מקור המילה "נדהם"

מקור המילה "נדהם"

בספר עליות אליהו אות קט"ז כתוב כך: וכן הרב הג´ המפורסם מ"מ מסלאנים בעהמ"ח אפיקי יהודה איי הים וכו´ נקרא ג"כ ויתא לווילנא ויעמוד לפני הגאון, והגאון למד אז בירמיה (י"ד ט´) המקרא למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע, וישאלהו הגאון מה שורש נדהם, כי המבוארים לא בארו כ"א לפי ענינו, וישב לו הרב המ"מ דסלאנים כי הנה לעת יפלו העם בנופלים במלחמה יתכן ע"פ שני דרכים, או כי השונא חזק ואמיץ כח כי רב מאוד מחנהו, אשר גם הגבור לא יוכל לעמוד נגדם, או כי ישחידו את שר הצבא ובכסף ימכור את חילו, אף כי רב חילו ועצום עושי דברו יותר מאשר עם השני אך ינהיגם צלמות ולא סדרים על כן לא יעשו ידיהם תושיה, כן יאמר הנביא ע"ד מליצה כי נדהם מלשון נדה כמ"ש (יחזקאל ט"ז ל"ג) לכל זונות יתנו נדה (נ´ צרויה וד´ סגולה), והוא מנחה ומתנה, וז"ש למה תהיה כאיש נדהם (וויא איין בעשאנקענער) או כגבור לא יוכל להושיע וכנ"ל, וע"י הדבר הזה נשא חן בעיני הגאון ויכבדהו. מה דעתכם על זה?
 

or99

New member
דרש יפה...

אבל לא נראה לי שזה הפשט. נתחיל מזה שבמילה נידה יש דגש והשורש הוא נ-ד-ד.
 
למרות שגם לי זה נראה יותר דרש...

לא מדובר על המילה "נידה", אלא על המילה בפסוק "לְכָל-זֹנוֹת, יִתְּנוּ-נֵדֶה", כך שזה יכול, במידה מסוימת, להתקרב לפשט, ש"איש נדהם" הוא איש שקיבל "מתן" ושוחד. ואולי יתכן והמילה "נדוניא" מגיעה מאותה המילה, שלה יש משמעות דומה? אולי.
 

or99

New member
לגבי נדוניא אני לא יודע...

אבל לא שמתי לב שהוא לא מתכוון למילה נידה. קראתי את זה תוך כדי עיסוק אחר... אפשר לבדוק מה "דעת מקרא" אומר על המילה הזאת. אבל אין לי פה.
 

bateliezer

New member
../images/Emo127.gifלפי דעת מקרא כולכם צודקים:

"נֵדֶה, נְדָנִים - מתנה לאישה. וקרוב ללשון חז"ל "נְדֻנְיָא". בִּמקום שתהיי את המקבלת מתנות, את מנסה לשחד את מאהבייך במתן נְדָנים (=מתנות)."
 
למעלה