תרומתי לדיון - קצת על דרך הלוחמים
אני אביא ציטוטים מהודעת המנהל (במודגש) ופרשנותי להם:
דרך הלוחמים, הידועה גם בשם "דרך המכשפים", הינה דרך אמיתית לחלוטין, כמו כל דבר בעולמנו – ואולי אף יותר, מאחר והצעידה בתוכה הופכת את החיים לאמיתיים יותר. לדרך הלוחמים יש שם נוסף: "דרך המכשפים". זוהי דרך אמיתית, כלומר, אין זוהי פילוסופיה כזאת או אחרת, אלא דרך הקיימת באופן מוחשי. אמנם זו לא דרך במובן של "כביש" או "שביל להולכי רגל", היא לא קיימת כתצורה תלת-מימדית בפני-הקרקע במקום כלשהו בכדור הארץ, אבל עדיין מדובר בדרך הקיימת באופן ממשי - ועבור "רואי אנרגיה" היא אפילו "מוחשית" לפעמים. כל דבר בעולמנו הוא אמיתי, אבל רק במידה מסויימת, מאחר מהכל מורכב מקודים אנרגטיים רוטטים (וזה, לשם שינוי, מדעי). דברים שונים ממשיים (אמיתיים) במידה שונה. לדוגמא, החלום שאני חולם בלילה ממשי לחלוטין, אבל הרבה פחות מהחלום המשותף שכולנו חולקים ברגע זה ממש!
דרך הלוחמים אמיתית יותר מרוב הדברים בעולמנו. היא אמיתית יותר ממה שקורה לנו בשניה זו ממש! היא אמיתית יותר מהחלום המשותף! כאשר הקודים האנרגטיים שמרכיבים משהו מתפרקים - אותו "משהו" נעלם גם הוא. דרך הלוחמים היא כישוף בלתי-פגיע כמעט. היא לא תתפרק אפילו אם המון דברים אחרים יתפרקו. הקודים האנרגטיים המרכיבים אותה הינם בלתי-פגיעים כמעט - והמבנה שהם יוצרים הוא ערמומי ומתוחכם, באופן כזה ששום וירוס לא יכול לגעת בו (נושא מרתק בפני עצמו).
רק מעטים צועדים בה ממש, מאחר וזה אחד הדברים הקשים ביותר שקיימים עבור בן-אנוש – ובאותו זמן גם אחד הדברים הקלים ביותר שבן-אנוש עשוי לבצע. בדרך הלוחמים אפשר לצעוד ממש, אפשר לצעוד חלקית בכל מיני רמות ורבדים, אפשר "להיות קרוב אליה" ואפשר גם להיות רחוק ממנה. מעטים מאוד צועדים בה ממש. מי שצועד בה ממש, הוא לוחם (הכוונה היא ל"לוחם ללא פגם" ולא ל"לוחם מתלמד" כפי שאנחנו כולנו כאן). לוחם הוא יצור מופלא, שקשה מאוד למשג אותו. הוא חומק מהכל ונמצא בכל. הוא קיים ובלתי קיים. הוא כבר ויתר על הכל - ודווקא בגלל זה הוא זכה בכל. "הלוחם" הוא בעצם יחידת-עבודה מלוטשת ביותר, שהוכשרה עד לפרטי הפרטים הקטנים ביותר, ביסודיות המטריפה ביותר, לצורך מטרה אחת ויחידה: צליחת היקום בהצלחה. להיות לוחם זה קשה מאוד, אבל זה גם קל מאוד, כי בשניה שבה אנחנו לוחמים, אנחנו זוכים בהקלה עצומה - וכל הדברים הופכים להיות פשוטים וקלילים.
זוהי דרך האנשים המתפתחים... דרך שבה אנשים חותרים לגדול ולהתפתח. היא מכונה "דרך הלוחמים" מאחר והצעידה בשבילי הידע וההתפתחות דומה למלחמה. לא במובן הטעון של המלה, אלא במובן הטהור שלה. יש כל מיני סוגים של התפתחויות. אני בנאדם, מה יכול להתפתח בי? השרירים, העצמות, המחשבות, האופי, הרגשות, הרצונות, החלומות, הכעסים, התקוות... הרבה דברים יכולים להתפתח בי. הרבה דברים מתפתחים כל הזמן אצל כולנו, בכל תקופת החיים שלנו. אז מה זה "שביל האנשים המתפתחים"? מה זה אדם שמתפתח לעומת אדם שלא מתפתח? הרי כולנו מתפתחים כל הזמן!!! ובכן, יש כל מיני סוגים ורבדים של התפתחות. בואו נשווה את האדם לציור. יכול להיות ציור שכל הזמן מוסיפים לו דברים. יכול להיות ציור שכל הזמן מוחקים ממנו דברים. יכול להיות ציור שיש בו חלקים בלתי-משתנים וחלקים-משתנים. רוב האנשים הינם ציור שרובו קפוא ובלתי-משתנה - ואל חלקים מסויימים בתוכו מתווספים כל הזמן דברים, שהם אינם מודעים אליהם. בנוסף, יש בציור חלק זעיר מאוד, שנראה כמו מסגרת קטנה. בחלק הזה אפשר לצייר מה שרוצים, כמה שרוצים - ולמחוק כל הזמן. החלק הזה נקרא "המודע". הלוחם הוא ציור שיודע שהוא ציור בלבד. הוא מבין את אפסותו. והוא מוותר על קבעונו. הוא מניח לעצמו לצמוח, להשתולל. הוא מקבל את מהותו (הוא רק ציור) ואת המתנה שניתנה לו (להיות ציור). הוא מניח לעצמו להימחק ולהצטייר מחדש. מספרים, שאחרי אלפי פעמים של הימחקות והצטיירות מחדש, משהו בדיו ובנייר משתנה מבחינה כימית - והציור הופך להיות עשוי מחומר אחר. ואז מתנה חדשה מגיעה מהיקום... מלחמה במובן הטעון, זה דברים שקשורים לפחד, לכאב, לסבל, לאי-קבלה וכולי. מלחמה במובן הטהור, זה דברים שקשורים לקבלה, להרמוניה, לאמת, לאהבה, לעוצמה, לשלום, לטבע, לצמיחה, לאבולוציה וכולי.
יש המגדירים אותה בפשטות כ"דרך האהבה" או "דרך ההרמוניה"; אחרים מעדיפים להדגיש דווקא את מושג הלחימה, מאחר והצעידה בדרך הזו מהווה מבחינת האגו הכרזת מלחמה טוטאלית על... עצמו. הכל עשוי מאהבה. להיות בהרמוניה עם משהו זה להיות בין היתר בלתי-פגיע ביחס אליו. העובדה שאנחנו מתים, מעידה שאיננו מצליחים לשמור על הרמוניה. העובדה שהמודעות של רובנו מתפרקת ברגע המוות, מעידה על כך שאיננו מצליחים להישאר בהרמוניה. בדרך ההרמוניה (או בשמה אחר: דרך הלוחמים), אנחנו מאמנים את עצמנו להיות בהרמוניה עם כל דבר: עם עצמנו, עם היקום, עם הפחד, עם האהבה וכולי. המושג "לחימה" מועדף על רובנו, מפני שאנחנו רוצים להדגיש את הקרב הראשוני שלנו כנגד עצמנו, כנגד האגו שלנו, שנדמה לנו שזה אנחנו, אבל זה בעצם בכלל לא אנחנו - וזה מאוד מבלבל, כי זה כמו אוייב שנמצא בתוך נשמתנו. התנגדויות עצומות עולות מתוכנו - וכדי לטפל בהם, אנחנו צריכים להבין שאנחנו זה לא הן. וברגע שאנחנו מנסים להיאבק בהן, אנחנו שוב שבויים במלכודת האגו.
ההבדל העיקרי בין אדם רגיל לבין לוחם הינו שעבור אדם רגיל כל דבר הינו בבחינת "טוב" או "רע", בעוד שעבור לוחם כל דבר הינו אתגר. מהו לוחם ומהו "לא לוחם"? נורא פשוט. סימן אחד בולט, הבדל ענקי: אמנות השיפוט! לא-לוחם שופט; לוחם נהנה. לא-לוחם ממשיל משלים על כוסות ריקות ומלאות; לוחם שותה את המים. לא-לוחם מקטלג את המציאות לטוב ורע, מושלם ובלתי מושלם; לוחם משתמש במציאות מבלי לשפוט אותה. לא-לוחם יודע שזה טוב, זה פחות, זה יותר, זה רע, זה מזיק, זה עדיף וזה פחות. לוחם לא יודע את כל הדברים האלה. הוא טיפש יותר, חסר לו ידע. והוא שמח על כך. הוא פשוט נהנה מהמציאות. הוא מקבל אותה, אוחז בה, נהנה ממנה - ומעביר אותה הלאה, מעצב אותה כרצונו. "כרצונו", אבל "אותה". כלומר, הוא לא מנסה לשלוט בה, או להפוך אותה למשהו אחר ממה שהיא. היא כבר כל הדברים שהוא יכול לרצות.
דרך הלוחם הינה פשוטה מאוד: "להיות ללא פגם". זוהי דרך הלוחם! אולם... לאן מובילה דרך זו? ובכן, ללוחם יש רק מטרה אחת... דרך הלוחם מסתכמת, אולי, בעקרון בסיסי אחד: "להיות ללא פגם". מה זה להיות ללא פגם? אין לזה שום קשר עם מושג השלמות. מדובר, פשוט, על להיות אדם במלוא מובן המלה - ולא אדם פגום. מהו אדם פגום? זהו אדם אשר משחית את עצמו. ומהו אדם בלתי-פגום? זאת אין הלוחם יודע. זאת אין איש יודע. אבל כדי לדעת זאת ברגע נתון, הלוחם פשוט מסתכל... הוא רואה את האדם כפי שהוא ואז הוא יודע מהו אדם בלתי-פגום. יש דרך נוספת להסביר מהו "להיות ללא-פגם": מרגע שאנחנו נולדים, אנחנו מותקפים (ועוד לפני כן). זוהי דרכו של היקום. כמובן, מספיק שנסיט את צורת המבט שלנו ונגלה שאנחנו לא מותקפים, מפני ש"להיות מותקף" מבוסס על "להיות נפרד משאר היקום" ואנחנו הרי לא נפרדים משאר היקום. אבל כאשר אנחנו מסיטים את המבט שלנו למקום שבו אנחנו כן נפרדים משאר היקום, אנחנו מיד מגלים שאנחנו נמצאים תחת התקפה מתמדת בכל המישורים. חיידקים, טמפרטורות משתנות, פחדים, טפילים אנרגטיים... לקחת את אחד מה"תוקפים" וללמוד להגיע איתו להרמוניה, זוהי הצלחה; זוהי מתנה. מרגע היוולדנו אנחנו כבר מצליחים להיות בהרמוניה מסויימת עם רוב התוקפים שלנו. בלי הרמוניה זו, נמות. להיות "ללא פגם" משמעו שאף אחד מהתוקפים איננו מצליח להחסיר מאיתנו דבר, לפגוע בנו. רובנו נושאים פגמים רבים, מבחינה זו. ויתרנו ונכנענו למגוון תוקפים. התוקף הכי בולט שאליו נכנענו כולנו בילדותנו ועכשיו כלוחמים אנחנו מנסים להתקומם, הוא "הטפיל האנרגטי" אשר מנהל את חיינו ואת החברה האנושית כולה.
זהו, יש עוד הרבה, אבל לא אמשיך לפני שאקבל תגובות - והאם בכלל רוצים שאמשיך לפרש את הודעת המנהל.
באהבה בן
