מקווה שזו ההתחלה

[בת השמש]

מקווה שזו ההתחלה

לכניסה מסיבית יותר. פשוט לא מוצאת את הזמן. והנה לכולכם סיפור ממני. בפני איש שנודע בחכמתה ובידע הרב שלו בקרב כל אנשי טורקיה , הובא נער צעיר . "לילד זה ", כך נאמר לאיש החכם, "יש ידע עצום". "ואצל מי הוא למד?" ביקש האיש לדעת. "חכמתו וידיעותיו הן טבעיות. מעולם לא למד אצל איש". מיד החל האיש לחקור את הילד. תשובותיו של הנער הצעיר היו פשוטות, אלגנטיות,ויחד עם זאת מלאות תובנות מעבר לתפיסה ולהבנה הרגילות. החכם המשיך ברעבתנות לשאול ולחקור ,אך עד מהרה השתעמם הילד וביקש מהאיש: "הבה נשחק משחק. אתה תתחבא ואני אמצא אותך." צחק האיש ואמר: "מוטב שאתה תתחבא ואני אמצא אותך. אחרי הכל אני הוא הידוע ביכולותי ובסגולותי בששת סוגי הקסמים." "לא ! קודם כל אתה1 " התעקש הילד. נקש האיש באצבעותיו ובין רגע נעלם ונכנס לעולם אחר. "זה אינו הוגן," מחה הילד. "חזור. אינך אמור להכנס לעולם האחר". האיש חזר והופיע. הילד נעלם בתורו, כשהוא מנתר לתוך ליבו של האיש. האיש חיפש וחיפש בכל מקום. אך לא הצליח למצוא את הילד. "היכן אתה?"

 

[בת השמש]

המשך

"אני כאן" נשמע קולו של הילד, קרוב אך עמום. "אינני יכול למצוא אותך" אמר האיש. הילד הופיע "הייתי בתוך ליבך". "אם אינך יכול להביט תחילה לתוך ליבך פנימה, לא תוכל למצוא חכמה." בימים אלו של חשבון נפש ומבט פנימה. אני מקווה שנוכל כולנו להתבוננן לליבותינו והתמלא בחכמה ובאהבה. מתגעגעת לכולכם . שנה טובה וגמר חתימה טובה. לילה טוב.

 

[בת השמש]

הבהרה

הלכתי למיטה ופתאום נזכרתי שלא הדגשתי דבר חשוב מאוד. במילים "סיפור ממני" לא היתה הכוונה שהסיפור הוא שלי. זהו סיפור אותו מספרת המספרת הנפלאה לורה סימס. מקווה שתאהבו אותו כמוני. ומיהי לורה סימס? הבמה לרשותך, גבירתי. הגבירה מן האגם.

 

[הגבירה מן האגם]

שמחה שאת כאן - סיפור נפלא../images/Emo23.gif

לורה סימס...אני מקווה שתגיע ארצה בחודש פברואר השנה. לפחות עובדים על זה כרגע. אם כן, צפוי לכם מפגש עם מספרת ענקית. לורה היא מספרת שבסיסה בארה"ב אבל היא נעה ונודדת בעולם, עוסקת בעיקר בסיפור סיפורים בנסיבות הומניטריות. המדינה בה היא משקיעה את מירב יהבה היא רומניה, ארץ מוצא אמה וסבתה, שם היא עובדת עם נשים צועניות וילדים, בעיקר יתומים שהם Roma - השבט העתיק של רומניה שכיום חיים רוב אנשיו בתנאים מחפירים. בימים אלה היא עסוקה בגיוס כספים לטובת גן חיות שהקימו היא ווטרינר עבור אותם ילדים כדי שיוכלו לעבוד עם החיות ולטפל בהן. לורה היא אחת המספרות המבוקשות בפסטיבלים ברחבי העולם, דבר שהיא נהנית לעשות אבל תמיד היא חוזרת אל העבודה ההומניטרית. שפתה מופלאה ביותר, עולם הדימויים שלה עשיר ואינסופי והקול שלה מנקב קירות עופרת. היא כותבת קבועה עבור הרבעון "פרבולה" שהוא הפרסום היוקרתי בענייני מיתוסים, מיתולוגיות, הגות והבנת העולם שסביבנו ובתוכנו. לורה למדה אצל בכירי המורים הרוחניים במזרח ומקיימת עימם קשר רצוף וקבוע. מעטים יודעים או מדברים על כך שהיא בעצם - בת שבטנו... תופעה שפגשתי בארה"ב לא אחת. יש לה כמה קשרים בארץ והיא שמחה להגיע לכאן כשהעניין מתאפשר. כמו שאמרתי - כרגע עובדים על זה. אם זה יקרה - אל תפספסו, בכל מחיר. בברכה,

 

[הומינר]

בת שבטנו זו

מספרת גם בעברית?

 

[הגבירה מן האגם]

לא, בת שבטנו - יהודיה.

מספרת באנגלית, אל דאגה, מובן לכל אדם וגם אם אינך יודע אנגלית כלל, תבין את הרוב.

 

[הומינר]

אל תקרא רוב

כי אם רב, את הרב אני מבין אבל את הרבנית לא כל כך

 

[המספר מווטון רבא]

עד כמה שאני מכיר סיפור מוסלמי

לא שאני מה "נקצים" האלה מסטוריטל שרוצים שלכל סיפור יהיה אילן יוחסין מלא כולל כמה וכמה רוזנים ואם אפשר איזה אבא קניבל... אבל כדאי לדעת שזהו סיפור מוסלמי סופי ענף באיסלאם שדווקא דוגל בהומניות והומניטריות..

 

[הגבירה מן האגם]

אכן, אלא שבת השמש

לא טענה אחרת...

 

[המספר מווטון רבא]

נדמה שכדאי דווקא לציין מקור

כאשר המקור וציונו מעשירים את חוויית הסיפור. אגב בת השמש ייחסה ללורה סימס

 

[יונה כחולה]

הסיפור מופיע באתר של יואל פרץ

תחת הכותרת- " תלמידו של מוחמד " ומיוחס של למספר טורקי מופלא בשם בהחצ'ט מחמט.

 

[הגבירה מן האגם]

אכן, כדאי לציין מקור כשהוא ידוע

מבהחצ'ט מחמט שמעה לורה את הסיפור. אני למשל שמעתי אותו מלורה (כמו בת השמש) אבל גם מיועץ לענייני אסטרטגיות איראן-ארה"ב שעובד באוניברסיטת וושינגטון...האמת היא שגם זה היה מן סיפור מוזר ביותר. הסיעו את שנינו לשדה-תעופה בעקבות ועידה ופתאום הוא מסתובב אלי ושואל - אז מניין את. אמרתי. שקט מתוח נפל על הנהג שהוא סטודנט אמריקאי חביב שרוצה שלכל האנשים בעולם יהיה נחמד ושהם יאהבו זה את זה. שאל "ומדוע את בועידה?" עניתי "כי אני מספרת סיפורים". פניו אורו "תספרי לי סיפור?" אמרתי "אם תספר לי אתה". וכך, במשך 50 דקות, סיפרנו סיפור תמורת סיפור. הוא סיפר נפלא, בלשון מדודה, בקצב של מי שיודע שמאחורי סיפורי חכמה יש ים של זמן ומשמעות. בסוף הנסיעה, עזר לנו הסטודנט להוריד את המזוודות והודה לנו על שעה שמעולם לא שיער שיזכה בה. היועץ לחץ את ידו פנה אלי בחן ואמר "אני מניח שלך ייקח יותר זמן לעבור בבדיקות מאשר לי, אשמח אם תיפגשי אתי לקפה באולם הנוסעים אחרי הבדיקה" ונבלע אל תוך השדה. הסטודנט חיכה שהוא ייעלם ואז הסתובב אלי ואמר "טוב, אז עכשיו אני חוזר לקמפוס. אם ישאלו אותי את מי הסעתי אני אענה - את שחרזדה..." סיפורים מצילים חיים...נמשיך להתאמן...

 

[הומינר]

סיפור מובהק

למספרי סיפורים

 

[love lev]

וזה מזכיר לי סיפור אישי עם עירקי...

מעירק, ומעשה שהיה כך היה: בשנת 2000 נסעתי לטיול לתאילנד לבדי. תמיד אני נוהגת לטייל בעולם לבד. נוצרות לי חוויות שעם בן לוייה לא היו נוצרות. כשהייתי במלון שנקרא d&d בקוואסאן (התרמילאים ודאי יודעים היכן זה) נכנסתי לחדר, והטלויזיה לא פעלה. הזמנתי באנגלית כמובן, את התחזוקה שיסדרו לי את הטלויזיה, ודלת חדרי היתה פתוחה. עוד אנשי התחזוקה מתעסקים בטלויזיה, נכנס לחדר בחור שחום ושאל באנגלית - "מה עם הסבון שהבטחתם לי"? אני מיד התחלתי איתו בשיחה, מאיזה חדר הוא? מסתבר ששני חדרים סמוכים אלי. שאלתי מהיכן הוא. הוא ענה בתשובה - "מהיכן את?" עניתי לו מישראל. (להזכירכם בשנת 2000 היה שיא השנאה כלפי עירק וחרם עולמי עליה). "ומהיכן אתה?" שאלתי - "מעירק", ענה לי בשקט ובמבוכה. "ומה אתה עושה?" "אני מהנדס", ענה. "איך הצלחת לברוח מעירק? חשבתי שסאדאם לא נותן לאף אחד לצאת". הוא אמר - "זה היה במחתרת וזה עלה לי הרבה מאד כסף. ועכשיו כמעט ואין לי כסף ואין לי לאן ללכת. אף מדינה לא רוצה לקבל אותי. כולם שונאים את עירק. ואני לא יודע מה לעשות". "אולי תבוא איתי ותבקש מקלט מדיני?" אמרתי לו. אמרתי ועניתי - "בעצם לא כדאי. יחשבו שאתה מרגל". באותו רגע סיימו אנשי התחזוקה לתקן את הטלויזיה, והלכו איתו לסדר לו את הסבון או משהו כזה. באותו ערב פגשתי שני ישראלים נחמדים, שהזמינו אותי לבירה, והלכנו ביחד לסיאם סנטר וקינחנו ברובע הסיני. למחרת הם היו צריכים לנסוע לקצ'נבורי, ואני נותרתי לבד. פתאום נזכרתי בבחור הנחמד מעירק ואמרתי - זה רעיון! שאלתי בקבלה היכן הוא, תארתי אותו, מסרתי את שמו, אבל הם אמרו שלא מתגורר אחד כזה במלון. עד היום אני תמהה מה עלה בגורלו.