זכרתי שהשארתי כאן משהו לא גמור אבל
לא מצאתי מה.... אז הנה סיפור בלומי: אוקטובר 2001, טלי, חברתי הטובה, סוחבת אותי לקולנוע בלילה גשום כדי לראות את הבכורה של סרט שהיא נורא רוצה לראות. ואני, לא היה לי משהו טוב יותר לעשות אז באתי איתה.... פרסומות, כרגיל, אני כמעט נרדמת, בשעה טובה ומוצלחת מתחיל הסרט. אנשים פיצים עם זקן ובלי זקן, מישהו מוזר עם כובע מחודד וזקן לבן, וטבעת מוזהבת. נו, עוד פנטזיה של טלי... התמקמתי לי בכיסא כך שיהיה לי נוח לישון, ותוך כדי תזוזות ימינה ושמאלה, אני מבחינה במישהו על סוס! ונ, סוסים זה כבר טוב. תוך שניות קלטתי בלונדי גבוה, אלוהי פשוט. פלטתי לטלי "יו, איזה חתיייייך!" ונענתי בהנהון של הסכמה. כמובן שכבר לא הלכתי לישון, חיכיתי לפעם הבאה שיראו את היצור הזה... ואז שמתי לב שיש לו אוזניים מוזרות ממש... טלי אמרה לי שזה אמור להיות ככה. טוב. שתקתי. לאט לאט הסרט מתקדם ואני - חיה מסצינה לסצינה. רק כאלה שהוא מופיע בהן כמובן! שיא ההתרגשות, אני כבר עמוק בתוך הקראש שלי, אני מתלהבת ואומרת לטלי "תראי איזה עיניים כחולות מדהימות!" והיא לא שמה לב, אז חיכיתי לתקריב הבא על העיניים, והארתי את תשומת ליבה שוב. רק שהפעם העיניים היו חומות!!! לא הבנתי מה נסגר, ולכל אורך הסרט עקבתי אחרי העיניים... בסוף הסרט, נשארנו עד שהגיעו הכתוביות של הקאסט, כי הייתי חייבת לדעת מי השחקן. קראתי "אורלנדו בלום". טלי לא הכירה, אני לא הכרתי, חידה. נו, מגיעים הביתה, טלפון לאוהד, סיפור המעשה, והוא התחיל להתפוצץ מצחוק כששמע שלשחקן יש עיניים כחולות וחומות ושקוראים לו אורלנדו. הוא חשב שהוא נולד בדיסנילנד או משהו (זה היה עוד בתחילת תקופת החינוך שלו... אל תתיחסו). בקיצור, בכל פעם שהייתי מזכירה את השם - הוא היה צוחק. אז התחלתי לקרוא לו "בלום". באחד המכתבים שלי לאוהד כתבתי איזה משפט עליו, והאדיוט הבין שזה כמו אוצר בלום, והוציא לגמרי את המשפט מהקשרו. ואז הוא החליט שכדי לא להתבלבל בשנית - "בלומי" יהיה שמו בפי! ומאז - בלומי איט איז!!! אני שיפצרתי והוספתי את יתר כינויי החיבה, אבל על ה"בלומי" הנצחי עליכן להודות לאוהד. סוף! סיפור דבילי, אבל מצחיק...
