מציאות עגומה

dollface25

New member
מציאות עגומה

מאז שזכרתי את עצמי,אבא היה מכה אותי ואת אחי הקטן מכות קשות וכואבות,עד היום אני זוכרת את המכה הראשונה בגיל שנתיים.
אמא לא ידעה דבר וכשהמזל האיר והיא גילתה,כבר היינו קרובים לגילאים בעלי 2 ספרות.
הוא נהג להגיד לנו לעמוד דום כשהוא מדבר אלינו ואם לא היינו הולכים לישון בשעה שהוא רצה הוא היה מוציא את החגורה שלו ומצליף בנו.
בדיעבד נודע שאמא ניסתה לדווח אך על פי גירסתה לא קיבלה כל שמץ של מענה או נכונות לסייע.
הוא פחד להרים יד על אמי כי חשש שתתגרש ממנו,הוא לא רוצה להיות לבד הוא רוצה שאישה תדאג לכל צרכיו.
אבי מאז ומתמיד היה אדם שחצן, אנוכי,מגלומני, כוחני וגס רוח.
אף על פי שלא הגיע לרמה פיזית איתה הוא שלט בחייה אסר עליה לצאת עם חברות טען שהיא מפקירה את הבית והילדים ואולי זה נכון.
היא הפקירה את כל החיים שלי בידיים שלו. שנים היו בינה לבין אחותה אי נעימויות משום שהבעל של האחות תפס על חם את אבי מכה את בנם.
היא מעולם לא רצתה להיות באמצע הסיפור.היא השתדלה כמה שפחות להיות כנועה לו או סוג של פראיירית שלו,לכן עשתה כל העולה על רוחה,רוב הזמן.
בחלק האחר של הזמן לא נשאר בה כוח נפשי להתעמת עם אבי ,לכן ויתרה וישבה בשקט.
התמודדה לא רע עם תכונות הקמצנות והקיפוח שלו ועם העובדה שהוא יודע רק לקחת ולא לתת.
אחרי שנים אחי הפך ל "גדול וחזק" אבא פחד ממנו והמשיך להכות רק אותי,זכור לי שהגנתי על עצמי פיזית אבל לרוב ויתרתי
לו מכיוון שהייתי "רגילה" לחינוך הזה מגיל אפס ולא ידעתי משהו אחר,בנוסף אבי אדם מניפולטיבי עד מאוד שלכן ידעתי ברגע שאגיד שנאבקתי בו
ובמכות שלו הוא ייטען כמו שבעבר טען שאני הרמתי יד על אדם מבוגר והוא ניסה לרסן אותי.
כמעט מיותר להדגיש שכל חיי הייתי בעימותים מילוליים עם אבי ,על ההתערבות שלו בחיי ועל כוחניותו וניסיון השליטה שלו בחיי.
ממה אני אוכלת,מתי רואה טלוויזיה, מתי הולכת לישון,מתי חוזרת הביתה,איזה דיאורדורנט בלתי רעיל אני אמורה להשתמש וכו'...
בין הפטיש לסדן,בין המוות לחיים,כמעט כל השנים הרגשתי את עצמי.
בנעוריי דיווחה פקידת סעד על אבי למשטרה והעמידו אותו לדין,הוא טען שאני ואמי בנינו נגדו קונספירציה והוא הקורבן בכל הסיפור.
וגם בבית,הוא צעק עליי וטען שהוא יקבל מאסר של שבע שנים בגללי.
הוא הוסיף שהוא מצטער שהוא היכה אותי כי הוא רק רצה ללמד אותי להתנהג ואלה היו "מכות של חינוך".
הוא שלח מכתבים לתובעת שם תיאר תיאורים שקריים וגרוטסקיים על כמה שאני תחבולנית ואומרת שמכים אותי כי אני מקנאת באחי.
הוא מעולם לא נענש בחוק על האירועים שבהם התעלל בי.
עברו להן עוד כמה שנים והפכתי לפוסט-טראומתית. שילמתי לאבי מנה חזקה מאוד וכואבת של אלימות מתוך שנאה טינה ותיעוב
שהתעצמו בקצב מסחרר.
הוא טען שהוא שמח מאוד שהיכיתי אותו ושנשברו לו הצלעות, בשביל שאני ארגיש שלמה עם עצמי ואסגור מעגל.
באחד המפגשים שלי עם הפסיכוטרפסטית שהכרתי כבר 11 שנה,חשפתי בפניה את הנושא והודיתי שלא אמרתי לה את האמת
כששאלה אותי בכיתה ח' האם אבא מכה.
כמובן שמאותו רגע חזרתי והתמדתי בלהיות מטופלת אצלה.
בעת התפרצות הפוסט טראומה שלי הזדקקתי לעזרה אינטנסיבית ממנה למרות שלא יכלה הרבה לשנות,מה כבר ביכולתה?
תמחוק את כל האירועים ? תגרום לי לשכוח לצמיתות את מה שהיה? תעזור לי להאמין שלא הושפלתי ? תשכנע אותי שזה לא נורא?
אמא כל הזמן כעסה עליי ואמרה שאיך אני יכולה עדיין לחיות בעבר, לתת לדבר כזה להשפיע עליי,שאני מכירה את האיש ופשוט להתעלם ממנו,
היא אמרה שאני אסתכל איזה חיים מאושרים יש לאחי ולמה אני לא יכולה לקחת דוגמא ממנו ודי כבר עברו מלא שנים ושכדאי שאני אסלח לו כבר.תסלחו לי, די מקומם נכון ?
למדתי שיעור חשוב בחיי ,לעולם אדם עם איבר מין זכרי יינצח, למדתי לספוג השפלות והטרדות של גברים,הטרדות של מורה לנהיגה, התכלויות משוטרים גברים ,ניסיון מצד אחי לאלימות כלפיי.
כל כך הרבה הטרדות שלא מבינה את טעם חיי לעתים. נועדתי להיות אובייקט כלשהו שמשרת את הפנטזיות של הגבר?
אני לא מצליחה להשלים עם המציאות הזאת,אך זה מבוי סתום משום שחל איסור לקטר בכתב או באופן אישי,ברגע שאישה מקטרת עטים עליה נוקשות חבורת גברים
קוראים לה חזירה פמינסטית מרירה מדוכאת ומתוסכלת מלאת שנאה מאשימים אותה בכך
שהיא אוהבת לעשות מעצמה קורבן ושהיא מדמיינת וממציאה סיפורי דיכוי, מאמינים באופן אבסורדי שהיא פשוט נהנית להתקרבן בתוך עולם פטריארכלי.
למדתי שגברים יקראו לי בשמות גנאי אם אני אעיז להשמיע את קולי ,ויחישבו אותי כמוזנחת,גרושה,נבגדת וכד'..
למדתי שאין מי שירשה לי לבטא את עמדותיי,ורק יאשים אותי במטען רגשי כבד ועוד יוסיף עליו משקל.
למדתי שאסור בתכלית האיסור שלאישה יהיה מנגון הגנה שתואם את מושג השובינזם והמיזוגניה ( פמיניזם ומיזאנדריה)לגברים מותר לשנוא,אבל לנשים אסור.
למדתי שאין מי שיסתום להם את הפה ויתקומם עליהם כי בטוחים שנשים הן "נמושות" ומאפשרות את היחס העגום כלפיהן.
בכל גבר יש יצר שליטה חבוי שנהנה להסתתר וכשמגיע הזמן להוציא אותו החוצה,הוא מצייר את עצמו כחיה פצועה.
גברים נהנים לצייר עצמם כקדושים מעונים.
הם נעלבים ,מתקוממים, מתרגזים מחפשים את הלגיטמציה שלא קיימת על מנת לשלוט.
הם מספרים על כמה שנשים זה עם רע ומריר ומחפשים אשמים,כואב להם להודות שהם הגורם למרירות האישה.
הם מתבייכנים על כך שבמשטרה מאמינים לאישה ולא לגבר,באותו זמן שהוריה של נערה לא מאמינים לה שבן משפחה נגע בה.
נלחמים בעובדות שאם אישה נבעלת,גם גבר נבעל, ממציאים שגם נשים אונסות מטרידות ומתעללות מינית בדיוק כמוהם.
מציגים את האישה באור הנוקמת, בקיצור ממציאים סיבות לשנוא את האישה רק משום שהיא מחליטה לנסות להגן על עצמה.
למה? כי הם לא רוצים שאישה תגן על עצמה הם רוצים שהיא תהיה קטנה ומושתנת לעומתם.
אז קבענו שנשים לא מגינות על עצמן ועל ילדיהן מספיק ובמקרה של אמי,היא בנוסף הפקירה את שלום נפשי בידיו של גבר.
מידת ההפקרות הזאת לא תשתנה לעוד 100 שנה לפחות, לא יחנכו ילדים קטנים לצאת לרחוב עם גז מדמיע בכיס, לא יחנכו ילדים
ללמוד בקורס הגנה עצמית,לא יקחו בחשבון שיעור אמנות לחימה בשעות המערכת בבתי ספר כמו שקימיים שיעורי אנגלית,מתמטיקה,תנ"ך וכו'..
העולם הזה לא יתקדם ולו צעד אחד בנושא ביטחון אישי ל100 השנים הקרובות.
גבר שייקרא את כתיבתי יתנפל עליי בטענה שגם נשים אלימות באותה צורה,אני מקווה שהוא ייעשה לעצמו צדק כשהוא יזכיר לעצמו מי לימד
את האישה שלהגן על עצמה פיזית נקרא "להיות אלימה ". אם גבר לא יכול להתמודד עם אלימות של אישה איך הוא מצליח לאנוס אותה?
איך מפריע לו שאישה מרימה עליו יד אם הוא דוגל באלימות ?
גברים אוהבים אלימות ומעיזים להתלונן שנשים אלימות כלפיהם ?
מקבלים יד חופשית להגיד למוכרת בחנות: "את רוצה את הכסף מראש כמו כל בחורה אה?"
מקבלים יד חופשית להגיד לבחורה :"בואי תביאי את האייפון שלך אני אצלם אותך עירומה"
מקבלים יד חופשית לחשוף את איבר מינם ברחוב לעיניי בחורה.
מקבלים יד חופשית לגלגל מבט מיני בוטה על בחורה ששואלת אותם בתור עובדים שאלה על מס' רציף בתחנת רכבת.
מקבלים יד חופשית בקיצור לחלל את גופה כליל,להפוך אותה לאובייקט מיני,בובת מין,שפחת מין..גם תיאורטית.
ואם תגידו " לא כל הגברים כאלה" אז מה ?? מספיק שחלק כאלה. רק אם כולם היו כאלה אז הייתה לגיטמציה להתרגז ?
ולא כל הגברים הומואים ,אז זה אומר שאין גברים הומואים? (דוגמא בלבד:אין להתריס בי על כוונותיי אני אינני נגד קהילות גאות)
אין לנסות לחפש צדק, גבר תמיד יינצח ותמיד יגיד שאישה מעלילה עליו ושוכח שהוא העניק לה סיבה להיות כזו.
בושה וכלימה עד אין סוף.מציאות עגומה וחולנית שלעולם לא תגאול אותנו ממנה.גברים חוגגים בזמן שמישהי צפה בים שומם של אובדנות.
 

memyselfi0

New member
את מתארת כאן מציאות מאוד קשה

ברור שיש לך לגיטימציה לכעוס.
אחת ההשתקות החמורות והמרגיזות ביותר לדעתי היא ההשתקה שאת מתארת, שלא נותנים את הלגיטימציה וישר משתיקים כל תלונה של אישה בתואנות על מרירות ונקמנות. לדעתי זו פשוט עצימת עיניים ודרך נוחה להשאיר את המציאות כמו שהיא.

אז דבר ראשון
אני מבינה אותך, ומבינה מאיפה הכעס מגיע.
אבל אני מרשה לעצמי קצת אופטימיות, כי כן רואים ברמה החברתית שינוי. כן מתחילים לשמוע קצת קולות אחרים שונים ממה שהיה נהוג פעם.
 

dollface25

New member
המון תודה

אין לך מושג מה משמעות תגובתך עבורי,הנושא הזה באמת מתומצת על קצה המזלג,הרגשתי לא בנוח לגולל ארוכות את סיפור חיי ולקדוח בפרטי פרטים.
הפרטים שהושמטו הם עד כמה שחשתי נבוכה מבושות שהיה עושה לי מול אנשים או חברים,איך שהשפיל אותי במקומות ציבוריים.
והחלק איתו אמי התמודדה שהוא בעיקר האיומים שאיים על חברותיה,
שלא רצה שיבלו עמה והיא שתישאר כבולה אליו בבית.
היא הייתה נבוכה עד מאוד מהדיבור המחפיר של אבי אל חברותיה.
והעובדה שכיום ההורים די דורשים ממני לעזוב את הבית ,משהו שאני לא יכולה להרשות עצמי לעשות,אופק הפרנסה שלי תקוע משום שאני ספוגת טראומות ומחוסרת אנרגיות ותקווה עקב הילדות והנעורים שנגזרו עליי.
כאמור אמי מטיחה בי לסלוח לאבי ולשכוח כל מקרה שאי פעם אירע כאילו לא קרה. היא משווה אותי לאנשים אחרים ונותנת דוגמאות מגוכחות כגון סיפור חייו של מייקל ג'קסון, איך שאביו היכה אותו והתעלל בו והוא לא " טחן מים" והשלים עם זה.היא מצפה עד היום שאשלים עם זה ולא אנטור טינה, מכנה אותי כ"חסרת תקנה" מקללת, מגדפת, בעיקר אח"כ מצטערת ומתחרטת על כל מה שהיא אומרת עד לפעם הבאה שנמאס לה מההתנהגות האווילית שלי ,שהיא אגב תוצאה של הפקרות מצידה. ואז הכל חוזר לאותה נקודה היא מאשימה את אבי (אליו עוד נשארה נשואה עד היום) אבל ממשיכה לכעוס עליי כל פעם שמתפרץ מתוכי מעגל הטינה והכעס.
אודה לכן/ם אם תמשיכו לכתוב לי,אני זקוקה לעידוד עד כמה שזו משימה סיזיפית לשכנע אותי להתמודד ולהניח לפסימיות לשכב לנוח.
 

ariela83

New member
אין לי מילים

לתאר כמה רע זה עושה לי לשמוע את כול זה.
כול כך הרבה רוע, וכול מעט נקודות אור. לא יודעת איך אני הייתי מתמודדת עם כול זה. זה שאת הצלחת להחזיק מעמד אומר עלייך הרבה, יש לך הרבה כוח גם אם קשה לך לראות את זה.
נשמע שהבית שלך הוא מקום מקטין שעושה לך רע ואני הייתי יוצאת משם כצעד ראשון להתרחק מהסיטואציה המרעילה הזאת ולהתחיל להתאושש. אני לא מכירה אילו גופים יכולים לעזור לך לעשות את זה, ואולי מישהי אחרת תנדב שמות, אבל בבקשה בבקשה תפני אליהם ואל תפחדי לבקש עזרה.
את צריכה שינוי, ומגיע לך כול כך הרבה יותר טוב.

תדעי שיש מי שאכפת לה, ואני שולחת לך המון חיבוקים
 


לשכנע אותך להניח לזה? זה הרי מה שאימך עושה.
הדבר היחידי שאת צריכה להניח לו אלו המילים המרעילות של אימך,
להבין שהיא מקשקשת וזה בא ממקום המצוקה שלה,
קשה לה להודות שהיא חיה עם מפלצת ונתנה לה להתעלל בילדיה.
את צריכה להבין שאביך לא אדם בריא בנפשו.
אלו שני אנשים שאמנם נקראים אמך ואביך אבל את לעולם לא צריכה
להתייחס למילים שלהם יותר, כי אין בהן הגיון או אנושיות.
על הטרדות מיניות כגון אלו שעברת יש להתלונן במשטרה.
הטיפול שלך צריך להוביל אותך להבין שלא כל העולם מורכב מסוטים וגברים מכים.
קשה להרפא מהטראומה, בעיקר כשאת ממשיכה לחיות בתוכה.
כדאי לך לפנות לעו"ס שתעזור לך לצאת מהמצב הזה ולהשתקם, זה תפקידה. את לא אמורה להשאר תקועה במקום המרעיל הזה.
בינתיים נסי למצוא דרכים להתרחק מהם כמה שיותר בזמן שאת חיה אצלם.
כמה שפחות 'זמן בית'. מצאי טיפול המתאים במיוחד לנפגעי פוסט טראומה.
אולי גם טיפול פסיכיאטרי המתאים לטיפול בחרדות.
 

dollface25

New member
אנא קראי מקווה שתתפני לחזור ולהגיב לי :)

ההטרדות האלו אירעו לפני שנים.לא חל חוק התיישנות על דבר כזה?
בכל מקרה אני אחדד את העניין.
ההטרדות החרוטות לי ביותר בזכרון הן: מורה לנהיגה מניח את ידו על הרגל שלי, נוגע בזרוע ומנסה להתגלש לעוד כיוון בכדי שיצטייר כ"טעות"
בזמנו לא הבנתי שזה לא באמת "בטעות".
תמיד חשבתי שזה בתמים.
כשעבדתי במסעדה והייתי בחדר שטיפת כלים,אדם ממוצא סודני "החליק" את ידו על ישבני,ואני כמובן חשבתי שזה בשוגג.
אבל אחרי שכבר 2 בנות מהצוות באו לספר לי שנגע בישבנן , הבנתי שזה ממש לא "בטעות ".
עוד מקרה באירוע שמחות,בן דוד של סבא (!) שהוא יחסית צעיר, לא הפסיק להניח את ידו על מה שנראה כי האמה שלי מסתירה- צד החזה.
רק לפני 10 חודשים סיפרתי על כך לאמא. כמובן שהיא האמינה ,אבל זה כבר אבוד,זה כבר קרה,וכל ניסיון שלי לנבור במקרה, לנסות להבין מה הלך שם יגרום לי לתסכול עמוק יותר ממה שכבר קיים.
כמובן שתלונה זו לא אופציה, לדעתי לא קיים כל טעם בלהתלונן,זה כמו לגרד פצע, עם כמה שנדמה כי אני נכנעת לתכתיב " קבלי את זה וזהו- אין מה לעשות-כבר קרה ".
אני עדיין יודעת שלא אקבל צדק ואף גוף אכיפה לא ידרוש אותו בשבילי לא יאבק ולא יעמוד על זה,הכל יירד לטמיון ברגע שאנסה לפעול וחבל להסתכן במטען רגשי כבד יותר ממה שכבר יש.
לא ?
תהיתי אם להעלות את נושא הכעס התמידי שיש לי כאשר אני הולכת ברחוב ומקבלת מבטי זימה מלוכלכים,זה מעורר בי זעם.
חושבת רבות על להפוך למוזנחת שמדיפה ריח רע. (זה לא קל אפילו לשקול את זה)
ובקשר לתרופות יקירתי אני לא זרה לפסיכיאטריה והיא לא זרה לי,כמובן שהייתי על תרופות בתקופות מסויימות.
והן לא יכולות למחוק שום דבר,רק לגרום לי לשכוח מעצמי לכמה שניות ואז הכל חוזר לאותה נקודה מהתחלה.
מעגל שלא נשבר.
אני חושבת שאלך על דרך ניצחון ייחודית ,אלך לשלוח יד בנפשי וכל האובדנות תתמוגג ותושמד.
ככה אנצח את אמי ולשמחתי לדאוג בעתיד לרווחתה בזקנתה כבר לא תהיה אחריות שלי יותר.
שתמצא את עצמה שווה.
 

dollface25

New member
אל תשכחי שצריך ראיות

ואין לי ראיה, או צילום של המורה מבצע את זה,ואין לי הקלטה שלו אומר "טוב שאת נלחצת אני אוהב שאת נלחצת" או למשל כשהוא שאל אותי איזה נשיקה הוא מקבל ממני אם אני אעבור טסט ראשון.
זהו זה מה שרציתי לחדד ,אגב אם אתלונן על 3 מקרים ,יכנו אותי כ"מתלוננת סדרתית" ושיש חשש שיטענו שלא דוברת אמת.
איזה עולם הוגן אה?
 

bbb234

New member
האלימות הגרועה שתיארת זה האלימות של אבא שלך

המקרים האחרים לא מוצדקים כמובן אבל לדעתי לא מעט נשים עוברות אלימות דומה,ולדעתי אחת הסיבות שלא יטפלו בהם גם אם את צודקת היא ההערכה שמדובר בדברים לא חשובים יחסית(גם אם יקרה מצב שאיזה הומו יגע לגבר בישבן בכוונה אז אני מעריך שרוב הסיכויים שהמשטרה לא תטפל בזה גם אם תהיה תלונה).

בנושא של מבטי הזימה שכתבת עליהם אני חושב שאין שום עבירה על החוק,והשאלה היא מה בדיוק מרגיז אותך בהם.

לא יצא לי מעולם לכעוס על אדם בגלל מבט שהוא נתן בי, ואני לא יודע מה חושב מי שמסתכל או מסתכלת עלי.
בחלק מהמקרים אני בכלל לא שם לב שמסתכלים עלי,וגם אם כן אז אני לא מתיימר לקרוא מחשבות כך שבהחלט יכול להיות שגם גבר כלשהו חשב על מין איתי בזמן שהוא הסתכל עלי(ובעקרון לא אכפת לי ממה שאחרים חושבים כל עוד זה נשאר בראש שלהם).
 

dollface25

New member
זה לא חייב להתיישב בראש שלך

מבטים מלוכלכים לעתים עלולים להתגלגל לידי מעשים.
לא טענתי שמבט הוא עבירה,סך הכל העליתי על כתב את מה שכבד עליי.
שלא לדבר על הצעות מס' טלפון בכל חור:אוטובוס, פארק,מכולת וכו'..
אתה טוען שזה לא מפריע לך שבוהים בך בצורה מינית- נהדר.
הרבה גברים יתמכו בטיעון הזה וזה לגיטמי.
היות ואינך אישה,נבצר ממך לדעת איך תחושת הערמומיות מעיקה ולדעת שרק בגלל שנולדתי עם ציצי ופות, זוממים עליי.
ואצטרך "לעבור " בדרך אחרת מהכיוון שבו אני צועדת בכדי לא להיתקל בצרות
כשיהיו לך איברים של אישה תבין.
 

dollface25

New member
ולא ברור לי מה התגובה הצולעת על האלימות

שלי אבי אמורה להביע ?
 

dollface25

New member
אגב אם מבטים זה לא מספיק לך

אתן לך אינספור דוגמאות ,של מילים ולא של מבטים.
לא בטוח שהבחנת בכך שניסיתי להימנע מלספר על הדיבור הבוטה והמשפיל ,זה לא משהו שנעים לספר עליו.
בלית ברירה כבר הזכרתי את הנגיעות הבלתי הולמות.
 
כל התגובות שלך פה

הן תגובות באותו הסגנון ובכנות לא הכי מובן מה בדיוק אתה עושה פה, כי בכל פעם שמישהי כותבת פה על דבר מה שמציק לה ופוגע בה, אתה רץ וכותב "לי זה לא היה מפריע, לא מבין את הבעיה."
כתבתי לך כבר כמה וכמה פעמים - לעזאזל - מה אתה חשוב פה בכלל? למה אתה מעביר את הנושא אליך? זה שזה לא מפריע לך אישית עוד ממש ממש לא אומר שאין פה בעיה! ואני מבטיחה לך שבתור גבר אתה גם בחיים לא תבין אבל בתור אישה אני אומרת לך שכן יש פה בעיה, ואני וכמעט כל בחורה שאני אישית מכירה וכמעט כל מי שתכתוב פה בפורום יסכימו עם זה.
אז מה בדיוק אתה רוצה להגיד בזה שלך אישית זה לא היה מפריע?
אתה רוצה להגיד שאני בתור אישה וכל אחת שמרגישה כמוני וכמוה צריכות לבדוק את עצמינו כי עצם זהש זה לא מפריע לך אומר שהבעיה היא בנו?
אין בך טיפת רגישות ואתה בכלל לא רואה את הצד שני והתגובות שלך מעצבנות במקרה הטוב ופוגעות בנשים במצב רגיש במקרה הרע.
אנא, תפסיק עם תגובות מהסוג הזה.
אתה רוצה לדעת מה מפריע לי ולכל אחדת אחרת במבטים? אז בוא ותדמיין לך שגבר פי 2 ממך בגודל מסתכל עליך במשך זמן ארוך, מלמטה למעלה וכדומה. גם אם לא תרגיש אולי מוטרד מינית, אתה כן תרגיש מאויים וזה יפריע לך כי זה לא סתם לבהות. ויש הבדל ענק בין מבט מיני סוטה ובוחן לבין סתם לבהות - שזה גם לרוב האנשים יציק אחרי זמן מה. ובתור אישה, כשמישהו שפיזית נראה חזק ממנה ומאיים עליה בוחן אותה, זה פשוט ממש ממש לא נעים וזה גורם להרגיש סוג של חתיכת בשר בשוק. ואני לא צריכה לסבול את זה וכל אחת אחרת לא.
עכשיו אני מקווה שהבהרתי לפחות קצת אבל אם לא - לא אנסה שוב, כי זה ממילא לא נראה שיש לך עניין בכלל במה שהצד השני מרגיש ואתה בא פה להציג רק את הצד הגברי והמבט הגברי, וכל מה שהוא לא כזה הוא פשוט לא נכון וצריך "לבדוק".
תעשה עם עצמך משהו ותבדוק אתה למה לעזאזל אתה כותב תגובות מהסוג הזה במקום לנסות להבין את הצד השני ולהיות רגיש ולא להטיל ספק בנכונות של רגש זה או אחר. אין נכון או לא נכון ברגש.

מקווה שלא אקרא את התגובות שלך מהסוג הזה יותר.
 
למה לפגוע בעצמך בגלל אחרים?

הכעס שלך לגיטימי מותר לך לכעוס ותכעסי כמה שבא לך, את יכולה אפילו ללכת לחדר כושר ולהתאמן על שק בחוסר רחמים, אבל את חייבת טיפול נפשי מתאים כדי לדעת איך להתמודד עם כל זה.
 

dollface25

New member
אני כבר לא בטוחה שאני פוגעת בעצמי

הדרך היחידה שלי לפגוע בעצמי היא לא לגאול את עצמי מנשימה.
כעס זה לא משהו שנעלם,הוא רק מחליף צורות.
לעולם לא אשלים עם התמונות שחודרות באופן תמידי לראש ומזכירות לי מה אירע, לעולם לא אשלים עם העובדה שאני הילדה הקטנה שקיבלה מכות כואבות על הפנים ועל הגוף מאביה,מי שנדרש להגן עליה.
עייפתי מלנסות לשכוח כל דבר כאילו אני נאבקת על משהו שאפילו לא רוצה בו - חיים.
אם המטרה היא לגאול את עצמי ממחלה כרונית (=מיזאנדריה)אז משתלם לי להעניק לעצמי סוג של נחת.
אני יודעת שתאמרי שזו כניעה ולא נצחון.
אני לא יודעת לשם מה אני נשארת ומחזיקה את עצמי בכוח.
כל חיי התבקשתי לעשות מה שדרשו ממנו,מה עם מה שאני דורשת ?
חינוך הוגן , היעדר קיפוח,ילדות מלאה בזכרונות נעימים.
כל זה אבוד עבורי.
ייתכן שהחזקתי מעמד אבל אני מעולם לא אצליח להשלים עם גורלי.
חבטות בשק בוקסינג זה דבר דומה למה שאני רגילה אליו : השלכת חפצים לעבר החדר ובעיטות לכל עברו,וכמובן התמודדות עם ההורים שמכנים אותי חולה או מופרעת, משחיתה את העור הידיים שלי ע"י חתכים.
מה יש לי להפסיד ,ממילא חיללו את הגוף שלי.
ממילא לא חפצה בדור המשך,במשפחה,ילדים,קריירה.
אין לי עוד הרבה זמן לדעת מה אעשה.
אבל לא יכולה להמשיך לעוד הרבה......
 

HouseAtreides

New member
איך את יודעת שלעולם לא תשלימי עם גורלך?

איך את יכולה לדעת כזה דבר מראש?
אולי יום אחד בכל זאת תופתעי.
אולי בכל זאת תמצאי דרך שתאפשר לך להשלים עם הנזקים, מבלי לשכוח שטענותייך נכונות, מבלי להעלים את הכעסים, מבלי להפחית מהדרישות שלך כלפי החברה והסביבה.
מה גורם לך להיות בטוחה שזה בלתי אפשרי?
 

dollface25

New member
אני בטוחה בזה כי עברו יותר מדי שנים

זה לא בלתי אפשרי לאחרים.
עבורי זה כרוך בשיעבוד תמידי שלא מסתיים.
עייפתי לשעבד עצמי למען מטרה שאני בכלל לא חפצה בה.
עייפתי להחזיק ולסגל את עצמי לתנאים.
לא חפצה עוד בחיים 'טובים'.
לא חפצה בתכנים שיש לחיים להציע.
לא חולמת לא נרדמת נגמר לי הזמן..
 

HouseAtreides

New member
אבל אם את בת 25 כמו שכתוב בכרטיס

רוב החיים שלך בינתיים היו בבית ההורים, ולא חיים עצמאיים ובלתי תלויים במי שפגעו בך.
זה ממש לא אותו מצב.
 

dollface25

New member
אני גרה כעת אצל חברה באופן זמני

שום דבר לא השתנה..סמוך עליי..
 

HouseAtreides

New member
לפעמים עוברות שנים רבות עד שמשהו משתנה.

בכל אופן אני מאד מבין את המקום שאת נמצאת בו, של חוסר אמון מוחלט באנושות וחוסר תקווה..
 
למעלה