מרגוע תחת השמש

benjelmin

New member
מרגוע תחת השמש

הפעם זה סיפור קצר שכתבתי לפני חצי שנה בערך. הוא אחד הקצרים ביותר שלי ולדעתי אחד הטובים שבהם.
 

Silhouette1

New member
נהניתי מכתיבתך. אי אפשר להתעלם מהיכולת הוורבלית הכתובה שלך

וסיגנון הכתיבה הקריא, נגיש וקולח. קטע הכתיבה שלך שייך לספרות הפנטסטית שאני מבין חסידיה, לכן גם אהבתי את זווית ראיית הסיפור מנקודת המבט של המת, האבוד בין עולמות.

חסרו לי שניים:
יותר רקע ומידע על תרחיש המוות והסיבה להתאבדות. הפיסקה הראשונה נותנת רמזים ומשאירה אותי עם לשון משתרברבת.
בנוסף כתבת "אמי התאבדה ראשונה" מי התאבד אחריה? אביו? שוב חסרו לי פרטים לאופן וזמן התאבדותה כולל הרגשות שליוו את האם סמוך למעשה. כמו כן מידע על גורל אביו.

היצירה שלך יפה מאוד מהנה ומעוררת מחשבה ורגש.

הנושא, המעבר בין עולמות, החיפוש אחר האהובים והאמת העלו בזכרוני ספר יפהפה בשם "עולם הסוף" מאת אופיר טושה, ממליצה לך מאוד לקרא.
העלילה מתרחשת חמשה עשר חודשים לאחר מותה של מריאן, אשתו, בתאונה מחרידה, הוא מחליט לשים קץ לחייו בעולם הזה ולצאת למשימה אורפיאית – מסע חיפוש אחריה ברחבי העולם האחר, עולם שהוא הגרסה החילונית של החיים לאחרי המוות, עולם שנאספו אליו כל מתי העולם הזה, מאחרון האלמונים ועד ענקי היוצרים דוגמת שייקספיר, מוצרט ואורסון ולס.אולם נדמה שמריאן איננה שם, אלא דווקא בתל אביב, בעולם שבן הותיר מאחוריו. בצר לו הוא פונה לבלש פרטי לא שגרתי ומבקש ממנו להתחקות על עקבותיה. התבדותו של בן וחיפושיו אחר אשתו מציתים בשני עולמות שרשרת של מאורעות שמעורבים בהם בני משפחתו של בן, משפחתה העלומה של מריאן, סיפורי אהבה רבים ומגוונים וסודותיו של העולם האחר.

העלילה מעלה נושאים דומים שהעלת ביצירתך עם מוטיב המוות, הביקור בין עולמות, חיפוש אחר האהובה האבודה ועוד.

השארת לי טעם של עוד. מי יודע, אולי יום יגיע ותפתח את סיפור הבזק לכדי רומן קצר סוחף ומרגש לכל קורא.
 

benjelmin

New member
תודה רבה

אני מאוד שמח שנהנת
לגבי חוסר הפירוט- רציתי להתמקד יותר במסע של האנשים בעולם כמתים ופחות בשאלות של 'למה' ו'איך'. זו הליבה של הסיפור הזה.
והספר שהצעת מאוד מסקרן, אני אשמח לבדוק אותו.
 

פנטגירו

New member
סיפור מעניין

יש לך זרימה טובה בסיפור, אין תקיעות או קפיצות גדולות מדי- פערים שאתה, הכותב, משלים בראשך דבר שאנחנו הקוראים לא יכולים לבצע.
בניגוד לסילואט דווקא לא חסר לי המניע להתאבדות- הסיפור מתחיל באמצע, אבל כדאי להבהיר מי זה שקורא לו לפני הקפיצה (?). מה שכן הפריע לי הוא שלאחר שלוש פסקאות רוב הסיפור בנוי מפסקאות קצרות (לעיתים של שתי שורות בלבד), דבר זה יוצר הפרדה במקום שלא אמורה להיות הפרדה וריחוק רגשי, למשל... "עד אשר הגיעה תקופת זמן..." - זו פיסקה אחת שמיד אחריה פיסקה המתחילה ב:"אך באותו זמן..." . אפשר לחבר אותן לפיסקה אחת. בנוסף, פיסקה לא מתחילה במילת חיבור. ריחוק רגשי מכיוון וכל פסקה נוגעת קלות בנקודה כלשהי, נוגעת אך לא מפתחת וחבל כי מדובר בקטע מעניין.
ישנה סתירה פנימית בקטע- בפיסקה מסויימת אתה מחפש אחר האמת, באחרת בז למי שמחפש אותה, ואז מציין שאתה גם כן מחפש. הסתירה בולטת מכיוון ומדובר בפיסקה אחר פיסקה, לו היית מרחיב היא לא הייתה בולטת, אם מדובר במסע רוחני ובשינוי תפיסה, אזי הרחבה ועיבוי הפסקאות הכרחית כדי להעביר זאת.
הדיאלוג עם אמך. החלטת להעביר אותו שורה שורה, האפקט הדרמתי היה גובר לו הסיפור עד לקטע זה היה בנוי מפיסקאות גדולות, אזי השינוי הויזואלי היה ברור ויוצר את הדרמה בדיאלוג.

אהבתי שהצלחת להכניס ביקורת אישית במסווה- אותה ניתן להבין מההספדים בהלוויה. זה מכניס עניין חדש לסיפור "אחרי המוות". אהבתי מאד את הסוף, את הצניחה לתוך האינסוף, ואת המלנכוליה העדינה השזורה בכל הסיפור.

שתי הערות- הגופה הייתה בקרח ממתניה ומטה- אין תקרת קרח, וגם אצלי ה"אמי התאבדה ראשונה" גרר, ומי השני?
 
למעלה