מקהלה

מקהלה

מתחננת לאהבה בקרון החתום
שם הבל קורא בקולו האטום
"אימא, תצילי אותי, אימא"
עושה לי קול שני.
 
נשבר העולם

לב, לב, תמחק את הכאב,
מוח, מוח, תמחק את הזיכרון,
הנה באה המחרשה, הנה באה בשאון
של שמחה ושל יגון, של בהלה ושל ששון
לקבור בחול.

לעולם בצל עצי הברוש, גברתי,
לא תאמצי אל חזך את התינוק שלך,
לא תנדנדי אותו בגופך, השמש לא
תיטה לך עוד חסד, תם ונשלם, כסי בחול,
אינך מדיאה, ושום מרכבת-אל לא תגיע
אבד
אבד הכול
הניחי לנו לקבור הכול בחול
לא, היה לא היה
תינוק קטן בחיק אמו
לא, היה לא היית
את אמו
את אמו
 
תהיי טובה

תהיי טובה לעצמך הערב
דברי בקולות רכים
זכרי - אפשר לחיות עם כל שבר
עד שיגיע השבר האחרון.

(עד שיגיע השבר האחרון - יש עוד זמן)

צלחת כבר שברים רבים
הודבקת וטוייחת מחוץ ומפנים
שימי שיר יפה לשמוע
אכלי בורקעס חמים
 
תתאהבי בי אתמול

תתאהבי בי אתמול,
התאהבת?
בכל האתמולים - אלה של שלשום ושל היום שלפני ושל גיל שש עשרה.
תציעי לי נישואים בגיל שש עשרה,
את מוכנה?
את יודעת שאף אחד מעולם לא הציע לי נישואים?
אולי הייתי צריכה אני להציע.
יותר מדי זיונים היו שריח רע עלה מהם
בואי נחדור אל האתמול מהתחלה.
 
למעלה