dollface25
New member
מציאות עגומה
מאז שזכרתי את עצמי,אבא היה מכה אותי ואת אחי הקטן מכות קשות וכואבות,עד היום אני זוכרת את המכה הראשונה בגיל שנתיים.
אמא לא ידעה דבר וכשהמזל האיר והיא גילתה,כבר היינו קרובים לגילאים בעלי 2 ספרות.
הוא נהג להגיד לנו לעמוד דום כשהוא מדבר אלינו ואם לא היינו הולכים לישון בשעה שהוא רצה הוא היה מוציא את החגורה שלו ומצליף בנו.
בדיעבד נודע שאמא ניסתה לדווח אך על פי גירסתה לא קיבלה כל שמץ של מענה או נכונות לסייע.
הוא פחד להרים יד על אמי כי חשש שתתגרש ממנו,הוא לא רוצה להיות לבד הוא רוצה שאישה תדאג לכל צרכיו.
אבי מאז ומתמיד היה אדם שחצן, אנוכי,מגלומני, כוחני וגס רוח.
אף על פי שלא הגיע לרמה פיזית איתה הוא שלט בחייה אסר עליה לצאת עם חברות טען שהיא מפקירה את הבית והילדים ואולי זה נכון.
היא הפקירה את כל החיים שלי בידיים שלו. שנים היו בינה לבין אחותה אי נעימויות משום שהבעל של האחות תפס על חם את אבי מכה את בנם.
היא מעולם לא רצתה להיות באמצע הסיפור.היא השתדלה כמה שפחות להיות כנועה לו או סוג של פראיירית שלו,לכן עשתה כל העולה על רוחה,רוב הזמן.
בחלק האחר של הזמן לא נשאר בה כוח נפשי להתעמת עם אבי ,לכן ויתרה וישבה בשקט.
התמודדה לא רע עם תכונות הקמצנות והקיפוח שלו ועם העובדה שהוא יודע רק לקחת ולא לתת.
אחרי שנים אחי הפך ל "גדול וחזק" אבא פחד ממנו והמשיך להכות רק אותי,זכור לי שהגנתי על עצמי פיזית אבל לרוב ויתרתי
לו מכיוון שהייתי "רגילה" לחינוך הזה מגיל אפס ולא ידעתי משהו אחר,בנוסף אבי אדם מניפולטיבי עד מאוד שלכן ידעתי ברגע שאגיד שנאבקתי בו
ובמכות שלו הוא ייטען כמו שבעבר טען שאני הרמתי יד על אדם מבוגר והוא ניסה לרסן אותי.
כמעט מיותר להדגיש שכל חיי הייתי בעימותים מילוליים עם אבי ,על ההתערבות שלו בחיי ועל כוחניותו וניסיון השליטה שלו בחיי.
ממה אני אוכלת,מתי רואה טלוויזיה, מתי הולכת לישון,מתי חוזרת הביתה,איזה דיאורדורנט בלתי רעיל אני אמורה להשתמש וכו'...
בין הפטיש לסדן,בין המוות לחיים,כמעט כל השנים הרגשתי את עצמי.
בנעוריי דיווחה פקידת סעד על אבי למשטרה והעמידו אותו לדין,הוא טען שאני ואמי בנינו נגדו קונספירציה והוא הקורבן בכל הסיפור.
וגם בבית,הוא צעק עליי וטען שהוא יקבל מאסר של שבע שנים בגללי.
הוא הוסיף שהוא מצטער שהוא היכה אותי כי הוא רק רצה ללמד אותי להתנהג ואלה היו "מכות של חינוך".
הוא שלח מכתבים לתובעת שם תיאר תיאורים שקריים וגרוטסקיים על כמה שאני תחבולנית ואומרת שמכים אותי כי אני מקנאת באחי.
הוא מעולם לא נענש בחוק על האירועים שבהם התעלל בי.
עברו להן עוד כמה שנים והפכתי לפוסט-טראומתית. שילמתי לאבי מנה חזקה מאוד וכואבת של אלימות מתוך שנאה טינה ותיעוב
שהתעצמו בקצב מסחרר.
הוא טען שהוא שמח מאוד שהיכיתי אותו ושנשברו לו הצלעות, בשביל שאני ארגיש שלמה עם עצמי ואסגור מעגל.
באחד המפגשים שלי עם הפסיכוטרפסטית שהכרתי כבר 11 שנה,חשפתי בפניה את הנושא והודיתי שלא אמרתי לה את האמת
כששאלה אותי בכיתה ח' האם אבא מכה.
כמובן שמאותו רגע חזרתי והתמדתי בלהיות מטופלת אצלה.
בעת התפרצות הפוסט טראומה שלי הזדקקתי לעזרה אינטנסיבית ממנה למרות שלא יכלה הרבה לשנות,מה כבר ביכולתה?
תמחוק את כל האירועים ? תגרום לי לשכוח לצמיתות את מה שהיה? תעזור לי להאמין שלא הושפלתי ? תשכנע אותי שזה לא נורא?
אמא כל הזמן כעסה עליי ואמרה שאיך אני יכולה עדיין לחיות בעבר, לתת לדבר כזה להשפיע עליי,שאני מכירה את האיש ופשוט להתעלם ממנו,
היא אמרה שאני אסתכל איזה חיים מאושרים יש לאחי ולמה אני לא יכולה לקחת דוגמא ממנו ודי כבר עברו מלא שנים ושכדאי שאני אסלח לו כבר.תסלחו לי, די מקומם נכון ?
למדתי שיעור חשוב בחיי ,לעולם אדם עם איבר מין זכרי יינצח, למדתי לספוג השפלות והטרדות של גברים,הטרדות של מורה לנהיגה, התכלויות משוטרים גברים ,ניסיון מצד אחי לאלימות כלפיי.
כל כך הרבה הטרדות שלא מבינה את טעם חיי לעתים. נועדתי להיות אובייקט כלשהו שמשרת את הפנטזיות של הגבר?
אני לא מצליחה להשלים עם המציאות הזאת,אך זה מבוי סתום משום שחל איסור לקטר בכתב או באופן אישי,ברגע שאישה מקטרת עטים עליה נוקשות חבורת גברים
קוראים לה חזירה פמינסטית מרירה מדוכאת ומתוסכלת מלאת שנאה מאשימים אותה בכך
שהיא אוהבת לעשות מעצמה קורבן ושהיא מדמיינת וממציאה סיפורי דיכוי, מאמינים באופן אבסורדי שהיא פשוט נהנית להתקרבן בתוך עולם פטריארכלי.
למדתי שגברים יקראו לי בשמות גנאי אם אני אעיז להשמיע את קולי ,ויחישבו אותי כמוזנחת,גרושה,נבגדת וכד'..
למדתי שאין מי שירשה לי לבטא את עמדותיי,ורק יאשים אותי במטען רגשי כבד ועוד יוסיף עליו משקל.
למדתי שאסור בתכלית האיסור שלאישה יהיה מנגון הגנה שתואם את מושג השובינזם והמיזוגניה ( פמיניזם ומיזאנדריה)לגברים מותר לשנוא,אבל לנשים אסור.
למדתי שאין מי שיסתום להם את הפה ויתקומם עליהם כי בטוחים שנשים הן "נמושות" ומאפשרות את היחס העגום כלפיהן.
בכל גבר יש יצר שליטה חבוי שנהנה להסתתר וכשמגיע הזמן להוציא אותו החוצה,הוא מצייר את עצמו כחיה פצועה.
גברים נהנים לצייר עצמם כקדושים מעונים.
הם נעלבים ,מתקוממים, מתרגזים מחפשים את הלגיטמציה שלא קיימת על מנת לשלוט.
הם מספרים על כמה שנשים זה עם רע ומריר ומחפשים אשמים,כואב להם להודות שהם הגורם למרירות האישה.
הם מתבייכנים על כך שבמשטרה מאמינים לאישה ולא לגבר,באותו זמן שהוריה של נערה לא מאמינים לה שבן משפחה נגע בה.
נלחמים בעובדות שאם אישה נבעלת,גם גבר נבעל, ממציאים שגם נשים אונסות מטרידות ומתעללות מינית בדיוק כמוהם.
מציגים את האישה באור הנוקמת, בקיצור ממציאים סיבות לשנוא את האישה רק משום שהיא מחליטה לנסות להגן על עצמה.
למה? כי הם לא רוצים שאישה תגן על עצמה הם רוצים שהיא תהיה קטנה ומושתנת לעומתם.
אז קבענו שנשים לא מגינות על עצמן ועל ילדיהן מספיק ובמקרה של אמי,היא בנוסף הפקירה את שלום נפשי בידיו של גבר.
מידת ההפקרות הזאת לא תשתנה לעוד 100 שנה לפחות, לא יחנכו ילדים קטנים לצאת לרחוב עם גז מדמיע בכיס, לא יחנכו ילדים
ללמוד בקורס הגנה עצמית,לא יקחו בחשבון שיעור אמנות לחימה בשעות המערכת בבתי ספר כמו שקימיים שיעורי אנגלית,מתמטיקה,תנ"ך וכו'..
העולם הזה לא יתקדם ולו צעד אחד בנושא ביטחון אישי ל100 השנים הקרובות.
גבר שייקרא את כתיבתי יתנפל עליי בטענה שגם נשים אלימות באותה צורה,אני מקווה שהוא ייעשה לעצמו צדק כשהוא יזכיר לעצמו מי לימד
את האישה שלהגן על עצמה פיזית נקרא "להיות אלימה ". אם גבר לא יכול להתמודד עם אלימות של אישה איך הוא מצליח לאנוס אותה?
איך מפריע לו שאישה מרימה עליו יד אם הוא דוגל באלימות ?
גברים אוהבים אלימות ומעיזים להתלונן שנשים אלימות כלפיהם ?
מקבלים יד חופשית להגיד למוכרת בחנות: "את רוצה את הכסף מראש כמו כל בחורה אה?"
מקבלים יד חופשית להגיד לבחורה :"בואי תביאי את האייפון שלך אני אצלם אותך עירומה"
מקבלים יד חופשית לחשוף את איבר מינם ברחוב לעיניי בחורה.
מקבלים יד חופשית לגלגל מבט מיני בוטה על בחורה ששואלת אותם בתור עובדים שאלה על מס' רציף בתחנת רכבת.
מקבלים יד חופשית בקיצור לחלל את גופה כליל,להפוך אותה לאובייקט מיני,בובת מין,שפחת מין..גם תיאורטית.
ואם תגידו " לא כל הגברים כאלה" אז מה ?? מספיק שחלק כאלה. רק אם כולם היו כאלה אז הייתה לגיטמציה להתרגז ?
ולא כל הגברים הומואים ,אז זה אומר שאין גברים הומואים? (דוגמא בלבד:אין להתריס בי על כוונותיי אני אינני נגד קהילות גאות)
אין לנסות לחפש צדק, גבר תמיד יינצח ותמיד יגיד שאישה מעלילה עליו ושוכח שהוא העניק לה סיבה להיות כזו.
בושה וכלימה עד אין סוף.מציאות עגומה וחולנית שלעולם לא תגאול אותנו ממנה.גברים חוגגים בזמן שמישהי צפה בים שומם של אובדנות.
מאז שזכרתי את עצמי,אבא היה מכה אותי ואת אחי הקטן מכות קשות וכואבות,עד היום אני זוכרת את המכה הראשונה בגיל שנתיים.
אמא לא ידעה דבר וכשהמזל האיר והיא גילתה,כבר היינו קרובים לגילאים בעלי 2 ספרות.
הוא נהג להגיד לנו לעמוד דום כשהוא מדבר אלינו ואם לא היינו הולכים לישון בשעה שהוא רצה הוא היה מוציא את החגורה שלו ומצליף בנו.
בדיעבד נודע שאמא ניסתה לדווח אך על פי גירסתה לא קיבלה כל שמץ של מענה או נכונות לסייע.
הוא פחד להרים יד על אמי כי חשש שתתגרש ממנו,הוא לא רוצה להיות לבד הוא רוצה שאישה תדאג לכל צרכיו.
אבי מאז ומתמיד היה אדם שחצן, אנוכי,מגלומני, כוחני וגס רוח.
אף על פי שלא הגיע לרמה פיזית איתה הוא שלט בחייה אסר עליה לצאת עם חברות טען שהיא מפקירה את הבית והילדים ואולי זה נכון.
היא הפקירה את כל החיים שלי בידיים שלו. שנים היו בינה לבין אחותה אי נעימויות משום שהבעל של האחות תפס על חם את אבי מכה את בנם.
היא מעולם לא רצתה להיות באמצע הסיפור.היא השתדלה כמה שפחות להיות כנועה לו או סוג של פראיירית שלו,לכן עשתה כל העולה על רוחה,רוב הזמן.
בחלק האחר של הזמן לא נשאר בה כוח נפשי להתעמת עם אבי ,לכן ויתרה וישבה בשקט.
התמודדה לא רע עם תכונות הקמצנות והקיפוח שלו ועם העובדה שהוא יודע רק לקחת ולא לתת.
אחרי שנים אחי הפך ל "גדול וחזק" אבא פחד ממנו והמשיך להכות רק אותי,זכור לי שהגנתי על עצמי פיזית אבל לרוב ויתרתי
לו מכיוון שהייתי "רגילה" לחינוך הזה מגיל אפס ולא ידעתי משהו אחר,בנוסף אבי אדם מניפולטיבי עד מאוד שלכן ידעתי ברגע שאגיד שנאבקתי בו
ובמכות שלו הוא ייטען כמו שבעבר טען שאני הרמתי יד על אדם מבוגר והוא ניסה לרסן אותי.
כמעט מיותר להדגיש שכל חיי הייתי בעימותים מילוליים עם אבי ,על ההתערבות שלו בחיי ועל כוחניותו וניסיון השליטה שלו בחיי.
ממה אני אוכלת,מתי רואה טלוויזיה, מתי הולכת לישון,מתי חוזרת הביתה,איזה דיאורדורנט בלתי רעיל אני אמורה להשתמש וכו'...
בין הפטיש לסדן,בין המוות לחיים,כמעט כל השנים הרגשתי את עצמי.
בנעוריי דיווחה פקידת סעד על אבי למשטרה והעמידו אותו לדין,הוא טען שאני ואמי בנינו נגדו קונספירציה והוא הקורבן בכל הסיפור.
וגם בבית,הוא צעק עליי וטען שהוא יקבל מאסר של שבע שנים בגללי.
הוא הוסיף שהוא מצטער שהוא היכה אותי כי הוא רק רצה ללמד אותי להתנהג ואלה היו "מכות של חינוך".
הוא שלח מכתבים לתובעת שם תיאר תיאורים שקריים וגרוטסקיים על כמה שאני תחבולנית ואומרת שמכים אותי כי אני מקנאת באחי.
הוא מעולם לא נענש בחוק על האירועים שבהם התעלל בי.
עברו להן עוד כמה שנים והפכתי לפוסט-טראומתית. שילמתי לאבי מנה חזקה מאוד וכואבת של אלימות מתוך שנאה טינה ותיעוב
שהתעצמו בקצב מסחרר.
הוא טען שהוא שמח מאוד שהיכיתי אותו ושנשברו לו הצלעות, בשביל שאני ארגיש שלמה עם עצמי ואסגור מעגל.
באחד המפגשים שלי עם הפסיכוטרפסטית שהכרתי כבר 11 שנה,חשפתי בפניה את הנושא והודיתי שלא אמרתי לה את האמת
כששאלה אותי בכיתה ח' האם אבא מכה.
כמובן שמאותו רגע חזרתי והתמדתי בלהיות מטופלת אצלה.
בעת התפרצות הפוסט טראומה שלי הזדקקתי לעזרה אינטנסיבית ממנה למרות שלא יכלה הרבה לשנות,מה כבר ביכולתה?
תמחוק את כל האירועים ? תגרום לי לשכוח לצמיתות את מה שהיה? תעזור לי להאמין שלא הושפלתי ? תשכנע אותי שזה לא נורא?
אמא כל הזמן כעסה עליי ואמרה שאיך אני יכולה עדיין לחיות בעבר, לתת לדבר כזה להשפיע עליי,שאני מכירה את האיש ופשוט להתעלם ממנו,
היא אמרה שאני אסתכל איזה חיים מאושרים יש לאחי ולמה אני לא יכולה לקחת דוגמא ממנו ודי כבר עברו מלא שנים ושכדאי שאני אסלח לו כבר.תסלחו לי, די מקומם נכון ?
למדתי שיעור חשוב בחיי ,לעולם אדם עם איבר מין זכרי יינצח, למדתי לספוג השפלות והטרדות של גברים,הטרדות של מורה לנהיגה, התכלויות משוטרים גברים ,ניסיון מצד אחי לאלימות כלפיי.
כל כך הרבה הטרדות שלא מבינה את טעם חיי לעתים. נועדתי להיות אובייקט כלשהו שמשרת את הפנטזיות של הגבר?
אני לא מצליחה להשלים עם המציאות הזאת,אך זה מבוי סתום משום שחל איסור לקטר בכתב או באופן אישי,ברגע שאישה מקטרת עטים עליה נוקשות חבורת גברים
קוראים לה חזירה פמינסטית מרירה מדוכאת ומתוסכלת מלאת שנאה מאשימים אותה בכך
שהיא אוהבת לעשות מעצמה קורבן ושהיא מדמיינת וממציאה סיפורי דיכוי, מאמינים באופן אבסורדי שהיא פשוט נהנית להתקרבן בתוך עולם פטריארכלי.
למדתי שגברים יקראו לי בשמות גנאי אם אני אעיז להשמיע את קולי ,ויחישבו אותי כמוזנחת,גרושה,נבגדת וכד'..
למדתי שאין מי שירשה לי לבטא את עמדותיי,ורק יאשים אותי במטען רגשי כבד ועוד יוסיף עליו משקל.
למדתי שאסור בתכלית האיסור שלאישה יהיה מנגון הגנה שתואם את מושג השובינזם והמיזוגניה ( פמיניזם ומיזאנדריה)לגברים מותר לשנוא,אבל לנשים אסור.
למדתי שאין מי שיסתום להם את הפה ויתקומם עליהם כי בטוחים שנשים הן "נמושות" ומאפשרות את היחס העגום כלפיהן.
בכל גבר יש יצר שליטה חבוי שנהנה להסתתר וכשמגיע הזמן להוציא אותו החוצה,הוא מצייר את עצמו כחיה פצועה.
גברים נהנים לצייר עצמם כקדושים מעונים.
הם נעלבים ,מתקוממים, מתרגזים מחפשים את הלגיטמציה שלא קיימת על מנת לשלוט.
הם מספרים על כמה שנשים זה עם רע ומריר ומחפשים אשמים,כואב להם להודות שהם הגורם למרירות האישה.
הם מתבייכנים על כך שבמשטרה מאמינים לאישה ולא לגבר,באותו זמן שהוריה של נערה לא מאמינים לה שבן משפחה נגע בה.
נלחמים בעובדות שאם אישה נבעלת,גם גבר נבעל, ממציאים שגם נשים אונסות מטרידות ומתעללות מינית בדיוק כמוהם.
מציגים את האישה באור הנוקמת, בקיצור ממציאים סיבות לשנוא את האישה רק משום שהיא מחליטה לנסות להגן על עצמה.
למה? כי הם לא רוצים שאישה תגן על עצמה הם רוצים שהיא תהיה קטנה ומושתנת לעומתם.
אז קבענו שנשים לא מגינות על עצמן ועל ילדיהן מספיק ובמקרה של אמי,היא בנוסף הפקירה את שלום נפשי בידיו של גבר.
מידת ההפקרות הזאת לא תשתנה לעוד 100 שנה לפחות, לא יחנכו ילדים קטנים לצאת לרחוב עם גז מדמיע בכיס, לא יחנכו ילדים
ללמוד בקורס הגנה עצמית,לא יקחו בחשבון שיעור אמנות לחימה בשעות המערכת בבתי ספר כמו שקימיים שיעורי אנגלית,מתמטיקה,תנ"ך וכו'..
העולם הזה לא יתקדם ולו צעד אחד בנושא ביטחון אישי ל100 השנים הקרובות.
גבר שייקרא את כתיבתי יתנפל עליי בטענה שגם נשים אלימות באותה צורה,אני מקווה שהוא ייעשה לעצמו צדק כשהוא יזכיר לעצמו מי לימד
את האישה שלהגן על עצמה פיזית נקרא "להיות אלימה ". אם גבר לא יכול להתמודד עם אלימות של אישה איך הוא מצליח לאנוס אותה?
איך מפריע לו שאישה מרימה עליו יד אם הוא דוגל באלימות ?
גברים אוהבים אלימות ומעיזים להתלונן שנשים אלימות כלפיהם ?
מקבלים יד חופשית להגיד למוכרת בחנות: "את רוצה את הכסף מראש כמו כל בחורה אה?"
מקבלים יד חופשית להגיד לבחורה :"בואי תביאי את האייפון שלך אני אצלם אותך עירומה"
מקבלים יד חופשית לחשוף את איבר מינם ברחוב לעיניי בחורה.
מקבלים יד חופשית לגלגל מבט מיני בוטה על בחורה ששואלת אותם בתור עובדים שאלה על מס' רציף בתחנת רכבת.
מקבלים יד חופשית בקיצור לחלל את גופה כליל,להפוך אותה לאובייקט מיני,בובת מין,שפחת מין..גם תיאורטית.
ואם תגידו " לא כל הגברים כאלה" אז מה ?? מספיק שחלק כאלה. רק אם כולם היו כאלה אז הייתה לגיטמציה להתרגז ?
ולא כל הגברים הומואים ,אז זה אומר שאין גברים הומואים? (דוגמא בלבד:אין להתריס בי על כוונותיי אני אינני נגד קהילות גאות)
אין לנסות לחפש צדק, גבר תמיד יינצח ותמיד יגיד שאישה מעלילה עליו ושוכח שהוא העניק לה סיבה להיות כזו.
בושה וכלימה עד אין סוף.מציאות עגומה וחולנית שלעולם לא תגאול אותנו ממנה.גברים חוגגים בזמן שמישהי צפה בים שומם של אובדנות.