מציאות

[J o k e r S m i l e]

מציאות

בעוד שבוע זה יהיה 4 חודשים, ליום ההוא שבו נחצו הקווים והפכת מידיד וחבר למאהב שלי. שנינו קבורים עמוק במערכות יחסים אחרות, כבולים בכבלי המוסכמות החברתיות. לא נוכל להיות יחד. כל מה שיש לנו עכשיו זה פגישות בהסתר, במכונית, בבית כשהוא פנוי, ובחדרים נסתרים, גונבים כמה דקות כדי לצלול זה לעיניה של זו, לחבק ולגנוב כמה רגעים אסורים של אושר. האהבה פרחה מהרגע הראשון, עטופה במילים יפות, רגעים קסומים. התאמה לא תיאמן בין שתי נפשות תועות וכל כך דומות. הכל היה מופלא, ואז גילינו את המין. והכל הפך להיות עוד הרבה הרבה יותר נפלא. מעולם לא ידעתי שמין יכול להיות דבר כל כך מענג. כל כך מספק. התמכרתי לחלוטין לתחושה המופלאה החולפת בגופי כשאתה נשכב עלי, עירום כולך, חודר לתוכי ופולט חיוך ענקי וכובש של אושר. כל הכאב שבעולם חולף בין רגע וחיוך עולה על שפתי, מהול בכאב של העומק שבו אתה נמצא וכמות העצבים שאותם אתה מנער חזק כל כך. נשכב לצידי, מתנועע בקצב מושלם, יחד איתי. אני מתפתלת מתחתיך, מוכנה להתפוצץ עבור שניה, ומחכה לך, משתתקת כדי לתת לרגע להמשך עוד קצת. התחושה המופלאה הזו, שרגלי המפושקות מכילות אותך, כמו פקק לבקבוק, איברינו מחוברים. מתנועעים ומתנשמים, מזיעים כל כך, ובערפילי הטשטוש אני יודעת שאתה קרוב לגן העדן כמוני. אני נותנת לך ללחוץ אותי עד שכל כפתורי האזעקה מצלצלים במוחי וכל ישותי מתרכזת באותו איבר שמעניק את האושר. אז אני צונחת מתחתיך באפיסת כוחות, מרגישה את הדם זורם בעורקיי הרבה יותר מהר, את ליבי פועם, ואת התחושה המדהימה הזו שאני חיה, מאושרת, ולא אכפת לי למות אחרי זיון נפלא כל כך. ואתה מחייך ומאושר לראות אותי גונחת, מתפתלת, נאנקת מתחתיך עד אובדן חושים. ועם קצת מזל אני רואה גם אותך נאנק ונלחם עד הפורקן. ואחרי כן, תנועות קטנות, נעימות כדי להמשיך ולו בקצת את האושר הזה. ולעולם אנחנו לא מסיימים בסיבוב אחד. מנוחה קצרה, חיבוקים, נשיקות לוהטות עד שתהיה מוכן לסיבוב נוסף. הקצב שלך מדהים אותי, היכולת להתעורר ולהמשיך מגרה כל כך. ואני מפשקת שוב את רגלי ומניחה לך לחדור אלי, להלום בי עד ששוב אתפתל ואחוש את אותה תחושה מופלאה. מחזיקה את איברך כאשר הוא עמוק בתוכי, ומרגישה את התנועה המשותפת רק לנו. וכבר עכשיו כשאני כותבת כולי רטובה ומחכה לך, שתגיע. היום יש לנו כמה שעות של אושר. הבית כולו שלנו וגופי זועק: "בוא כבר!". יקירי, soul mate שלי, ליבי ליבי, רוצה אותך: כל יום. כל יום.

 

[our lady peace]

וואו..

את טובה.. הכתיבה שלך מדהימה. סוחפת.

 

[J o k e r S m i l e]

אז הנה עוד קצת...

באת היום, לכמה שעות של אושר. יש לנו משימות אחרות שצריך לבצע כדי לכפות ולהסביר מה אנחנו עושים כל כך הרבה זמן ביחד, אבל קשה לנו מאוד לעסוק בהן... המתנתי לך קצרת רוח מהבוקר, יחסי המין עם החוקי הותירו אותי כל כך לא מסופקת והמתנתי לתיקון שיבוא. כשהגעת, מיהרנו לנצל את הזמן, חיבוק גדול וחם, לפותים זה אל זו על המיטה ורק בקושי נחלצים מהבגדים כדי להצליח לחדור. רכבתי עליך, דוהרת וחשה את חרבך נתקעת בתוכי, נותנת לידיך לאחוז באחורי ולנווט אותן אליך, עמוק, בקצב מהיר. מביטה אל תוך עיניך במבטים מיוסרים, יודעת שזהו האושר, וארצה למשוך אותו ככל האפשר, ומצד שני כל גופי זועק ודורש שתביא אותי כבר אל הנקודה ההיא, אל שיאי התחושה. תוך דקות היינו כבר שנינו מתנשמים, מיוזעים ומחייכים עד אין קץ. "נרגענו?" אתה שואל בקול העמוק והסקסי שלך שיכול לשלוח אותי לכוכבים. אתה מכיר את ה"סחורה" שלך. עד שלא אתפרק ממך, אפילו שלום כמו שצריך אי אפשר לומר. מנוחה קצרה, שיחות חולין, מתגפפים ומתנשקים. הפה החם שלך פתוח ואני חוקרת אותו בלשוני. איברך שכבר לא מתוח ועוד ימתח, נח בתוכי ואתה נע חלושות ומעורר בשנינו חיוכים. רטוב שם כל כך. נוזלי הגוף של שנינו, שלימדתי אותך לאהוב, מעורבבים. אני חופנת בידי מעט ומקבלת את הריח המדהים שנוצר מהמפגש. לא עבר זמן ונמתחת חזרה,הפעם תורך לעלות עלי, להכנס לתנוחה האהובה עלינו מכולן. אני כורכת את רגליי סביבך, ומתפתלת מתחתיך. יחד אנחנו כמו מכונה משומנת. אני כבר קרובה כל כך אבל שומעת אותך מתקרב ומצליחה להתאפק. החושים כולם מחודדים והולמים ושנינו זועקים יחד כאילו היינו כלבים מיוחמים. כן, היה אפילו עוד יותר טוב בפעם השניה, לשאלתך. אין ברירה, מתלבשים, נשטפים קלות, מסדרים את השיער, שוטפים טוב טוב את הריחות הנפלאים האלו מעלינו. יושבים יחד, פרצופים תמימים. יום אחד נצא לאור. יום אחד תהיה שלי ואוכל להציגך בגאווה קבל עם ועדה. עד אז אנחנו "חברים טובים"... מי כבר מנחש? מה אתה אומר? מתי הדלת תיפתח כאשר אנחנו לפותים יחדיו ונצא בעל כורחנו אל האור? מי יודע. יקירי, מה יהיה לי איתך?

 

[our lady peace]

שוב, וואו.

אין לי מה לומר מעבר לזה. זה מבוסס על המציאות?

 

[J o k e r S m i l e]

לחלוטין

אלו הם חיינו בזמן האחרון כמו שאומרים. לטוב ולרע. היינו רוצים שזו תהיה המציאות - כלומר שנוכל לצאת לאור היום, לחיות יחד כבני זוג לכל דבר. המגבלות גורמות למציאות הזו להתקיים רק באפילה. אבל זה אמיתי. מציאותי. שוב נפגשנו אתמול. עוד מהבוקר יושבים יחד, מוקפים באנשים אחרים, לא הספקנו להרגע לפני, רק נשיקת מסדרון חטופה ומסוכנת כל כך. יושבים יחד שעות, מביטים מדי פעם ומתנהגים כרגיל. רק אחרי שכולם נפרדו לשלום, גילינו את הפרדס. לוקחים את השמיכה מהמכונית, ששימשה אותנו כבר למפגש ההוא ביער, נכנסים פנימה. הפרדס אפלולי וקריר למרות שקיץ וחם. אין לנו הרבה זמן. אני נשכבת על גבי, חשה בעלים וענפים נדחקים אלי. אתה שוכב עלי, כולך מוכן. גם אני מוכנה במהירות שיא. כל נוזלי גופי הגיעו והם יוצרים תעלה רטובה וחלקה המחכה לך שתחדור אלי. לרגע אחד לפני החדירה אני עוד מהרהרת באפשרות לגוון ולהניח לך לחדור אלי מאחור, או לבלוע אותך בפי, אך הדחף הבסיסי לחוש אותך במקום הטבעי ביותר מנצח ושוב אנחנו מאוחדים. אתה נפעם מתנועותי, שב וקורא לי "יפה","סקסית" ו"מדהימה", מתפעל מגניחותי, שגורמות לך, גם אם לא תרצה, לגמור בתוכי. שנינו נאנקים. הפרדס ריק ואפשר לצעוק חזק ולהרעיד את האדמה. אני רוצה לבכות מרוב שטוב לי. אתה מחייך ומודיע לי בצחוק ש"היו עכשיו תאונות בכביש הסמוך מהצעקות שלך"... לו רק היית מבין כמה חזק יותר אני יכולה לצעוק כשאתה מתפתל כך מעלי. במנוחה אני מנצלת את הזמן לשתף אותך בפנטזיות שלי. חלקן מותחות את איברך שאוגר כוחות, כמו הפנטזיה להזדיין ברכבת התחתית בניו יורק בשעת עומס, בעמידה. כשברור שיש מי שמודע למה שקורה שם מתחת למעילים, אבל הם לא יכולים לעשות כלום. פנטזיות אחרות מצחיקות אותך, כמו החלום על משרת מזכירה בחברה שבה כל מנהלים מזיינים את המזכירה בגלוי, בישיבות הנהלה (בשביל החיוך שלך אני מוכנה להמציא עוד מליון פנטזיות), וחלקן ממש מפחידות אותך, "בתור אישתי לעתיד", אתה גוהר עלי בקול הבס המופלא, "אני מבועת מהרעיון שחשבת על כל בוס שהיה לך בתור מועמד לזיון". אל תדאג יקירי, אני רק מקשקשת. בתוך גופי - אני רוצה רק אותך! ועוד אני מספרת לך, שיום אחד אולי אאזור אומץ להפוך לבימאית סרטים כחולים, שיהיו הרבה יותר שווים מכל הזבל שיש היום, כי המוח שלי מפיק אותם כבר שנים, והם מחכים שם. אתה נכנס אלי שוב, ולא מצליח לגמור, למרות שאני גומרת שוב. הכוס שלי כבר עייף ומתייבש, אבל הדגדגן יכול עוד - ואצבעך המתלמדת, מתאמנת על גופי, שולחת אותות של עונג לאותה נקודה תפוחה, עד שאני זועקת בשלישית. אתה הולך ומשתפר מפעם לפעם... איזה אימון גופני... יוצאים, מתנקים, בדרך מחפשים סימנים מסגירים. נכנסת הביתה בפרצוף תמים "אוי איזה יום ארוך...". ורק הכאב העמום בגב, משכיבה על אדמת הפרדס מוכיחה לי גם הבוקר שזה לא היה חלום ולא (רק) פנטזיה... ג'וקר שלי... אוהבת כל כך... איזה שבוע מחכה לנו... ומה עוד יהיה היום... אני רטובה כולי כבר עכשיו...