מציאות ודמיון../images/Emo20.gif
האמת שזו "הצטרפות מקרים" מפתיעה בשבילי שהפורום עסק היום הרבה במה שאני מהרהרת כבר מאתמול... אתמול אחר הצהריים, חזרה בת ה-6.5 שלי מהקייטנה, בעליצות וריקודים ושאלה אותי, תוך כדי שהיא מחוללת סביבי, אם זה נכון שפיית השניים, היצור הקסום ההוא, שלוקח באישון לילה את שני החלב מתחת לכר וממיר אותן בהפתעה קטנה, ובכן, אם זה נכון שזו אמא?
אני נשתלתי במקום. מנסה להרוויח זמן... לא כל כך יודעת מה לענות. האם לומר את האמת ובכך להביא את הקץ על אשליה מתוקה? האם האמת תיתן לה תחושה של בגרות? האם "למרוח" אותה? ואם כן, האם היא "תקנה" את זה או תחוש בזיוף? האם יש לה אינפורמציה מהאחים הגדולים שלה ש"עלו עלינו" בשלב די מוקדם? מה עושים??? ובסוף הימרתי. זכרתי את כל התיאורתיקנים שמדברים בשיבחו של עולם הדמיון אך מדגישים שעל הילד לדעת להבחין בין דמיון למציאות. קרבתי אותה אלי, הבטתי עמוק בעיניה, תומכת בה לקראת הלם חייה ואמרתי לה:"נכון. הפייה זו אני". הנסיכה שלי, החייכנית, פסקה משירתה,פניה התכרכמו והיא פרצה בבכי ובצעקות תוך שהיא חובטת בי בזרועותיה הקטנות. אני ניסיתי לחבק ולהרגיע ויותר מכל דבר להבין על מה יצא קיצפה. מה כל כך עירער אותה? האם זו האכזבה? האם היא לא מאמינה לי? זמן לא קצר עבר עד שהצלחתי להבין את מילמוליה הכועסים. היא אמרה, בקול שבור מבכי: "למה את משקרת לי?..." ככה, בהווה, "משקרת לי"... שקר. קסום ככל שיהיה וכמה הוא פוגע. ועם זה הלכתי כל היום... למה את משקרת לי... ג´ול
למה את משקרת לי...
האמת שזו "הצטרפות מקרים" מפתיעה בשבילי שהפורום עסק היום הרבה במה שאני מהרהרת כבר מאתמול... אתמול אחר הצהריים, חזרה בת ה-6.5 שלי מהקייטנה, בעליצות וריקודים ושאלה אותי, תוך כדי שהיא מחוללת סביבי, אם זה נכון שפיית השניים, היצור הקסום ההוא, שלוקח באישון לילה את שני החלב מתחת לכר וממיר אותן בהפתעה קטנה, ובכן, אם זה נכון שזו אמא?
