מקפיצה

Rivendell

New member
שרשור שאלות לגבריאלה אביגור רותם!

שאלות אפשר לשרשר מתחתי, אני מזכירה לשרשר ישירות להודעה שלי כדי למנוע בלאגאן. בנוסף, אני מזכירה לכולם את מה שאמר ידידו החביב של במבי - אם אין לכם משהו נחמד (או לפחות מנומס) להגיד - אך תגידו כלום. עלבונות אישיים, התקפות, קללות וכו' לא יתקבלו בברכה ויימחקו. שאלות ניתן להכניס עד יום חמישי בשמונה בערב, תשובות יהיו ביום שישי!
 

דוסטו

New member
שתי שאלות לג.א.ר

1. "חמסין" מעז לגעת בשאלת הטאבו של השואה : מה היה תפקיד שמלאה המנהיגות היהודית . איך הגיבו ניצולי שואה ובני משפחה של הנספים, ובמיוחד אלה מטרזין, על מה שכתבת? למה בחרת שפרופ' אוטה קפלן לא ישלח את המכתב שכתב ללאו בק, למענו ? זה הרי יכול היה לפתוח פתח לתשובה ממנו ולדיון תקיף יותר בשאלה החשובה הזו. 2. קראתי בהנאה גדולה את שני הרומנים שלך. גם את "מוצרט" וגם את "חמסין". אחד הדברים שהרשימו אותי זה השוני בין הספרים. אחת הבעיות של סופרים/ות ישראלים זה שהם נוטים לחזור על עצמם. גם בסגנון הכתיבה וגם בעלילה. איך הצלחת לכתוב שני ספרים שאילו לא היה רשום על הכריכה מי המחבר/ת קשה היה לשייך אותם לאותה סופרת ? מה הסוד להצליח לכתוב ספרים כל כך שונים
 
תשובות לדוסטו

1. המנהיגות היהודית בתקופת השואה לא היתה עשויה מעור אחד. הייתי ממליצה לך לקרוא את המחקר של ראול הילברג ( לצערי, לא תורגם לעברית) את ספרה של חייקה גרוסמן, את ספריהם של צביה לובטקין ויצחק צוקרמן את יומניו של ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום ואת ספרו של איש המשטרה היהודית צאלק פרחודניק כדי לקבל תמונה חלקית על מגוון התגובות- החל בשיתוף פעולה כזה או אחר ( כמו של רומקובסקי בגטו לודז') וכלה במרד גלוי ( גטו וארשה). הדברים היו תלויים, לפעמים, בנסיבות חיצוניות ( יש יער או אין יער בקרבת הגטו) ולפעמים בנסיבות אישיותיות ( היו יודנראטים שהתאבדו, כשקיבלו פקודה למסור שמות ו/או לאסוף יהודים ) וגם באיזה מידה ידעו על מה שעתידים הנאצים ועוזריהם לעולל. היתה לי הזכות להיפגש עם חלק מניצולי גטו טרזין ועם צאצאיהם. רוב התגובות היו נרגשות ואוהדות. אבל היו גם כאלה שסברו שעלבתי בקורבנות השואה מפני שהעזתי לגעת בנושא שהוא עד היום בחזקת טאבו. האמת היא, שככל שהרביתי לקרוא על אודות התקופה, התברר לי שהדברים מורכבים ולא מאפשרים שיפוט מוסרי - גם מפני שהם מחוץ לכל סקאלה התנסותית מוכרת. לכן נתתי לאוטה קפלן לחבר מכתב אל הרב לאו בק, שידע ולא סיפר(על פי עדותו שלו) - ולא נתתי לו לשלוח אותו. ההאשמה - הזעקה - המחאה - לא הגיעו לכתובתם, כי השולח עצמו במחשבה שנייה, לא חשב שהוא רשאי לשלוח מכתב כזה. 2.הספרים שלי, שיצאו בהפרש של עשר שנים זה מזה - שונים מפני שהרקע והקול המספר שונים תכלית שינוי. ב'מוצרט' יכולתי 'להשתולל' - לעופף ממקום למקום, לנטוש את הריאליה, להכניף בשפה. מילאתי את תפקיד המספר הכל-יודע בהנאה רבה. ב'חמסין' התחייבתי להוציא מגרוני קול אחר, צרוד, מוגבל, ישראלי מאוד. התחייבתי למציאות של כאן ועכשיו. הגבלתי את נקודת התצפית ואת התובנות - וכתוצאה יצא ספר שונה.
 
ספרות איכותית

נראה כי בתקופה האחרונה יוצאים ספרים רבים שלא כולם עונים להגדרה "ספרות איכותית", כיצד את רואה את הספרות הישראלית בחמש השנים האחרונות?
 
תשובה לאפרת

נדמה לי, שלפעמים, מחוסר פרספקטיבה, אנחנו מאבדים קצת פרופורציות. תולדות הספרות העברית ( וגם הלא עברית) גדושות בספרים בינוניים ומטה, שכעבור שני עשורים רק חוקרים מכירים אותם. הזמן הוא השופט הטוב ביותר לגבי איכותה של הספרות. אם לצטט את פרופסור דב סדן -" ספרות טובה ניכרת בעמידותה בהתחלפות הטעמים". וכך קורה, שספרים שאינם נחשבים לאיכותיים ביותר בזמנם - הופכים כעבור עשרות או מאות שנים ליצירות מופת ( ראי מקרה ג'ונסון ושקספיר) וספרים שבזמנם נחשבו ליצירות איכותיות - אובדים בתהום הנשייה כעבור שלושים שנה ( מי מכיר היום את חיים הזז שנחשב פעם ל' 'תאומו' הספרותי של עגנון?). הספרות העברית בחמש השנים האחרונות גדושה ספרים - ואם תבדקי אצל מבקרים וחוקרים וגם אצל קוראים ממכריך, תגלי ש''רשימת האיכות' שלהם אישית וכפופה לטעמם. אני סבורה שספרות המכילה את שמעוני, בלבן, גרוסמן, עוז, א.ב.יהושע,ברנשטיין, יהודית הנדל, גוטפרוינד - כל אלה פרסמו בחמש השנים האחרונות - היא ספרות שיש לה הווה ויש לה עתיד.
 

Rivendell

New member
שלוש שאלות שלי

1. מה דעתך על המהומה של פרס ספיר? אם היו מציעים לך לגשת שוב היום - היית מסכימה? האם את חושבת שאכן בגלל מספר מילים היה צריך לפסול את קרת, זה לא קריטריון שקצת מזלזל בערכו של הסיפור? 2. את "מוצרט" הוצאת ב´כתר´. את "חמסין" ב´קשת´. איך החיבור הזה בינך לבין רם אורן, שכותב מה שמכונה "ספרות מטוסים" עובד? ראיתי באירוח של אורן שהוא טוען שתמיד היתה לו אמונה גדולה בספרך. איך זה מסתדר עם הז'אנר שלו? 3. איך ומתי את כותבת? זו פול טיים ג'וב, או בגדר תחביב? למה לוקח לך, ולעוד כמה סופרים אחרים, כל-כך הרבה שנים עד לפרסום הספר? ומה עם הספר הבא שלך?
 
תשובות לריוונדל

. באמת חבל שפרס מעורר הסתייגויות, במקום מה שכל פרס, מעצם טיבו, אמור לעורר - הערכה.. ובאשר לקריטריונים - לכל פרס נקבעים קריטריונים; פרס ברנשטיין, למשל, לא ניתן לסופר שעבר את גיל החמישים. פרס ברנר, לא ניתן למי שקיבל פרס אחר על אותו ספר. ויש פרס הניתן לנשים בלבד -- ברגע שמגישים ספר או סופר לפרס מסוים, יש, לדעתי, לקבל את 'חוקי המשחק'. כמובן שאיכותו של ספר אינה נמדדת באורכו, וייתכן שיש לשקול מחדש את הקריטריונים. .2 החיבור ביני לבין רם אורן עובד מצוין. הוא מו"ל נדיב, הגון ומסור, שאני מאחלת כמותו לכל סופר. 3. עכשיו אני יכולה להרשות לעצמי לכתוב, רק לכתוב. אני כותבת כל בוקר בין ארבע לשבע שעות, ומתקדמת מעט מאוד, מפני שאני מרבה למחוק ולתקן. על כן עוברות כמה שנים טובות עד שאני מגיעה לכתב-יד ראוי לדפוס. הספר הבא שלי הוא בתהליך התהוות.
 

Rivendell

New member
מקפיצה

 

siv30

New member
שאלות שלי

למה הבחירה "להעלים" את האם מנוף ילדותה של לויה ולהחזירה את הדמות העמומה דווקא בסוף הספר?
כל הטיפול במערכת היחסים עם האם בכלל נראה לי לא קוסיסטנטי עם יתר הספר, הדבקות בפרטים והתחושות, למה לא בחרת פשוט לסגור את הספר מבלי להפגיש בינהן?
הספר כתוב כדיבור פנימי של לויה. בחרת בסגנון שלהרבה אנשים קשה להתחבר אליו, יש סיבה שבחרת דווקא בסגנון אסוציאטיבי מסוג זה?
 

דוסטו

New member
מה אתה קופץ ? מסיבות טובות

ביחס לארוח של ג.א.ר. ג.א.ר סרבה להופיע בצ´אט חי והוצע לה הפורמאט של הצגת שאלות למפרע. עושה רושם שיש באמת איזה קיק ל liveshow. כמו בשטח הסקס - איזה תחושה של מציצנות ב - real time, שהולכת לאיבוד בפורמאט שהוצע לה. מה שלא משנה את העובדה שכאשר יש אירוח של מאן-דהוא הנהלת תפוז שולחת מסר לכל הקהילות, מה שלא נעשה כאן. שלא לדבר על YNET ו-וואלה שפשוט שמים כותרת נייחת בראש העמוד שרובצת שם מספר ימים. מה שלא כדאי לקחת מהם -לא כדאי. אבל יש גם מה ללמוד. או/ו - שצודקות הנהלות הפורומים השונים כשהן מזמינות ´סנסציות´ כמו בררהנדס, סמדר שיר וגבי ניצן וסופרת הבשול מודן. זה עוגות להמונים. ואולי זה שוב מעיד על החשיבות המוגבלת של הפורומים האלו וקהל המשתתפים בו. כשאני חושב על זה אני חוזר לפרס ספיר. סופרים רציניים ש"לא מוכנים למכור את עצמם בזול" לטובת כל פרסום יהיה אשר יהיה, נרתעים כנראה מהצגות שטחיות. החכמים שביניהם מוכנים ללמוד מנסיונם של האחרים שכבר ניכוו. ואלה שהיו שפני הנסיון של התינוק הזה -מסרבים לשוב ולהשתתף במופע החשפנות. כי סך הכל -תסתכלו גם על השאלות שנשאלים סופרים בלאוושו וגם על התשובות שלהם. שום דבר באמת מעמיק.
 
גב' אביגור-רותם

אולי באמת תסבירי למה את לא מוכנה להשתתף בשיחה חיה ? ואם לא להשתתף על חי - אז למה בכלל ? אחרי הצלחה כמו שהיתה לך מה באמת תוסיף לך השתתפות בראיון בפורום מהסוג הזה? מה דעתך על ערוץ התקשורת האינטרנטי ? האם האינטרנט הולך להחליף את הספר המודפס ? איך בכלל את מתיחסת לסגנון הפרסום של סופרים וספרים ? אם הזכרון שלי נכון, אז המו"ל שלך רם אורן טען שלא רצו לראיין אותך אישית כשהספר יצא, כי אין לך שום סיפורים צהובים להתחלק בהם איתנו.
 
בתור ../images/Emo34.gif

מהתחלה ועד הסוף של "חמסין" לא ברורה הזהות המינית של לויה ? גם בזה היא נתקעה באוויר ?
 
תשובה לאורנגינה

לי הזהות המינית של לויה ברורה, למרות ההתנסות הלסבית הקצרה שהיתה לה. אבל אם את, כקוראת, חשת שהיא עמומה או דו-משמעית, אני מניחה שאפשר גם כך. מכל מקום, לויה אינה מפתחת יחסים אינטימיים במהלך אותם חודשים שבהם מתחוללת עלילת הרומן. במוקד ההתעניינות שלה לא עומדת 'השתדכות' עם האופציות שהעלילה מזמנת לה ( בן-הדודה של תקווה, אמיתי המושבניק או אבי ההיסטוריון) אלא התחברות אל עברה וגילוי זהותה.
 
תשובה לזמני לרגע

לא הייתי מוכנה להשתתף בשיחה חיה, מפני שהצצות נדירות וחטופות לפורומים שונים לימדו אותי על כמות האגרסיה שאנשים, השומרים על אנונימיות, מרשים לעצמם לשחרר. אני מניחה שמי ששאל אותי שאלות, יהיה מוכן לקרוא את התשובות גם אחרי יום-יומיים. אני עצמי מעדיפה לשוחח עם אנשים שאני יכולה לראות את פניהם ולשמוע את קולם... ההשתתפות בשיחה הזאת היא בשבילי התנסות מוזרה, כמעט סוריאליסטית, וכנראה חד-פעמית. איני משתמשת ואיני משתתפת בערוץ התקשורת האינטרנטי, אבל אם יש כאלה המצליחים לתקשר באמצעותו - הרי שיש בו ברכה. קשה לי להאמין שאינטרנט יחליף את הספר המודפס, ולו משום שאי-אפשר לקחת אותו למיטה.. באשר לפרסום - כל סופר/ת עושה את שיקוליו/ה שלו/ה כמה ואיזה חומר פרטי לשחרר כדי לזכות את ספרו בתשומת לב ציבורית. אבל בסופו של דבר, מה שמביא את הספר אל קוראיו הוא לא פרסום צהוב או כחול, אלא כמה ביקורות טובות והמלצות 'מפה-לאוזן'.
 
אכן דברי טעם

היטיבה להבחין הסופרת בדבר "כמות האגרסיה שאנשים, השומרים על אנונימיות, מרשים לעצמם לשחרר". בכך הצליחה יפה לבדל בינה, העוסקת בשקט ביצירה, לבין חלק ממעריציה, העוסקים יותר בלהג אודות יצירתם של אחרים, ולעיתים קרובות מדי באותה אגרסיביות המרתיעה את מושא הערצתם. אבחנתה זו תואמת את התיזה שלי (מאסטר בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה), מה שמלכתחילה מהווה את הסיבה לכך שאני משוטטת בפורומים וקהילות, ומתעניינת לא רק בתוכן תגובותיהם של המשתתפים אלא שמה לב גם אל סגנונם, מידת האגרסיביות ושאר פרמטרים. זוהי אכן תופעה רחבת היקף, שאינה מייחדת פורום זה לבדו.
 

דוסטו

New member
הפורום הזה הוא קיטנה לילדים מחונכים

לכי לפורמי אקטואליה, ערבים-יהודים, פמיניזם, אפילו YNET-ספרות. יהיה לך חומר גם לדוקטוראט. תגלי שההתפתחות האינטלקטואלית של המין האנושי נמצאת בתאחיזה לרגרסיה חברתית. וההתפתחות הטכנולוגית (הקומיוניקציה האינטרנטית)רק מוכחיה את זה- מבחינה זו אנחנו עדיין עם נבוט במערה. אם כי הפורום הזה מעודן יחסית. מה שלא מצא חן בעיני, ותיכף ישחרר לי את האגרסיה, זה הבטוי האגרסיבי והמזלזל שלך, אורחת לרגע רואה כל פגע, "ללהג" - איזה להג? מה הזלזול? אנשים משוחחים על ספרים. תכנסי למאמרים כאן (תחפשי בסרגל). תראי שאנשים אומרים דברי טעם. לא פחות דברי טעם מאשר במפגשים חיים עם סופרים או בחוגי ספרות. תביאי את המאסטר שלך לביקורת. יש לי חשד שמי שמציץ פה ומכנה בהכללה את מה שנעשה כאו "להג" כתב את המקנות של התיזה שלו ואח"כ התאים את התוצאות למסקנות.
 
על ראש הגנב בוער הכובע?

אני אכן קוראת הרבה מאד פורומים אחרים, אל תדאג. הפורום הזה מעודן יחסית, עם דגש על "יחסית". לא אורחת לרגע כלל וכלל, כי כפי שציינתי אני קוראת פורומים נוספים, ובכללם פורום זה, בעיון ולאורך זמן. לעיתים קרובות אכן שאנשים משוחחים כאן על ספרים. אבל האם לדעתך זה מה שתמיד קורה כאן? שמורות אצלי דוגמאות רבות לכך שלא, ואל תדאג - לך שמור שם יצוג של כבוד (עובדה שאני זוכרת את שמך). לרוב איני כותבת כי אני צופה, או כלשונך "מציצה פה", ולא יכולה להיות מעורבת במושא המחקר. אבל צא וחשוב: אולי כרגע אני בודקת ארגומנטים נוספים, שהובילו לכתיבת הודעתי שלהלן, ושתגובתך (הלא מפתיעה יש לציין) אכן אוששה אותן? אכן צדקה מאד באבחנתה הסופרת (שאותה אתה מעריך אבל רחוק מאד מערכיה)
 

דוסטו

New member
ואת חשבת שיש לך עסק עם אידיוט?

התגובה שלי נכתבה כדי לגרור אותך. אז הצלחתי למשוך אותך בלשונך. כמו שבוודאי המכתב שלך נכתב גם כדי לגרות תגובה. אבל, בזה הרגע הוכחת שאת חלק מהמחקר של עצמך, מוטית, לא אוביקטיבית. וכך לא מנהלים מחקר. ואולי זה פרצופו של המחקר החברתי (בנגוד למחקר במדעי הטבע. פיסיקאי לא יכול להושיב את עצמו בתוך גרעין האטום ) למה את חושבת הגבתי? למה את חושבת שנתפסתי לביטוי להג - מעבר לזה שאני חושב שהביטוי מעיד עליך, ועל היחס שלך למדיום הזה (יחס של זלזול. וזה בסדר. גם אני חושב שזה מדיום ילדותי בשלב זה ולכן שטחי. אבל אני לא מנהל עליו מחקר) חיכיתי לראות את תגובתך. והקונוטציה האישית בתגובה שלך הופכת אותך לחלק מהמשחק. את מתרגזת, את מגיבה בסארקסטיות, את מנסה להרגיז אותי, למשוך בלשוני. ואת מנסה להסיק משהו על הערכים שלי מתוך שיג-ושיח אינטרנטי? גברת סוציולגית-אנטרפולוגית : המדיום הזה שולח את הסופר-אגו לישון ונותן לאיד לחגוג. הוא בוודאי מעיד על איזה יצרים מסתתרים אצל מגיבים שונים, אבל באופן שטחי, בלתי נתן לכימות והערכה מדויקת ובוודאי שאינו יכול להעיד על מערכת הערכים של הכותב בחייו האמיתיים. הוא אפילו לא יכול להעיד איך מגיב כלשהו היה מתנהג אם העולם היה מאמץ את האידאולוגיה האנרכיסטית. כי אם העולם היה אנרכיסטי (במובן הטהור של המינוח, אם את בכלל מבינה על מה אני מדבר) - אולי אני הייתי האדם הכי מעודן על פני האדמה כי לא הייתי זקוק לערוץ לנתב את האגרסיה שלי. כמו שאמרתי - אם אני היתי ה- reviewer של התיזה שלך אחרי שקראתי את מה שכתבת כאן, הייתי קוצץ אותך דק.
 

אפיפני

New member
גם לי בא לתרום תרומה להצלחת ה"מחקר"

אני חובבת אקדמיזציה של דינמיקות קבוצתיות בעצמי. בפורום ספרים וספרות מדברים על ספרים וספרות, לפחות זו הציפיה ממישהו שנכנס לנט לצורך שיחה טובה ולא לצרכים פרברטיים אחרים. דווקא לפורום הזה יש חיים שקטים בדרך כלל קוראים ספר מדברים עליו מביאים ביוגרפיה עם קצת דידקטיות, פה ושם מישהו מתלהב נורא מספר מסויים ושופך את ההתלהבות האישית שלו , אולי קצת בהגזמה ולא תמיד, היו אפילו שני מקרים של סופרים שמשתתפים בפורום הזה ושדובר בספריהם וגם הם הצליחו לשמור על מידת הצניעות , הסטטוס קוו נשמר כמעט תמיד. בתור "חוקרת אנתרופולוגיה וסוציולוגיה של הנט" בטח שמת לב שיש שני דברים שמסיטים פורום מהמסלול הטבעי שלו: האחד מתחיל בחדירה של טרול/ים שמטרתם לזרוע מהומה והרס ולפורר את המרקם שבישלו חברי הפורום עבור עצמם , ובאמת שאני עוד לא השתכנעתי סופית שאת חוקרת ולא כזו. הדבר השני שמסיט פורום מתנועתו הטבעית הוא האגו: דוסטו הזכיר סופר אגו ואיד שהם בעיניי כוחות די לגיטימיים שפועלים בוירטואליה , בכל פורום. ההרס האמיתי נובע לדעתי מתנועה מוגזמת של האגו של אחד המשתתפים או רחמנא ליצנן של מנהל הפורום, וכבר ראיתי (בתור חוקרת סקרנית\כפייתית של הנט בעצמי אם כי ללא כובע אקדמי) פורומים שקמו ונפלו על בעיות אגו. פה למרבה השמחה זה לא קורה. גר"א מצטיירת בעיני בעקבות הארוח כאשה עדינה נבונה ושיש לה הרבה מה לאמר אבל היא לא תידחף . אז על מה את כל כך מתרגזת? וסתם בשביל הסקרנות המדעית שלי: שאלה ישירה למה באמת מצאת לנכון להכנס לפורום הזה להגיד שום דבר שקשור לנושא שלו ובאותה הזדמנות לנגח בצורה עקיפה את דוסטו ובשביל ההסוואה ללבוש כובע אקדמי? תעני אבל רק אם את חושבת שאת מסוגלת לתת תשובה כנה, אם לא כנראה שהכניסה הדרמטית שלך לפה תרשם בדברי ימי הוירטואליה כאנקדוטה שתעלם ברגע שהדף יעבור אחרונית. מאחלת לך שבת שלום ואל תקחי יותר מידי ללב.
 
למעלה