hoping noa
New member
מצטרפת לחבר´ה ../images/Emo39.gif
שלום לכולכם, גם אני לפני שבועיים עברתי גרידה בשבוע תשע . את הבדיקה הראשונה עשיתי בשבוע שבע ונאמר לי שההריון צעיר מידי , ת ובשניה נאמר לי שיש רק שק הריון ואין דופק ובמידה ולא תתרחש הפלה טיבעית אצטרך לעשות גרידה. היה שבוע קשה של פחד ודאגה , ההשלמה שאין כלום למרות שהבחילות והרצון להקיא מעולם לא היו כל כך חזקים ומכיוון שבחיים לא אושפזתי ואפילו אינפוזיה לא שמו לי ונאמר לי שאצטרך להתאשפז ליום ושהכל יעשה בהרדמה מלאה. אחרי ציפייה של ארבעה חודשים לא לראות את טיפות הדם הסוררות האלה עכשיו חיכיתי להן יותר מתמיד. בסוף גם הגרידה הגיע , ושלושה ימים לאחר מכן הבכי הגדול שאין לא מעצורים. ,אחרי סוף שבוע בים המלח ושבוע של עבודה קשה הייתי בטוחה שהכל מאחורי, ואז ביום חמישי הייתי בברית עם שולחן מלא בחברות שידיהן או נענעו עגלה או ליטפו את ביטנן הטפוחה , וכאילו שזה לא הספיק התחילו השאלות... "נו מתי כבר את , יו איך יתאים לך להיות אמא". אחרי שלושה ימים של דיכאון, בזכות חברה הגעתי היום לפורום שלכם ומה אני אגיד לכם אין כמוכם . שיחררתי היום מטען כבד וכל הניירות פה על השולחן מלאים בדמעות שלא יכולתי לעצור בעדן, טוב לדעת שאני לא לבד וכנראה יש סיבה להרגשת העצבות והאובדן על דבר שעל פי הרופאים בכלל לא היה קיים. אני מרגישה שיש לי מזל שמצאתי אותכם , כמה שבעלי מבין אפילו הוא לא הצליח לתת לי את ההרגשה שאתם נתתם. מתאמצת בכל כוחי למצוא את התקווה שבפעם הבאה יהיה יותר טוב, ששום דבר לא יפול ואני אבין על איזה דופק באולטרסאונד כולם מדברים כי אני בנתיים רק שמעתי עליו וטרם חוויתי. תודה , נועה.
שלום לכולכם, גם אני לפני שבועיים עברתי גרידה בשבוע תשע . את הבדיקה הראשונה עשיתי בשבוע שבע ונאמר לי שההריון צעיר מידי , ת ובשניה נאמר לי שיש רק שק הריון ואין דופק ובמידה ולא תתרחש הפלה טיבעית אצטרך לעשות גרידה. היה שבוע קשה של פחד ודאגה , ההשלמה שאין כלום למרות שהבחילות והרצון להקיא מעולם לא היו כל כך חזקים ומכיוון שבחיים לא אושפזתי ואפילו אינפוזיה לא שמו לי ונאמר לי שאצטרך להתאשפז ליום ושהכל יעשה בהרדמה מלאה. אחרי ציפייה של ארבעה חודשים לא לראות את טיפות הדם הסוררות האלה עכשיו חיכיתי להן יותר מתמיד. בסוף גם הגרידה הגיע , ושלושה ימים לאחר מכן הבכי הגדול שאין לא מעצורים. ,אחרי סוף שבוע בים המלח ושבוע של עבודה קשה הייתי בטוחה שהכל מאחורי, ואז ביום חמישי הייתי בברית עם שולחן מלא בחברות שידיהן או נענעו עגלה או ליטפו את ביטנן הטפוחה , וכאילו שזה לא הספיק התחילו השאלות... "נו מתי כבר את , יו איך יתאים לך להיות אמא". אחרי שלושה ימים של דיכאון, בזכות חברה הגעתי היום לפורום שלכם ומה אני אגיד לכם אין כמוכם . שיחררתי היום מטען כבד וכל הניירות פה על השולחן מלאים בדמעות שלא יכולתי לעצור בעדן, טוב לדעת שאני לא לבד וכנראה יש סיבה להרגשת העצבות והאובדן על דבר שעל פי הרופאים בכלל לא היה קיים. אני מרגישה שיש לי מזל שמצאתי אותכם , כמה שבעלי מבין אפילו הוא לא הצליח לתת לי את ההרגשה שאתם נתתם. מתאמצת בכל כוחי למצוא את התקווה שבפעם הבאה יהיה יותר טוב, ששום דבר לא יפול ואני אבין על איזה דופק באולטרסאונד כולם מדברים כי אני בנתיים רק שמעתי עליו וטרם חוויתי. תודה , נועה.