מקרה אמיתי - קפקאי

blueirus

New member
מקרה אמיתי - קפקאי

סוריאליסטי או וואט -אבר. אבל לקוח מחיי.. עד הפרט האחרון..הקארמה השלילית פשוט באה בצרורות ורודפת אותי.. זה התחיל עם זה שביום שאמא שלה נפטרה אני התקשרתי אליה לשאול "מה המצב ואם אני יכולה לתאם עמם פגישה..." היא קטעה אותי שהם שחזרו מהלוויה זה הרגע.. כי אמא שלה נפטרה היום.. ..ואני, בחיי שלא ראיתי את מודעת האבל על מפתן דלתה.. הרי לא יצאתי מפתח דלתי כל אותו היום עד לשעה 13 בה התקשרתי אליה.. (נוהגות להתקשר במקום להפריע) השתפתי בצערה.. באמת! אז אני שוכרת אצלהם יחידת דיור.. צמודה לקוטג' שלהם. וכיום יש ביננו יחסי אי אמון.. משהו הופר.. מה שניסיתי לברר האם אני יכולה לתאם להם את הפגישה עם שוכר שמעוניין לעבור לגור במקומי, כי כבר אז רציתי לעוף משם, להתגורר במקום אחר, פרסמתי מודעה והשקעתי הרבה זמן במענה טלפוני ובהצגת היחידה למעוניינים,, טוב, אז זה נדחה.. למתי? לעולם לא יצא לפועל .. נשארתי שם.. עד היום.. אחר כך , חודש אחרי זה התפוצץ באיזה שבת בבוקר איזה צינור מים ממש ליד הכניסה שלי.. והשפריץ לכל עבר... שובע עשיתי סימולציה ביני לבין עצמי, מה הם חושבים עלי, ושאולי הם חושבים שאני עשיתי את זה ... הם תיקנו את הצינור. התיקון עלה כסף. לא יודעת כמה, לא שאלתי. ומה בסהכ עשיתי, בחיי שישנתי כל השבת הזאת ולא יצאתי מפתח דלתי לשחק להנאתי במחוגה של המים.. והיום, זה היה השיא של הקארמה השלילית ... פרצו להם את הדירה.. כן פרצו! וכן שמעתי את האזעקה, שמעתי את הלמות הפטיש שניסו לשבור את האזעקה... אבל מה.. חשבתי שזאת אזעקת התערעה-לרדת-למקלטים. אפילו שאני גרה ברשלצ.. ושאזעקות מסוג זה לא אופייניות לאזור שלי... אז הדלקתי טלויזיה, להתעדכן בחדשות.. ולא קרה כלום, ראשלצ נשארת מוגנת ולא היתה שם הפצצה או התרעה מסוג זה... טוב אז חשבתי שהרעש הזה בגלל שאולי הם משפצים.. נו.. שעה 12.. יום שלישי.. תמיד שומעים רעשי שיפוץ בשכונה.. טוב, אז אחרי שעה קלה בעלת הבית התדפקה לי על הדלת בחוזקה, איך שהיא חזרה מהעבודה, ובררה בטון עצבני משהו אם ידעתי משהו על הפריצה... לא ידעתי מזה דבר, פשוט הייתי אאוטסיידרית! נמאס לי.. לא יודעת מה לעשות, למה כל הדברים הרעים לי., למה יש לי כאלה תקלות עם הסביבה? למה אני כזו אאוטסיידרית מכונסת בעצמי ולא אחראית?. אני רוצה לשבור את החוזה ודי! לעבור משם.. לא בטוח שזה מה שיקרה.. נותרו לי עוד 5 חודשי "חסד" להתגורר שם.. ביחדת הדיור הסמוכה לקוטג' שלהם. כן ממש ממש. ואז אשכח מהכל..
 

Barvazoom

New member
וואו... נשמע בלגן קצת..

קראתי פעמיים את מה שכתבת, בעיון רב. בכל זאת הצלחתי להתבלבל טיפה. את גרה ביחידת דיור צמודה לבית של הבעלים. למעט מקרה הצינור מים והפריצה היו עוד "תאקלים"? יש לך סיבה להרגשה שהקארמה שלך רעה? לדעתי, אם בעלת הדירה היתה מתיאשת ממך, היא היתה מפנה אותך משם. השאלה היא אם את רוצה להשאר, טוב לך שם? הם אנשים טובים? מציקים? עוזרים? **החתימה שלך מאוד עצובה יקירתי, אני מקווה שאת כן מחייכת לחיים והם אליך בחזרה.
 
../images/Emo24.gif

בטוח קורים לך גם דברים טובים לפעמים שיש דברים רעים\ קשים לא הכל נראה טוב אבל אם נסתכל ולפעמים נתאמץ נראה גם דברים טובים ואז הדברים הרעים יהיו עם פחות משמעות בקשר לחוזה, אני מבינה שזה מסובך להפר חוזה אבל תקראי אותו שוב אולי יש משהו שיכול לעזור לך לעזוב? או שאולי תשבי עם בעל הבית תסבירי לו עד כמה את חייבת ללכת משם.... בכל מקרה מאחלת לך המון הצלחה והכי חשוב אמונה תזכר שהכל קורה לטובה והכל יהיה בסדר
 

מותר לי

New member
ברוכה הבאה! ../images/Emo140.gif

הכל מתחיל מהראש... התקשרת אחרי לוויה של אמא שלה? פאדיחה! התפוצץ צינור מים? לא נעים... פרצו? לא כיף בכלל... דברים כאלו קורים בחיים מאות ואלפי פעמים, אבל מי בכלל סופר! באותה שניה זה לא נעים, ובשניה אחר כך כבר לא זוכרים, מחליקים ועוברים הלאה! זה גם לא טוב וגם לא בריא "לשמור" מקרים כאלו בזיכרון רע. אז פעם אחת היית אאוטסיידר, פעם אחת לא יצאת מהבית, ואני עדיין מנסה להבין למה את מאשימה את עצמך על צינור מים שהתפוצץ לו... לגבי בעלת הבית ה-לא נחמדה זו כבר בעיה אחרת, נפוצה, יש לציין... תשמרי על פרופיל נמוך בחמשת חודשי החסד, תפני אליה רק אם לא נשארה ברירה אחרת, כשהיא מדברת איתך- תתמקדי בתוכן הדברים שלה ותשאירי את נימת הדיבור בצד, וכשאת מדברת איתה- דברי בביטחון! סלקי את רגשות האשם הלא מוצדקים שלך, כי היא תקלוט את זה, מה שיגרום לה להתייחס אליך בייתר אי- נחמדות! לשכוח מהכל כבר עכשיו, לא אחרי 5 חודשים! תעדכני אותנו?
 

העכביש2

New member
קודם כל...

החתימה שלך ממש ממש יפה....
דבר שני, עצוב לשמוע. אבל רק תזכרי לרגע: כמה פעמים שמעת חברים שלך, מכרים שלך, אומרים לך ש"בתקופה האחרונה הצרות נוחתות עלי בצרורות"? אני מניח שדיי הרבה מכדי לספור. אני מאמין לך. ההרגשה היא בטח ממש לא נעימה שלא להשתמש בביטויים יותר גדולים. אבל, כמו שגלי אמרה -- הכל מתחיל בראש. הגישה שלנו לאירועים תשנה את הכל. תשנה את המציאות. זה לא אומר שאת צריכה להיות חייכנית כל היום, אבל מה יעזור לנו להתבוסס בבאסה שלנו? הרי מידי רגע יכולים לקרות המון דברים, חלקם ממש ממש לא נעימים. הדברים שציינת קורים. זה לא איזה משהו מוזר. זה פשוט בא לך במעין בליץ'... אני חושב שאת צריכה קצת להרגע...סיימי את החוזה ותעברי ובינתיים, שמרי על חיוביות...צאי, דברי עם אנשים, עשי דברים שאת אוהבת.... אנחנו כאן אם את צריכה אותנו, ואני פה בפרט אם את צריכה שטותניק לעת מצוא
 
למעלה