מקרה מעניין

d y s

New member
מקרה מעניין

אתמול פנה אלי לייעוץ בחור שעובד ביחידה משטרתית מסויימת הבאה בחיכוח עם עבריינים הן ברמה המילולית והן ברמה הפיזית.הבחור הינו יליד אנגליה וגדל של רוב שנות נערותו. בפתיחות ראויה לציון ובעכולת אינטרוספקטיבית גבוה סיפר לי כאשר הוא נדרש לפעול מידית בכוח אין לו שום בעייה אך כאשר יש התמודדות ורבאלית טרום מעצר שפת הגוף של העבריין הישראלי טון הדיבור וכ"ו גורמים לו מצב "פריז" כולל רעידות ופיק בירכיים. שוחחנו יחד והבנו את מנגנון הפעולה של האדרנאלין הבנו שבמצבי ברח או הילחם שרירי השלד מקבלים תעדוף לפעולה ומצב הפריז שהוא פסיכולוגי אך לא מסייע בפיזור האדרנאלין השרירים מתחילים לרעוד ויש קריסה של היציבה למצב הקרוי פיק בירכיים. לאדם שגדל באנגליה ולא בסביבה עבריינית קל להבהל משפת גוף ומעגה כוחנית ישראלית ובייחוד כאשר האיום הוא מפורש.זכור לי כי כאשר בן דודי חזר מיפן יחד עם רעייתו (יפנית) ולה זו היתה הפעם הראשונה בארץ בנתב"ג נהג מונית פנה אליה בשאלה "לאן"? יחד עם הנפת היד המסתובבת(שפת הגוף הישראלית) היא ממש התכווצה ונסוגה.(היום היא בסדר היא חיה פה כבר כמה שנים) בהמלצת מורים מסויימים הוא מתאמן כשנה וחצי בmma אך זה לא ממש עוזר בסיטואציה הספציפית.מדובר בבחור בגובה 1.85 אתלטי וחזק. לדבריו פנה אלי דרך בחור אחר שהיה אצלי פעם בסדנא כלשהי שעסקה בכאב ובסיפורים שהראש מספר לעצמו ובעיקר בפחד מהם. אחת הדרכים הטובות שאני מכיר להלחם בזה היא דרך האיבוקי החישול האוקינאווי שלא נקנה ע"י קרבות ב"מגע מלא" בהם יש קורלציה לא ראלית בין הספיגה לבין הנכונות לספוג כדי להחטיף.אלא העבודה נעשית על שני קצוות דווקא מחד חישול המיינד והכרת הכאב והאיום אותו אנו יוצרים בעצמנו ומנגד עבודה של טאי סאקי הנשענת על עקרונות שממזערים את נכונות הספיגה של מכה כדי להחטיף. לדידי הדרך הזו מדהימה והיא שירתה ומשרתת אותי עד היום. המלצתי לבחור על מורה לקראטה אוקינאווי שכותב פה לעיתים באיזור מגוריו וכולי תקווה שיגיע אליו בכל מקרה לא אכתוב שמות מפאת צינעת הפרט. מדהימים השקרים שאנו מסוגלים לספר לעצמנו ה"פריז" הוא תוצר מובהק שלהם.
 

העוג

New member
על אנשים ועל כלבים

נתת כסיבה לקפיאה של המכר שלך את פער התרבויות והפער בשפות הגוף כדוגמה נוספת, נתת את הסיפור של אשתו היפנית של בן הדוד. - דבר ראשון, מה שמצחיק, זה שלי למשל, האינטונציה היפנית נשמעת מאד מאיימת - מין צורה כזו של הרמת הקול - במיוחד בקולם של גברים יפנים, על ההתחנחנות של הנשים היפניות בנימת הקול המתיילדת, אפשר להרחיב את הדיבור בשרשור אחר.. 1, באמת איך נשמע עבריין אלים באנגליה? אני בטוח שנעים לאוזן הוא לא. חלק מההתמודדות היא מן הסתם ההבנה שאותו עבריין משתדל להשמע מאיים בדרכו. ואם הוא כל כך משתדל אז מן הסתם הוא מרגיש לא פחות מאויים. 2 וכאן אני נוגע בכותרת, בכלבים, כשיש בעיות של פחד, משתמשים לא פעם בטכניקות של חשיפה לגירוי ואפילו הצפה - כלומר שולחים את הכלב החוצה לטייל עם הבעלים ולהתמודד עם הגורמים לפחד, גורמים לכלב להתרגל לגירוים האלה והשילוב של החשיפה והזמן מקהים אותם. אם החבר שלך מתקשה להתמודד עם שפת הגוף והאינטונציה של העבריין הישראלי, הייתי שולח אותו לשחק סנוקר, לשתות בחמרות, מלמד אותו שש בש ומושיב אותו מול מרטון של סרטי בורקס. אם הבעיה שגורמת לקפיאה היא אכן מה שכתבת בתחילה, הזרות שלו, הפוך אותו לישראלי [ וע"ע השנוזל הגלותי תהיליםזעגער שהפך לאבטיפוס הפלמחניק המצ'פח דן בן אמוץ].
 
סנוקר, שש-בש, סרטי בורקס


להכחיד את הזרות בהפיכתו לישראלי יותר.... שהרי הלם תרבות מרככים בחשיפה והיכרות עם התרבות. אפשר והתשובה היא תרבותית ולא טאקטית... אשכרא - אני חושב שעלית על משהוא.
 

d y s

New member
זה עמוק יותר מהטמעות בתרבות

אלו ניואנסים דקים של סוציאליזציה שונה.ואין ספק שהחשיפה מחשלת.בסופו של דבר זהו פחד מאלימות מואדר בפרשנות.
 

d y s

New member
פחד מאלימות קטן כשמפסיקים לפחד מכאב

כשעומדים בסאן שין וחוטפים מכות כולל לפנים ומבינים אט אט מהו כאב ורבדיו ובד בבד לומדים גם להמנע ממנו.
 
DYS , אחה"צ טובים:

אתה כותב: " ב"מגע מלא" ... יש קורלציה לא ראלית בין הספיגה לבין הנכונות לספוג כדי להחטיף... " עוד כתבת: " .מדהימים השקרים שאנו מסוגלים לספר לעצמנו ה"פריז" הוא תוצר מובהק שלהם. " שתי בקשות לי: 1. אשמח להסבר מה הכוונה ב"קורלציה לא ריאלית בין הספיגה לבין הנכונות לספוג"... וכן: מהם אותם "שקרים עצמיים" שיוצאים מצב של קיפאון... 2. לא הבנתי מה זו עבודת ה"טאי סאקי"... אם אפשר הרחבה... ב-
, יובל.
 

d y s

New member
תשובה

1.בעבודה ב"מגע מלא" ספיגת מכה היא לגיטימית והקרב מוגדר כספארינג הלוחם מותנה מראש לטווח,עמידת מוצא וכ"ו ובעיקר המיינד סט שאינם מתאימים ללוחם שזוהי עבודתו ובייחוד ללוחם אוכף.שקרים עצמיים שיוצרים מצב של קיפאון הם שקרים תרבותיים וכ"ו למשל שהעוג תיאר.לרוב האיום הממשי קטן בהרבה במצב של איומים ורבאליים מהאיומים המואדרים שהמיינד בונה. 2.התנועה בקרב תכליתי צריכה להיות השתלטות טוטאלית על מרכז במעגלים נסגרים ובחדירות תוך כדי התחמקות מפגיעת היריב ומינימום מגע שלו עם הלוחם.באימוני המגע המלא מתוחכמים ככל שיהיו השאיפה דומה אך נמצאת על הר אחר בו מעוגנים חוקים אחרים מיגון ותבניות עבודה מאוד ברורות.מתאגרף זריז וחמקמק ככל שיהיה חוטף בהכרח בזמן ספארינג בלחימה אין ספארינג יש הכרעה ברוח של לאפשר ליריב כוונה אחת.איפון קומיטה.
 
על התשובה

ובוקר טוב: אני אינני איש זירה: מס' השנים האחרונות בהם אני מקדיש זמן לאימונים שכגון - טרם הפכו (או יהפכו) אותי למומחה. באמת שלא. אם-זאת, אני כן עושה קרבות במגע מלא בין פעמיים לשלוש בשבוע ועד כה למדתי שני דברים מהותיים לתפיסתי, על אוכלוסיית לוחמי הזירה (בהכללה כמובן):
אנשי זירה רגילים לאלימות
. לדעתי: הצד המנטאלי של להתגבר על הפחד מלהינזק - חזק אצלם מהותית (
) יותר מאשר כל קבוצת התייחסות אחרת (מגע חלקי, לא ספורטיבי, טאקטי וכיוב').
גם עם חוקים - אין חוקים
. רוצה לאמר, שמתאגרפים, מתאבקים ומן הסתם עוד לוחמי זירה (שלא לדבר בכלל על אנשי MMA ): נוגחים, ממרפקים, מברקקים, דוחפים אצבעות, שוברים (
) מיפרקים וכיוב' ריבוא פעולות-קרב - שגם אם אינן חוקיות, הן שכיחות ומצויות בארסנל. מי שהולך מכות - הולך מכות. לדעתי יש לך רושם מוטעה: לא על תמצית מהותו (שהרי הוא אכן ספורט) - כי אם על תמצית איכותו ותרומתו (המוספת) של עולם לחימת הזירה במגע מלא, על המציאות ברחוב. אני סבור כי זה נובע מחוסר הכירות ונסיון בתחום... הנחת העבודה שלך כי נחיתות המיינד-סט של לוחם בזירה ביחס ללוחם במציאות, הוא שגוי מעיקרו. אני באמת סבור כי למעט יוצאי דופן (בשני הקצוות) ענפי הזירה נותנים כלי עבודה - שאין שני להם. הקושי הגדול הוא להקדיש למדעים אלו, זמן הכשרה מורכב, יקר וקשה שהם תובעים - ושבמסוללי לוחמים שונים (אזרחיים ולא אזרחיים) הדבר אינו מציאותי. אי לכך: יש לקחת מהזירה אי אילו כללי יסוד / חווית תרבות אם נרצה - ולייסם אותם באופן מיטבי במסגרות הכשרתם של אילו שאינם ספורטאים (לוחמים, אנשי א"ל ובכלל). כמו כן, לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך לגבי מהוא אימון "טאי-סאקי". אשמח לעזרה. בברכה, יובל.
 

d y s

New member
אינני נגד אימונים במגע מלא אך

כחלק מהארסנל ולא כעיקר המהותי.האמן לי עשיתי יותר קרבות "מגע מלא" משאתה חושב ואני מכיר את העניין היטב.ברור שלוחמי הזירה הם אגרסיביים מחושלים וכ"ו בזמן אמת האם יש כילים לאיש זירה זה לבצע מעצר מחטף להגן על מאובטח לפרוק נשק מיריב וכ"ו.ממעט הלוחמים שהכשרתי ועדיין מכשיר ושמביאים נחת רבה גיליתי שלאנשי הזירה קשה מאוד להפנים עבודה טאקטית וטכנית לחימתית שנועדה להכריע למטרה ספציפית. טאי סאקי משתנה לפי המהות האסטרטגית ולוחם אוכף לא מזמין אלי קרב תפקידו להכריע לאכוף להגן להרוג או לפי תפקיד תפקיד הספורטאי להתגושש כל קונספט הקרב משתנה עקב כך.
 
כמי שכחלק מתחום ההדרכה אצלו הנושא

"התחרותי במגע מלא" הוא עוד כלי לשיפור יכלותיהם של התלמידים למדתי עם השנים שלא זו בלבד ש"הזירה התחרותית" בעייתית לי מפני שהיא יוצרת דפוסי חשיבה שונים - היא פוגמת ביכולתם של התלמידים "לחשוב רחוב". כשהיו האימונים רק "רחוב" החשיבה היתה "יעילות, פרקטיות מהירות .." נטרול היריב בכל מחיר בכל דרך! כשהושם דגש על הפן התחרותי (כללי תחרויות/חוקים לקראת תחרויות) ראינו הבדל משמעותי בהתייחסותם של אלה כשהאימון נגע "בתכליתיות". סתם דוגמא לשינוי בדפוסי חשיבה היה "הרצון העז להוריד לקרקע ולהכניע " או "משחק קרב" במקום לחימה ... עם זאת, תחרויות עדיין מהווים לי כלי חשוב ביכולת לאפשר להם לעבוד כמעט ללא גבולות במגע מלא . חיים
 
העבודה הספורטיבית צריכה להיות אמצעי ולא מטרה

אם המטרה היא לא ספורט אלא הגנה עצמית / רחוב / אבטחה / לחימה. זה כלי שאפשר להשתמש בו לצרכים שלך לאחר התאמות ובלי לשכוח את המטרה הסופית.
 

pinan

New member
אחלה רעיון! עוד רעיון:

אולי שיבלה מדי פעם קצת במפלגי התשאול? גם אני בהתחלה ממש סבלתי מעט מהתופעה שתיארת, אבל העבודה השוטפת שינתה אותי. כשאתה מתמודד מילולית הרבה עם השפת גוף והאיומים הורבליים בסיטואציה בה אתה יודע שלא סביר שהעבריין באמת יתקוף, אתה לומד לתת לזה את המשמעות הראויה. בחקירות כל יום יש הרבה הו-הא בלי אלימות פיסית הכוללת מגע. חשיפה הדרגתית מרגילה אותך לזה. היה מקרה אחד בו איזה מופרע אכול סמים שגובהו 1.95 מטר (אני 1.70) עמד סנטימטרים ממני בתחנה, ואיים עליי בצרחות איימים שהוא ירצח אותי, אם לא עכשיו אז אחרי שהוא ישתחרר. היינו צריכים להעביר איזה חצי שעה בשמירה עליו עד שיגיע רכב איסוף. בשלב הזה, אחרי כמה שנים של חשיפה, לא ממש הזיז לי. עמדתי שם וחיכיתי בדריכות לראות אם הוא ינסה משהו פיסי, כדי שלי ולשותפי לידי יהיה תירוץ מוצדק חוקית לזנק עליו.
 

d y s

New member
מחלקי התשאול הם חממה

לא יודע אם יצא לך להתחכח בעבריינים בשטח במגרש הביתי שלהם ביתם וכ"ו זה סרט אחר לגמרי. ואגב כשהוא צריך להשתמש בכוח מלכתחילה אין לו בעייה .וזה רק מצביע על צורת ההקרנה שלו על המציאות.
 

העוג

New member
וזה גם אחרת לגמרי אצלו בבית כשאתה לא שוטר

הייתי בא אליהם בקדנציה קודמת להחרים סוסים, ואתמול היה אצלי אחד עם אקדח מקועקע "כלא סטייל" על הצוואר... לחסן פקינז. אלו חוויות לגמרי אחרות - באחת מראים לך סכין, בשניה שואלים קפה או קולה. חלק מהשפה הורבלית נשאר, וחלק משפת הגוף נשאר, ושמתי לב שכמה שהעבריין יותר צעיר או יותר 'צעצוע' הוא נוטה יותר לעשות אבו-עלי בכלל ומסוגל גם פחות לשמור את החצנת האלימות לחברים שלו ולשוטרים בלבד, גם כשהם מנסים להיות נחמדים 'לצד שלישי'.
 

d y s

New member
אל תדאג לא נשאר לו הרבה בעצם

תדאג זו פרנסה
 

העוג

New member
תראה:.....

רוב הלקוחות בדרום הם זמניים, רובם אנשים צעירים ונחמדים שפשוט שוכרים שם דירות בעת לימודי המשחק או לימודים בכלל, או אפילו בני שכונה שבדרך למעלה והחוצה. יש את הרוסים הזקנים שבזכותם אני עוד אדבר כמו סיסטמטי עד הפנסיה, ויש את התבלין המיוחד, האנשים שנותנים לשכונות את הסטראוטיפ הידוע, שגם הם ברובם לא ממש הסטראוטיפ. בנק' המפגש שלי איתם זה א. כן, פרנסה, ב. אתה רואה אותם כבני אדם שאוהבים [לרוב] את בעל החיים שלהם, ג. רואה גם נקודות מצחיקות של מי שיכול בשקט לדקור בן אדם אבל לא מסוגל לראות מחט של חיסון נכנסת לכלב. - מה שכשאני חושב על זה קשור ישר לשרשור - הפחד מפני מה שאני לא רגיל לו. ואם כבר... אתמול הביאו לי כלב בשוק של סוכרת, ואם כבר, אני ועוד קולגה שהיה אצלי, החלטנו לנצל את הגלוקומטר לבדיקה תקופתית שלנו. תצחק, אבל בתור מי שתוקע מחטים כל היום, לתקוע בעצמך כדי להוציא בסה"כ טיפונת דם לבדיקה =קשה מאד. ולעומת זאת אפילו ילדים שכבר התרגלו לזה, לא עלינו, עושים את זה כל יום וכבר לא מרגישים. אולי השקר זה ההרגלה לסיטואציה הלא נוחה - הסוגסטיה שמאפשרת לסוכרתי לדקור את עצמו מספר פעמים כל יום וגם זו שמאפשרת לך לא לקפוא בעוד החבר עושה את הדבר הטבעי. [ העוג בהלך רוח פילוסופי משהו]
 
למעלה