מקווה שמותר...
לאחר התעמקות בכמה רגשות ותחושות , שחלקם הנכבד קשור להתמודדות עם נושא הזהות המינית (וכל המשתמע מכך) , שרתה עלי מוזה קלה והובילה אותי לכתיבת השיר הבא: עונות שנה קודרות ברקים קוטעים את העלטה שבחוץ. רעמים מפרים את השקט הסורר סביב. טיפות הגשם השוטף יורדות ללא הרף , מטהרות ומנקות במעט את הזוהמה. ידיו נפרשות לצדדים ורגליו צמודות. ראשו מורם אל השמיים הסגריריים. מפיו הפעור לא נפלט אפילו ציוץ. גופו נשאר דומם ומקובע במקומו. החשיכה נותרת בעינה. השקט ממשיך להשתרר. הפסולת עומדת במקומה. והוא ממתין לחורף הבא. הוא כבר אלרגי לפריחת אביב מדומה. הקיץ הלוהט ממיס אותו בעיקשות. הפכפכות הסתיו מבלבלת ללא הפסק. שוב החורף מביא עימו בשורה אפשרית.
לאחר התעמקות בכמה רגשות ותחושות , שחלקם הנכבד קשור להתמודדות עם נושא הזהות המינית (וכל המשתמע מכך) , שרתה עלי מוזה קלה והובילה אותי לכתיבת השיר הבא: עונות שנה קודרות ברקים קוטעים את העלטה שבחוץ. רעמים מפרים את השקט הסורר סביב. טיפות הגשם השוטף יורדות ללא הרף , מטהרות ומנקות במעט את הזוהמה. ידיו נפרשות לצדדים ורגליו צמודות. ראשו מורם אל השמיים הסגריריים. מפיו הפעור לא נפלט אפילו ציוץ. גופו נשאר דומם ומקובע במקומו. החשיכה נותרת בעינה. השקט ממשיך להשתרר. הפסולת עומדת במקומה. והוא ממתין לחורף הבא. הוא כבר אלרגי לפריחת אביב מדומה. הקיץ הלוהט ממיס אותו בעיקשות. הפכפכות הסתיו מבלבלת ללא הפסק. שוב החורף מביא עימו בשורה אפשרית.
