מקווה

מקווה

שלום. מה מייחד את המקווה מהים או המעיין או המקלחת בבית? ידוע לי שהמקווה מטהר את הנשמה ואילו המים במקלחת או במעיין אך ורק מנקות את הגוף.השאלה מה מבדיל ביניהם ומה מייחד את המקווה ככזה? האם המקווה פועל על מים שונים מהים?
 

אופירA

New member
מנהל
המים שונים

כי המים במקלחת שאובים (מישהו שאב אותם באמצעות מכונת שאיבה או כלי. במקווה המים הם מים שנקוו ממי גשמים. אין הבדל בין מקווה לים או לנחל או לנהר - המים אינם שאובים, ונפח המקווה/נחל/ים גדול די הצורך עפ"י המידות שנקבעו בהלכה. לגבי מעיין - אינני יודעת. אם המים נובעים מהאדמה ואינם נקווים - אולי יש הבדל. לא ידוע לי.
 
חבל שכחתי מה הרב שלי הסביר על זה

במים "סגורים" [שכחתי את ההגרה המדוייקת] למשל מבקבוק מים או מקלחת או כאלה החיידקים מתרבים ב2.7 אחוז בערך ובמים שלא נסגרו עוד כמו מי מקווה ההתרבות היא רק 0.1 אחוז והרב סיפר שהפרופסור שחקר את זה חזר רק מזה בתשובה שגילה איזה סוד עליון יש בדבר שבמי מקווה אין חיידקים בגלל השיטה שהמים בכל התהליך לא נסגרים. שוב שכחתי את המקרה אני לא זוכר מה זה נסגרים.
 

mgb

New member
מי מקווה לעומת מי מקלחת או אמבטיה.

בס"ד למרות שהגב' אופירה השיבה אחזור ואפרט מעט את הנושא, ברשותה וברשותך: בתורה נאמר כך (ויקרא פרק יא פסוק לו: "אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה-מַיִם, יִהְיֶה טָהוֹר.." מסביר הרש"י אך מעין ובור מקוה מים - המחוברים לקרקע אין מקבלין טומאה ועוד יש לך ללמוד: יהיה טהור, כלומר כל מקום אגירת או כינוס מים שמאז ומעולם היו מחוברים לקרקע ברציפות הם טהורים ומטהרים! ואומר הרמב"ם בהלכות מקוות פרק יא הלכה ט"ו על כך: " דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירת הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעת אותן, והרי הן מכלל החוקים; וכן הטבילה מן הטומאות, מכלל החוקים היא: שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים, אלא גזירת הכתוב היא, והדבר תלוי בכוונת הלב; ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק, כאילו לא טבל. ואף על פי כן, רמז יש בדבר: כשם שהמכוון ליבו ליטהר--כיון שטבל--טהר, ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר; כך המכוון ליבו לטהר נפשו מטומאת הנפשות, שהן מחשבות האוון ודעות הרעות--כיון שהסכים בליבו לפרוש מאותן העצות, והביא נפשו במי הדעות--טהר. הרי הוא אומר "וזרקתי עליכם מים טהורים, וטהרתם: מכול טומאותיכם ומכל גילוליכם, אטהר אתכם" (יחזקאל לו,כה)" עד כאן לשון הרמב"ם לכן כל מים שנשאבו במערכת כל שהיא שאיננה מחוברת לקרקע נקראים "מים שאובים" וסגולתם להיות טהורים או לטהר פגה!! לכן, נחל, נהר, מעיין, ימה ים וכו' טהורים ומטהרים! (אם כי ישנה גזירה של חכמים שלא לטבול בנהר ולא נכנס לפרטים כעת) בברכה
 

אופירA

New member
מנהל
איך ממלאים מים במקווה שבעיר?

איך מעבירים מים למקווה העירוני, ללא פעולת שאיבה?
 

mgb

New member
בניית מקווה טהרה.

בס"ד שלום! לכל מקווה בתחילת הכנסתה לשימוש מכינים בשלב הבניה בור הנקרא "אוצר" היינו כעין "כספת" בסיסית למי המקווה. ואז מחכים לתקופת הגשמים ובור זה מתמלא במי-גשמים. על פי ההלכה לאחר שישנם לפחות 40 סאה (לחזו"א זי"ע קרוב לקוב מים) ניתן להוסיף בלי סוף מים שאובים ואז אין המים השאובים פוסלים את מי הגשמים וניתן להשתמש בהם לצורך המקווה. בין ה"אוצר" למקווה ישנו צינור המחבר בין שני הבורות הנבנה בצורה מיוחדת ומחומרים מיוחדים כאשר הצינור מחובר לקרקע! להשקת מי ה"אוצר" לבור המקווה אסור שתהיה "זחילת מים" על מנת שלא יפסלו המים מהאוצר ויש בכך פרטים שלא אכנס אליהם אבל זה בעיקרון. יתירה מכך, תיאורטית ואולי מעשית יתכן מצב שמרוב עירבוב של מי ה"אוצר" עם המים השאובים כבר אין את מי הגשמים ובכל זאת היות שלא היה מצב של שאיבת מי ה"אוצר", המים נשארו בגדר "טהורים". כלומר התוספת גרמה ליחס של "שאובים" ל"טהורים" בצורה כזאת שהמהילה ולאחר מכן ריקון המקווה לצורך החלפת המים ונקיון בור המקווה "לקחו" לאיבוד כמות מסויימת של מים מהאוצר ועם זאת כיוון שבבסיס במקור היו 40 סאה מים שרק לתוכם עירבו מים שאובים אין הדבר פוסל את מי ה"אוצר". בברכה
 
למעלה