ילדים גדולים
New member
מקרה אבוד
שלום גרא. יש לנו בעייה עם ההורים (יותר נכון עם אבא) ואנו זקוקים נואשות ליעוץ. אשתדל לספר בקצרה: ההורים שלנו נשואים בערך 40 שנה. בילדותנו אמא סבלה המון מאבא, וגם אנחנו (אלימות, קשיחות , אפשר להגיד "דיקקטורה" של ממש), מה שהביא לא פעם את אמא שלי לנסות ולשים קץ לחייה. היום כולנו נשואים/ גרושים. אך מה שחשוב- מחוץ לבית, והם- חיים יחד בדירה משלהם. המצב השתנה כאשר אמא התמוטטה, רק אז הוא השתנה, האלימות כלפיה הפסיקה, אך הוא נותר אדם קשה, עקשן, לא איש שיחה. הבעייה של היום: אבא בוגד באמא, אך גם "מאלץ" אותה לשכב איתו. אם היא מסרבת, הוא פותח בשביתת רעב, מגיע לאשפוזים בבית חולים, מאיים בהתאבדות, ואפילו מיישם. לאמא נמאס ממנו. היא הגיעה לגיל שבו היא רוצה שלווה (קרוב ל 60), לא מעניין אותה מין (הוא עם תאבון גדול, והוא לא מתחשב, שלא לדבר על זה שהוא בוגד בה) והיא רוצה להתגרש ממנו. אבל הוא עושה סצינות, כמו ילד קטן. הוא מאיים להתאבד (והוא גם יבצע את זה). הוא בשביתת רעב מאז (כשהוא נמצא מחוץ לבית - הוא כנראה אוכל, אך לדוגמא, בסופי שבוע- כולם יושבים וסועדים ביחד, והוא מסרב להצטרף, הוא לא אוכל ולא שותה, זה מחליש אותו, וכשהוא קם- הוא מייד נופל), בשבוע שעבר הייתה לו בגלל זה תאונת דרכים. אין לי מושג איך, אבל הוא יצא מזה בנס (האוטו מושבת). הסצנות האלה כבר ממש ממש נמאסו, אנו "שומרים עליו" כבר תקופה ארוכה וזה ממש ממש נמאס. הוא לא מתחשב באחרים, שקוע בעצמו וברחמים עצמיים. מה עושים איתו? להניח לו למות? בינתיים אמא שלי מאוד סובלת מהסצינות שלו והאיומים שלו. ואנחנו.... כמעט אומרים נואש. רק שהמצפון.... מה עושים??? תודה מראש
שלום גרא. יש לנו בעייה עם ההורים (יותר נכון עם אבא) ואנו זקוקים נואשות ליעוץ. אשתדל לספר בקצרה: ההורים שלנו נשואים בערך 40 שנה. בילדותנו אמא סבלה המון מאבא, וגם אנחנו (אלימות, קשיחות , אפשר להגיד "דיקקטורה" של ממש), מה שהביא לא פעם את אמא שלי לנסות ולשים קץ לחייה. היום כולנו נשואים/ גרושים. אך מה שחשוב- מחוץ לבית, והם- חיים יחד בדירה משלהם. המצב השתנה כאשר אמא התמוטטה, רק אז הוא השתנה, האלימות כלפיה הפסיקה, אך הוא נותר אדם קשה, עקשן, לא איש שיחה. הבעייה של היום: אבא בוגד באמא, אך גם "מאלץ" אותה לשכב איתו. אם היא מסרבת, הוא פותח בשביתת רעב, מגיע לאשפוזים בבית חולים, מאיים בהתאבדות, ואפילו מיישם. לאמא נמאס ממנו. היא הגיעה לגיל שבו היא רוצה שלווה (קרוב ל 60), לא מעניין אותה מין (הוא עם תאבון גדול, והוא לא מתחשב, שלא לדבר על זה שהוא בוגד בה) והיא רוצה להתגרש ממנו. אבל הוא עושה סצינות, כמו ילד קטן. הוא מאיים להתאבד (והוא גם יבצע את זה). הוא בשביתת רעב מאז (כשהוא נמצא מחוץ לבית - הוא כנראה אוכל, אך לדוגמא, בסופי שבוע- כולם יושבים וסועדים ביחד, והוא מסרב להצטרף, הוא לא אוכל ולא שותה, זה מחליש אותו, וכשהוא קם- הוא מייד נופל), בשבוע שעבר הייתה לו בגלל זה תאונת דרכים. אין לי מושג איך, אבל הוא יצא מזה בנס (האוטו מושבת). הסצנות האלה כבר ממש ממש נמאסו, אנו "שומרים עליו" כבר תקופה ארוכה וזה ממש ממש נמאס. הוא לא מתחשב באחרים, שקוע בעצמו וברחמים עצמיים. מה עושים איתו? להניח לו למות? בינתיים אמא שלי מאוד סובלת מהסצינות שלו והאיומים שלו. ואנחנו.... כמעט אומרים נואש. רק שהמצפון.... מה עושים??? תודה מראש