מצפווווון

[omer0905]

מצפווווון

רוצה לשמוע שאני לא לבד. עומר שלי בן 4.5 מקסים,חכם ,רגיש,יפיוף,ADHD. הוא מוציא אותי מדעתי לפעמים עד כדי שאני מוצאת את עצמי מפליקה ,צועקת ,משתוללת(טוב אני בעצמי ADHD).בחיים לא חשבתי שאני אהיה אמא מכה.(ברמת הסביר-אף שאין זכות לשום סביר).לאחר התקפת זעם כזו שלי ,אני מרגישה ממוטטת,שאין לי מקום בעולם כאמא,שאני הכי נוראה.שכל הסליחות שאני מבקשת אין להן מחילה. הכי נורא הוא שמרוב דריכות לתעלול/נזק/הצקה הבאה , כל מעשה שלו זוכה לתגובה שלילית. גם אם לא היה מכוון.אני הרוסה מריגשות אשם. רק רציתי לדעת אם יש עוד הורים שמתנהגים כמוני או שצריך לאשפז אותי או לחילופין לאסור אותי. צרת רבים חצי נחמה.

 

[Molkshake]

אני הייתי כזו, עכשיו פחות

למדתי לקבל אותו כמו שהוא. דווקא על הבת שלי, שהיא ילדה "רגילה" אני יותר צועקת מעל הבן שלי, אבל גם עליו לפעמים. למשל, שהוא הולך לגן הוא לא מוכן לקחת את התיק, אנחנו צריכים לסחוב לו את התיק לאוטו ולגן, הוא מסרב לקחת תיק. היום ממש התעצבנתי, כי הוא יצא מהאוטו ואמר לי לקחת התיק. זרתי את התיק לרצפה ואמרתי: "נמאס לי, קח את התיק כבר, זה שלך!" והוא התחיל לבכות: "סליחה, אמא, אני אוהב אותך" ואיכשהו החזיק התיק. אבל אני יודעת שזה יחזור על עצמו מחר ותמיד, שהוא יסרב לקחת את התיק עליו. יש דברים שמרגיזים אותי מאד, שהם לא ברי שליטה כמו האימפולסיביות שלו, וההכאות והתיקים. אני ממש משתדלת לא לכעוס עליו, אבל אני אומרת לו: "לא להרביץ! לכה בתור כמו כולם או שאתה הולך מפה!" אבל לא מאבדת שליטה. אם הוא מסרב לצחצח שיניים, זה לא מקובל עליי, זה סתם חוסר רצון ועצלנות שלא קשורה בבעיות שלו. זה מרגיז אותי ואני כועסת.

 

[zivadina]

כולנו מכירים את הסרט הזה.

היינו בו או שאנחנו עדיין בו. זה לא נעים, אבל לא נורא. מתחילים מזה שזורקים את רגשות האשמה הבלתי מועילים ומתחילים לאהוב את עצמך, ואחר כך מתחילים לחשוב איך להתמודד. 1. מסגרת הבית: ליצור בבית מסגרת התנהגות וזמן ברורה מאוד, שמסדרים את הראש גם להורים וגם לילדים. (תקראי את כל הכותרות שנקראות גבולות בבית). 2. הדרכת הורים 3. טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, או פרטני או בסדנה. 4. את מוזמנת לשרשר היום שאלה למרפאות בעיסוק בקשר לפעילויות אשר גורמות להכי הרבה עימותים. אולי למומחיות תהיה עצה להתארגנות נכונה יותר. ...תדעי לך שככל שמתחילים את הטיפולים האלה מוקדם יותר, כך ההתנהגות של הילד משתפרת מהר יותר. מנסיון שהתחיל מר ונגמר מתוק. יש לנו המון נסיון בלגדל ילדים ADHD. את רק צריכה לשאול. (שמת לב שההודעה שלך היא כללית, ולא כתבת מתי יש הכי הרבה בעיות?). אז הנה אנחנו, גם כתף לבכות עליה וגם עצות מתוך נסיון, וגם עצות מומחים. ברוכה הבאה!

 

[דליה.ד]

כולנו, או רובינו היינו בסרט הזה

וגם אנחנו התפרצנו, הפלקנו והתחרטנו. כולנו הורים ולא קדושים! ברור לי שאת והילד זקוקים לעזרה ורציתי לדעת פרטים מתי מתרחש הבלגן, מה סדר היום, מה קורה בגן והאם הוא מאובחן. אולי נוכל לסייע לך להתארגן אחרת עם עמר.

 

[מיכל400]

אוף כמה מוכר

היום זה קורה לעתים מאוד רחוקות, האמת היא שהעסק מבחינת ההתפרצויות שלי נרגע כשהתחלתי לקחת רטלין. זה עושה לי סדר, מסנן לי. היום אני מקבל תגובות של וואו כמה סבלנות יש לך... ואני יודעת שזה כדור הפלא!!! יש מצבים שבהם הסבלנות הזו אולי לרעתי כי צעקה הגונה הייתה יכולה לסיים את מחול הנידנוד של הקטנה אבל אני באיפוק רב ממשיכה להסביר ולקבל אותה - יש מינוסים ופלוסים. אם גם את ADHD, אולי כדאי לך לחשוב על האפשרות ולנסות אותה. מיכל

 

[חיוך נצחי]

../images/Emo24.gifברוכה הבאה ל../images/Emo82.gif הזה

כן, כפי שאת רואה, לכולנו התחושות האלו מוכרות. הדבר הראשון שעלה במוחי בקריאת השורות שכתבת היה- טיפול פסיכולוגי-התנהגותי- מהר. את זקוקה להדרכה, כיצד להגיב, כיצד להתרגז פחות, לתעל את הזעם הנצבר בך. לעיתים העומס עולה על גדותיו ואנו מתפוצצים. הדרכה מתאימה תקל עלייך לסנן ואולי ההתפוצצות הבאה- לא תגיע. אל תייסרי עצמך ברגשות אשם, חפשי דרך לעזור לעצמך ומשפחתך, ככל שתקדימי, כן ייטב. ואכן, כפי שאמרה מיכל, הייתי שוקלת גם ריטלין במקומך. ואם היו אוסרים את כולנו----

אנחנו כאן