מקרה שקרה אתמול

[יגקל]

מקרה שקרה אתמול

אני רוצה לספר לכם על מקרה שקרה לנו אתמול. כפי שכתבתי לפני מספר ימים, בני בן 4 ו- 8 חודשים גמול מטיטול מזה כ- 8 חודשים. פיפי הוא עושה בשירותים לבד ובאופן אצמאי, אולם קקי הוא עדין עושה רק בתחתונים.הוא יודע שקקי עושים בשירותים ואנחנו עובדים על זה, אבל בפועל הוא עושה בתחתונים (מקווה שילמד מהר לעשות בשירותים). אתמול היינו בפארק, הוא בקש לעשות פיפי ואז השקינו את הפרחים. אחרי מספר דקות, הוא הלך להתבודד בצד ועשה קקי. כאשר גילינו הלכנו לצד כדי לנקות ולהחליף תחתונים. מולנו עמד אבא אחד (שאיננו מכירים) ופשוט הסתכל עלינו במין מבט כזה, כאילו ילד כזה גדול עושה קקי בתחתונים. אז באו 2 ילדים בערך בגיל 5-6 (לדעתי קשורים לאותו אבא) והחלו לצחוק על בני על שעשה קקי בתחתונים. אח"כ הילדים התקרבו אלינו כדי לוודא שאכן זה המצב והחלו לצחוק עליו וללעוג לו. ואז הם הלכו לאבא הזה וסיפרו לו בלעג שהילד הזה עשה קקי בתחתונים. אני ובעלי כמובן שלא התייחסנו, אבל זה מאוד צבט והפריע לנו. יש לציין שבננו מתקדם מאוד יפה וכל הזמן רק משתפר ואפילו אתמול הוא היה ממש ילד מקסים, אבל הנקודה הזו ממש הפריע לנו (לבעלי במיוחד) והרסה את כל המצב רוח. אני כמובן ניסיתי לעודד אותו יותר והסברתי לו שיסתכל יותר על חצי הכוס המלאה על איך שהוא מתקדם ואנחנו נמשיך לעבוד על נושא הקקי ומקווה שישתפר מהר. אני יודעת שרק אתם תבינו אותי, אז רציתי לשתף מישהו שמבין במה שקרה. תודה על ההקשבה

 

[מיכל הלפרן]

אנשים קטנים, עלובים

שלום לך, שבוע טוב, המפגש שתיארת, לצערנו, מייצג פן שלם של ישראליות. ציבור עם בטחון עצמי בגובה של שלולית ששואב מעט נחמה מלעג כלפי מי שהוא מזהה כחשל אפילו יותר ממנו עצמו. וכמה כואב שאותו ציבור מחנך לאור אותה מסכנות את ילדיו. כל המגמה המגעילה הזו היא עוד נקודה לזכות השילוב- כך אותם שני ילדים דוחים מהפארק יכולים לשוב לאביהם האידיוט ולספר לו על חוויה של קבלה גדולה מבית הספר. כולנו צריכים לעמוד על המשמר, בימים חלשים רגשית שלנו, שלא לשפוך בוץ על אחרים בסביבה כדי לשפר, על דרך העיוות, את הרגשתנו; כשמדובר בקטין עם צרכים מיוחדים- קל וחמר. אני מעריצה אותך על שלא הראית לאותו גאון מנין משתין הדג- כנראה שהחינוך שלך עולה על שלו, ברמת הדוגמא האישית.

 

[אמא של אופירוש]

מיכל לגבי המסקנה שלך בנוגע לשילוב..

זה מסוג הקטעים שדווקא מפחידים אותי בשילוב. כמה שנחנך את הילדים ונכין אותם לקבלה של השונה ולסובלנות... מה לעשות, שיש גם את הרוע בטבע האדם. המחשבה שבכל פעם שילד מסוים ירצה להרגיש עליונות, הוא יוכל להציק לבני , זה הורג אותי. ברגעים כאלה אני כל-כך רוצה לעטוף אותו בחממה ולהרחיק אותו מהרוע הזה...

 

[rutimay]

מיכל, קצת פרופורציות...

אנחנו מנסים לחנך לסבלנות ולסובלנות לאחר, מתוך הניסיון האישי שלנו. האמנם לכנות אנשים שאנחנו לא מכירים "קטנים ועלובים", "ציבור עם בטחון עצמי בגובה של שלולית", "דוחים" ו"אידיוט" - משרת את המטרה שלנו? קראתי את סיפורה של יגקל, ומצטערת, אבל לא הבנתי מה היה כל כך פסול בהתנהלות של האב - שזיכה אותו בכינויים המעליבים שלך. אז הוא הסתכל, אז מה? הוא לא העיר דבר, לא שאל, לא לעג ולא שפט. הוא התבונן. אמנם לא קורקטי ולא מנומס במיוחד מצדו, אבל מה הביג דיל? ולגבי הילדים - ראבק, ילדים בני 5-6 שצחקו! זה מה שהופך אותם לעלובים ודוחים? לא. זה הופך אותם לילדים. אני בטוחה שהם לא ידעו שמדובר בילד מיוחד והיו צוחקים בדיוק באותו אופן על כל ילד אחר שהיה עושה קקי במכנסיים באמצע הפארק. ואת יודעת מה? זה יכול לקרות גם לילדים "רגילים". so what? אולי הרגישויות שלנו כהורים כל כך גבוהות שאנחנו נוטים לפרש סיטואציות רגילות ותמימות לחלוטין שפוגעות ומעליבות? בכל אופן, זה לא מצדיק תגובות כל כך מתלהמות.

 

[תלמה פינץ]

כדאי באמת לבחור מילים עדינות יותר

מיכל שלום, רותי כתבה לך מאד יפה, אז אני רק מוסיפה שגם אם אנחנו כועסים, ובצדק, על התייחסות משפילה, או מעליבה כלפי ילדינו, זה עדיין לא אומר שיש מקום לכתוב שלל ביטויים מעליבים כאלה. זה בטח לא מוסיף לך כבוד. חבל. בטח כאשר את כותבת שלא לשפוך בוץ.. לאמיתו של דבר, בסיטואציה עם בעיות גמילה, היו גם אצלנו, ותהליך לא קל בכלל, וקשה להסביר לאנשים זרים, על הקשיים של הילד. זה בהחלט מביך ואני חושבת שאפשר היה להעיר לאבא על התגובה שלו ולומר שלילד יש בעיות שלכן קורה גם פנצ'ר, גם מבלי לפרט יותר מדי. למזלי אצלנו, אנשים לא העירו. ומזל שילדון לא קלט את הבוז הזה, כי אז זה היה עלול להיות אפילו יותר מסובך. בעסה, אבל יש אנשים חסרי רגישות כלפינו. גם אנחנו לפעמים רגישים מאד לעצמנו ולילדינו ופחות לאחרים. זה אולי קשה, אך זו המציאות.

 

[אמא של אופירוש]

שאלה שאותי מעניינת...

איך הילדון הגיב? הוא הבין שצוחקים עליו? ואם כן, איך הסברתם לו? את יודעת מה אני הרגשתי כשקראתי?

כעס על האבא האדיוט וילדיו. אז ילד עשה קקי בתחתונים, מה הוא עומד כמו מטומטם ומסתכל במחזה המרנין. איזה חוסר רגישות שלו ושל הילדים ה"נחמדים" שלו. וכמה מילים אליכם...באמת אל תקחו את זה בקטע של עצבות. כמו שציינת בנך מקסים כמו שהוא ומתקדם יפה, גם עניין הקקי יסתדר כשיגיע הזמן, אין לי ספק. הרבה סבלנות ואורח רוח. מבינה אתכם כל-כך

 

[יגקל]

תגובה של הילדון

זהו ששכחתי לציין איך הילדון הגיב. אני חושבת שהוא לא ראה אותם, מאחר ובעלי הסתיר אותם. ואם הוא ראה אז הוא בכלל לא הבין שהם צוחקים עליו. זוהי עוד נקוה כואבת ששכחתי לציין, הוא בכלל לא הבין שמישהו צוחק עליו וזה היה ממש קשה.

 

[אמא של אופירוש]

במקרים כאלה...טוב שהוא לא הבין../images/Emo4.gif

 

[הורים למלאך]

יגקל- הכאב של בעלך ברור

הרי הוא כל כך רוצה להגן על בנך, אך איננו יכולים לצפות מכולם להיות כאלה מחונכים ולהיתיחס באמפתיה ובעיקר כשהלקות אינה נראית לעין , תמיד יכול להופיע האחד הזה שהוא לא כזה ולפגוע בעימקי נשמתנו , לפיכך היתי מבקשת ממך לראות דווקא את תגובת בעלך, שמראה עדין על קשייו לקבל את מאפיני הלקות ולכן אני הייתי מציעה לו להתבונן ולחפש היכן הוא יכול לחזק את עצמו, העבודה היא עבודה פנימית שלו עם עצמו , וכשיהיה לו יותר קל עם עצמו הדברים החיצוניים האלה פחות ישפיעו עליו , למרות חומרתם .

 

[הורים למלאך]

יגקל- גם לי קרה שבבר מצוה

של אחיני - הייתי כל הזמן בקשר עין ובהשגחה מתמדת על בני בן השש , בביתה של אחותי וכשהיא ביקשה ממני לחזור לאורחים שהיו במרפסת ולהשאיר את בני לשחק עם ילדים בני גילו , עם הבטחה שהואמסתדר איתם מצוין , נענתי לבקשתה. לפתע חמתה של אחותי מגיעה לשולחננו בצווחות וצעקות על כך שבני הורס את הטלפונים של הבית החדש והיא פונה אליו בבקשה שיפסיקלגעת בהם והוא לא מיתיחס אליה , ילד חוצפן ולא מחונך. ואיך אני ובעלי מסוגלים לשבת בניחותא כשבננו עושה שמות.ואז הלכה חזרה לסלון מחמיצת פנים.כעסתי על עצמי ולא עליה שהסיטואציה הפתיעה אותי , הרי אותי שכנעו להשאיר את בני ללא השגחה עם הילדים האחרים ועוד כשאחותו היתה איתו. הלכתי לסלון ופניתי אליה והסברתי שבני אוטיסט ולפיכך אינו יוצר איתה קשר עין , ושאני מיתנצלת על עוגמת הנפש שניגרמה לה, ואני מקווה שאחרי שהסברתי היא תבין את הסיטואציה ותדע שהילד מיתנהג כך לא בכוונה להזיק.היא לא ידעה את נפשה באותו רגע מרוב חוסר נוחות ושאלה אז למה לא אמרו לי. אני לא מסתירה את הבעיה , אך גם אי אפשר לתלות שלט על הילד שמודיע על בעיתו. כל שנותר לי הוא לחזק את עצמי ולבחור האם להיפגע, האם להעלב , וככל שאני מיתחזקת כך גם דברים כאלה יותר ברורים ומובנים לי כחוסר הבנה של אחרים ובעית האישיות שלהם . ופחות משפיעים עלי , ומוציאים אותי מאיזוני .

 

[עמליה עמית]

קראתי ומאוד הבנתי את התגובה שלכם...

זה ממש לא נעים שאנשים אטומים נמצאים בסביבת ילדינו. ומה לעשות זה דרך העולם. בכל מקום יש את האנשים האלה. רוצים לדעת מה אני עשיתי כשדניאל ואני נכנסנו לחנות הצעצועים של איציק, רק אז בגיל 5.5 למד לעשות פיפי... הוא הוריד את המכנסים בתוך החנות, הצהיר שיש לו פיפי והשתין בחופשיות רבה לכיוון הריצפה ומה שמסביב. הרגשתי לא נעים, אנשים עמדו שם וצחקו. אז הסברתי להם על האוטיזם וצחקתי יחד איתם. היו גם מקרים כמו שקרו לכם שהיו מאוד לא מצחיקים. אבל כאשר ניגשתי אל האנשים הזרים והסברתי להם, הייתם צריכים לראות את ההתנהגות המבינה שאיפשרה לי ללכת משם בהרגשה טובה. ולכן, הייתי מציעה לך בעתיד לפנות לאיש עצמו, שירגיש לאחר מכן מבוכה על כך שצחק מהילד האוטיסט. הוא ינסה להתנצל כמובן, והוא ילך הביתה וייכנס לפורום חברים ויספר על מיקרה מאוד לא נעים שקרה לו. מה דעתך?