זה עיניין של סקאלות
אין דין עלילת משחק רציפה בת יותר משנה כדין עלילת משחק רציפה בת יותר מעשור ואין דין משחק מזדמן חד פעמי כדין קבוצת משחק רצינית שמנסה לשחק קמפיין. 1. התופעה שאתה מתאר תתרחש רק כאשר יש מספיק זמן ורצון להשקיע לרמה הזו - 4 שנים אינטנסיביות בהחלט מספקות את משאב הזמן ומצביעות על נכונות להשקיע. כפי שאתה כתבת "בכל הקבוצות שלי הדמויות הגיעו לשלב שבו..." כלומר זה תהליך שדורש הרבה זמן משחק. 2. בסדר, סמנטיקה. מהכרות איתך ועם הקבוצות בהן אתה משחק לאחרונה לא נראה לי שיש לך חוויות אמיתית של הבעיה הזו. 3. מממ, מהכרות עם דמות שלך בקבוצה היחידה ששיחקנו יחד בה אתה נוטה לשחק די סטנדרטי את דמות השחקן שלא שם קצוץ על מה חושב המלך המקומי גם אם דמותך נמצאת בתחום השלטון הישיר שלו. כשחקן אתה לא משחק את דמותך כמי שמכירה בסמכות הדב"שים בסביבתה כי אין לה ברירה אלא אתה משחק אותה כנשמעת לדבריהם כאשר זה נוח לך כשחקן וכדמות. לא הייתה לדמות שלך בעיה עקרונית עם שבירת חוק מקומי, החוקים היחידים שעיניינו את הדמות שלך היו אלו של המסדר שכן בחרת לשמוע להם ואלו שמהם כרגע לא יכלת להתעלם בגלל נוכחות חיילים חזקים מידי באזור. זו לא מנטליות של מי שחי וגדל תחת שלטון מלוכני ולא מחשיב את עצמו כפושע. זו מנטליות של שחקן סטנדרטי. כמו שאמר סתםרוח בספר "interesting times" מי שחי תחת שלטון קיסרי מלוכני אמיתי מחזיק את "השוטים בתוך הראש", לכן לא צריך להרביץ להם. נסה לחשוב איך דמות ממוצעת חושבת בעולם כמו אנגליה במאה ה17 כשבתי סוהר זה מקום המתנה לעונש והעונשים על פשע מתחלקים להגלייה, תלייה וקנס. כאשר יש לך מעמדות וכל מי שאינו בן מעמד גבוה נחשב לפחות מרכוש מקולקל. וזו לא הייתה מדינה עריצה או מרושעת כמו באגדות. דווקא די נאורה. הזלזול ב"נחות" והנחת היסוד של העליונות מלידה לא נמצאו באף משחק תפקידים שראיתי אותך משחק בו, למרות שלדמותך היו נתונים שמאפשרים לה להנות\לסבול מהפרשי המעמדות הללו. עולם המשחק בו שיחקנו לא היה מלוכני אמיתי למרות שעל הנייר היו מעמדות ברורים ושלטון מלוכני מקומי. העולם היה עולם משחק תפקידים סטנדרטי שנבנה כדי לאפשר לשחקנים כמונו להנות ממנו. 4. זו אכן הייתה בחירה סובייקטיבית מתוך הניסיון הנרחב של חוויות משחק, בין היתר גם בקבוצת הפריפורם, כמו גם נוסגות', מרבל, מירוצצלים, הירו ומו"ד על גרסאותיו השונות. אני מצאתי שלשחקנים כיף יותר כשהם יודעים שהעולם כן סובב אותם. במיוחד בהתחשב בכך שחלקם היו ניצולי מתנ"ס על כל המשתמע מכך. משום מה למרות שהבטחתי שדמויותיהם לא ימותו על שטויות הם בכל זאת לקחו את העלילה ברצינות והשקיעו אקסטרא כדי להמנע ממצבים קטלניים ואף פעם לא שברו חוקים מתוך ידיעה "ששום דבר רע לא יקרה להם". אני גם חרטתי על הדגל שלי נחישות להנחות משחק עומק- ונחלתי הצלחה מפתיעה. כמנחה החלטתי שעדיף לתת קדימות להנאת השחקנים מאשר לבניית העולם ותחזוקו כעולם חי. קורים עוד הרבה דברים בעולם אבל זה לא מעניין אותי עד שזה לא רלוונטי לשחקנים שלי. אני לא אשלוף משום מקום התרחשות שאין לה שום דבר של עיניין להציע לשחקנים שלי. את זה למדתי מבני אנאנסי של נייל גיימן וספרי דירק ג'נטלי של דגלאס אדאמס. קראתי אותם מספיק פעמים כדי להבחין שכל התרחשות וכל פסקה בספר רלוונטית לקורא. גם אם קריאה ראשונה זה לא נראה ככה. גם אם צריך 5 פעמים לקרוא את הספר כדי לקשר את העובדות. זה עושה עלילה הרבה יותר מהנה מאשר להרגיש שאתה,למרות שאתה שחקן והשמחק נועד להנאתך, עדיין ממלא צד ג' בעלילה של מישהו אחר שמתנהלת בלעדית בראש של המנחה.
אין דין עלילת משחק רציפה בת יותר משנה כדין עלילת משחק רציפה בת יותר מעשור ואין דין משחק מזדמן חד פעמי כדין קבוצת משחק רצינית שמנסה לשחק קמפיין. 1. התופעה שאתה מתאר תתרחש רק כאשר יש מספיק זמן ורצון להשקיע לרמה הזו - 4 שנים אינטנסיביות בהחלט מספקות את משאב הזמן ומצביעות על נכונות להשקיע. כפי שאתה כתבת "בכל הקבוצות שלי הדמויות הגיעו לשלב שבו..." כלומר זה תהליך שדורש הרבה זמן משחק. 2. בסדר, סמנטיקה. מהכרות איתך ועם הקבוצות בהן אתה משחק לאחרונה לא נראה לי שיש לך חוויות אמיתית של הבעיה הזו. 3. מממ, מהכרות עם דמות שלך בקבוצה היחידה ששיחקנו יחד בה אתה נוטה לשחק די סטנדרטי את דמות השחקן שלא שם קצוץ על מה חושב המלך המקומי גם אם דמותך נמצאת בתחום השלטון הישיר שלו. כשחקן אתה לא משחק את דמותך כמי שמכירה בסמכות הדב"שים בסביבתה כי אין לה ברירה אלא אתה משחק אותה כנשמעת לדבריהם כאשר זה נוח לך כשחקן וכדמות. לא הייתה לדמות שלך בעיה עקרונית עם שבירת חוק מקומי, החוקים היחידים שעיניינו את הדמות שלך היו אלו של המסדר שכן בחרת לשמוע להם ואלו שמהם כרגע לא יכלת להתעלם בגלל נוכחות חיילים חזקים מידי באזור. זו לא מנטליות של מי שחי וגדל תחת שלטון מלוכני ולא מחשיב את עצמו כפושע. זו מנטליות של שחקן סטנדרטי. כמו שאמר סתםרוח בספר "interesting times" מי שחי תחת שלטון קיסרי מלוכני אמיתי מחזיק את "השוטים בתוך הראש", לכן לא צריך להרביץ להם. נסה לחשוב איך דמות ממוצעת חושבת בעולם כמו אנגליה במאה ה17 כשבתי סוהר זה מקום המתנה לעונש והעונשים על פשע מתחלקים להגלייה, תלייה וקנס. כאשר יש לך מעמדות וכל מי שאינו בן מעמד גבוה נחשב לפחות מרכוש מקולקל. וזו לא הייתה מדינה עריצה או מרושעת כמו באגדות. דווקא די נאורה. הזלזול ב"נחות" והנחת היסוד של העליונות מלידה לא נמצאו באף משחק תפקידים שראיתי אותך משחק בו, למרות שלדמותך היו נתונים שמאפשרים לה להנות\לסבול מהפרשי המעמדות הללו. עולם המשחק בו שיחקנו לא היה מלוכני אמיתי למרות שעל הנייר היו מעמדות ברורים ושלטון מלוכני מקומי. העולם היה עולם משחק תפקידים סטנדרטי שנבנה כדי לאפשר לשחקנים כמונו להנות ממנו. 4. זו אכן הייתה בחירה סובייקטיבית מתוך הניסיון הנרחב של חוויות משחק, בין היתר גם בקבוצת הפריפורם, כמו גם נוסגות', מרבל, מירוצצלים, הירו ומו"ד על גרסאותיו השונות. אני מצאתי שלשחקנים כיף יותר כשהם יודעים שהעולם כן סובב אותם. במיוחד בהתחשב בכך שחלקם היו ניצולי מתנ"ס על כל המשתמע מכך. משום מה למרות שהבטחתי שדמויותיהם לא ימותו על שטויות הם בכל זאת לקחו את העלילה ברצינות והשקיעו אקסטרא כדי להמנע ממצבים קטלניים ואף פעם לא שברו חוקים מתוך ידיעה "ששום דבר רע לא יקרה להם". אני גם חרטתי על הדגל שלי נחישות להנחות משחק עומק- ונחלתי הצלחה מפתיעה. כמנחה החלטתי שעדיף לתת קדימות להנאת השחקנים מאשר לבניית העולם ותחזוקו כעולם חי. קורים עוד הרבה דברים בעולם אבל זה לא מעניין אותי עד שזה לא רלוונטי לשחקנים שלי. אני לא אשלוף משום מקום התרחשות שאין לה שום דבר של עיניין להציע לשחקנים שלי. את זה למדתי מבני אנאנסי של נייל גיימן וספרי דירק ג'נטלי של דגלאס אדאמס. קראתי אותם מספיק פעמים כדי להבחין שכל התרחשות וכל פסקה בספר רלוונטית לקורא. גם אם קריאה ראשונה זה לא נראה ככה. גם אם צריך 5 פעמים לקרוא את הספר כדי לקשר את העובדות. זה עושה עלילה הרבה יותר מהנה מאשר להרגיש שאתה,למרות שאתה שחקן והשמחק נועד להנאתך, עדיין ממלא צד ג' בעלילה של מישהו אחר שמתנהלת בלעדית בראש של המנחה.