הדגש היה
על ראוי לשמו. עד המאה ה 16, עד השתלט השוגון הידיושי, שעליתו מעמד נמוך לשלטון גרם לרצות להרשים את בני ארצו בכוחו המופלג ולכבוש את קוריאה וסין, ניסיון נפל זה, גרם לכך שביתו של הידיושי לא הצליח להשתלט על יפאן, ולאחר מותו, עבר השלטון לשוגון אחר (טוגוואה אייאסו), טוקוגוואה זה, בחר לסגור את גבולות ארצו, מפני זרים, ולמנוע יצאת יפנים מארצם, ומובן שבמשך כל שנות שלטונו (ושלטונם של בני ובני בניו עד המאה ה19) לא ניסתה יפאן לחזור על ניסיון הכיבוש של מדינות זרות. לדעתי ניתן להסביר את ניסיון הנפל הזה לכבוש את קוריאה וסין, בהשפעה זרה, במאה השנה שקדמו לניסיון הכיבוש של הידיושי, הגיעו ליפאן לראשונה ארופאים: נזירים, סוחרי ואנשי צי ממדינות מערביות שונות החלו להגיע ליפאן דרך סין, וליצור קשר עם העלית היפאנית (מעמד הסמוראים) הדיושי שהיה כאמור בן למשפחת סמוראים מדרגה נמוכה, ניסה להרשים את בני האצולה (סמוראים מגדרות גבוההות יותר) באמצעים מערביים בעליל, הוא ערך מסיבות מפוראות, הוא ערך טקסי תה מפוראים (בניגוד גנור למנהג היפני), וכל התנהגותו אמרה מוחצנות, אם יש קוי אופי שאפשר ליחס ליפנים, הרי שמוחצנות איננה אחת מהן, באותו אופן, הוא ביקש להרשים את בני ארצו, במסע כיבוש, סממן לא יפני לחלוטין (כאמור במשך אלפי שנות ההיסטוריה היפנית עד אז, אף מנהיג יפני, ויהיה חזק ככל שיהיה, לא ניסה מעולם לצאת מתחומי הארכיפלג היפאני. החל מסוף המאה ה 19 אפשר לראות מעורבת צבאית ודיפלומטית לא אופינית של יפאן במנעשה במזרח אסיה, גם מעורבות זו(מלחמת יפאן סין, מלחמת רוסיה סין, ולבסוף מלחמת העולם השניה, ובכללה כיבוש כל מזרח אסיה והניסיון להליך על סין את ממלשת הבובות היפאנית) ניתן להסביר בקלות בהשפעות מערביות, וממש אין צורך להכניס לאיפיונים של האופי היפאני. באשר לשאלתו המקוריות של ידידנו לאו הניו יוקרי, להערכתי היפנים התלהבו התלהבות יתרה מההצלחות הצבאיות שלהם בדרום מזרח אסיה, ומחוסר התגובה המערבית, ולא העריכו נכון, את הזעזוע שתגרום ההתקפה על פארל הרבור אצל האמריקאים, ואת היכולת הצבאית של ארה"ב, ועל כן הם תקפו.