gif

ראי בשירשור הזה את התגובות הנוספות. אם את בסביבה ההיא שוב, נסי לגשת אליו ולדבר איתו בנימוס רב. ככה סתם לשאול. תראי מה יענה לך - אם בכלל. הרי הוא עושה פרנסה מהענין. מה איכפת לו מה הוא מוכר? מרגרינה, פורנוגרפיה, הרואין, בננות, כל זמן שיש כסף, הכל הולך.