latebloomer66
New member
מציאות שהיא סיוט
ההורים הם צועקים עליי בטלפון שאני לא אגיע הביתה וכשהם מדברים עם צוות ההוסטל אז אחר כך הם תמיד נהיים נגדי וכעוסים יותר במקום להגן עליי.יש פה הורים לדיירים שדואגים ובאים ולוקחים ונוסעים אבל שלי לא רוצים להתעסק איתי לדאוג לענייני הבריאות שלי נמאס להם לשמוע אותי הם אוהבים לאיים שלא אגיע הביתה ותמיד מציבים משהו ואומרים שנמאס להם לשמוע ממני.אבל אני רואה דיירים אחרים ואיך שהם מתנהגים וההורים לא דוחים אותם כמו שדוחים אותי.וההורים של הדיירים עושים הכל עבורם חוץ ממני.ועכשיו שוב קיבלתי אזהרות שלא אגיע לסופש הביתה כי זה נחשב פרס.אבל היחס הזה לא מתאים ואין לי למי לפנות כי גם בהוסטל מפנים לי גב.אתמול בלילה עליתי לחדר כש4 מדריכים צעירים כבר שכבו אחד על השני צחקו ועשו שטויות ואני שונאת את העדר העזרה שהם נותנים.הם לא רציניים.ורק כשקורה משהו כשדייר מתפרץ כשדייר צועק אליהם כן מתייחסים אליו אבל לי אומרים שאני נינוחה ורגועה מבפנים זה בכלל לא ככה.כשאני באב לרופאה הם רואים אותי ואומרים בסדר גמור בגלל שאין לי הבעת פנים ושולחים אותי בלי טיפול אבל מבפנים אני מתפוצצת מכעס מכל הרשלנות הזו ועכשיו פרצתי בבכי כבר כשאמרתי שלדיירים אחרים קונים נעליים והלבשה במאות שקלים ולי לא.וזה מכאיב לראות ששוכחים ממני גם כשאני מסתגרת בחדר וגם כשאני כבר בסלון גם שם.
ההורים הם צועקים עליי בטלפון שאני לא אגיע הביתה וכשהם מדברים עם צוות ההוסטל אז אחר כך הם תמיד נהיים נגדי וכעוסים יותר במקום להגן עליי.יש פה הורים לדיירים שדואגים ובאים ולוקחים ונוסעים אבל שלי לא רוצים להתעסק איתי לדאוג לענייני הבריאות שלי נמאס להם לשמוע אותי הם אוהבים לאיים שלא אגיע הביתה ותמיד מציבים משהו ואומרים שנמאס להם לשמוע ממני.אבל אני רואה דיירים אחרים ואיך שהם מתנהגים וההורים לא דוחים אותם כמו שדוחים אותי.וההורים של הדיירים עושים הכל עבורם חוץ ממני.ועכשיו שוב קיבלתי אזהרות שלא אגיע לסופש הביתה כי זה נחשב פרס.אבל היחס הזה לא מתאים ואין לי למי לפנות כי גם בהוסטל מפנים לי גב.אתמול בלילה עליתי לחדר כש4 מדריכים צעירים כבר שכבו אחד על השני צחקו ועשו שטויות ואני שונאת את העדר העזרה שהם נותנים.הם לא רציניים.ורק כשקורה משהו כשדייר מתפרץ כשדייר צועק אליהם כן מתייחסים אליו אבל לי אומרים שאני נינוחה ורגועה מבפנים זה בכלל לא ככה.כשאני באב לרופאה הם רואים אותי ואומרים בסדר גמור בגלל שאין לי הבעת פנים ושולחים אותי בלי טיפול אבל מבפנים אני מתפוצצת מכעס מכל הרשלנות הזו ועכשיו פרצתי בבכי כבר כשאמרתי שלדיירים אחרים קונים נעליים והלבשה במאות שקלים ולי לא.וזה מכאיב לראות ששוכחים ממני גם כשאני מסתגרת בחדר וגם כשאני כבר בסלון גם שם.