מצטרפת חדשה

[גולילו]

מצטרפת חדשה

שלום קוראים לי שרון ואני אימא לשתי בנות קרן בת חמש ונגה בת שנה וחצי. כבר שנתיים שאנחנו גרים בלונדון. קרן הולכת לבית הספר ונגה נשארת איתי בבית. רציתי לשאול לדעתכן האם בגיל שנה וחצי חשוב לשלוח את הילדה לגן? האם השהייה בבית בגיל שכזה יכולה לעכב את התפתחות הילדה? אני חייבת להודות שאין לי את אותה הסבלנות שהייתה לי כשקרן הייתה קטנה, לפעמים נגה סתם נגררת איתי לכל הסידורים והיום עובר עלינו בניקיונות בישולים ושאר מטלות הבית, מצד שני היא נראית די מרוצה שמחה מתרוצצת ללא הפסקה. מבחינה חברתית היא נהנית מחברת ילדים במיוחד כאשר החברות של קרן באות אחר הצהריים אפילו כשהן לא משחקות איתה אלא רק בסביבתה. בסביבה שבה אנו גרים לא מקובל לשלוח ילד לגן לפני גיל שלוש, אלא אם כן שולחים את הילד למסגרת פרטית שעולה הון ואינה תחת פיקוח. מה לדעתכם עלי לעשות להתאמץ ולשלוח אותה לגן פרטי או לחכות עד שימלאו לה שנתיים או אפילו שלוש? מה חשיבות הגן בגילאים האלו? תודה שרון

 

[tonti]

נשמע לי ממש כיף

למה לשלוח לגן? היא נראית לך מרוצה, אתן עושות הכל ביחד. ממש חלום. אינטראקציה עם ילדים אחרים יש לה בצהרים עם אחותה. זה המון. אני הייתי משאירה אותה איתי בלי להסס.

 

[סוס של נייר]

לגבי חשיבות הגן, תשמעי בוודאי

כל מיני דעות. אלה ששולחים לגן כי זה טוב להרגלים, להתפתחות החברתיות, לעצמאות. אלה שלא שולחים, כי לילד אין עדיין צרכים חברתיים, כי הקרבה להורה יותר חשובה, כי במענה שניתן בבית הוא איכותי יותר. אגב, לא הייתי מכנה את היום המשותף כ"סתם נגררת לכל הסידורים...", משום שאני בטוחה שהיא יוצאת נשכרת מלראות את העולם, להיות בבית ובחוץ, מהאינטרקציה איתך. כל מפגש הוא חוויה, ובידייך האפשרות להפוך את זה גם לחוויה משמעותית (תעזרי לי לחפש בסופר, בואי נספור תפוחים, באיזה צבע התפוז וכו'). אולי תבדקי עם עצמך מה מתאים לך? האם את רוצה להיות בבית עם נגה? האם את חשה מזה סיפוק או הנאה? לחילופין - האם זה גורם לך לתסכול? אני גם לא לוקחת כמובן מאליו את העובדה שבינתיים אינך משתכרת או מתפתחת מקצועית. זה מאוד חשוב ואת צריכה לשאול את עצמך האם זה נכון לך לשים את חייך בהמתנה בשלב זה.

 

[אפרתש]

../images/Emo140.gifברוכה הבאה. תעשו מה שכיף לכם

אני חושבת שלילדה זה כיף גדול להיות עם אמא (אם את סבלנית אליה. אם כל היום אתן נגררות בסידורים ואת כל הזמן צועקת עליה שתהיה בשקט - זה לא כיף. אבל לא נשמע שזה המצב אצלכם). זה גם כיף להיות עם אמא, גם אפשר ללמוד הרבה במצב טבעי, להתנסות בחוויות מעניינות (קיפול כביסה ורחיצת כלים הן חוויות מרתקות בגילאים האלה). בתי היתה בבית עד גיל שנה ותשע. אני לא אוביקטיבית, אבל תאמיני לי שהיא מפותחת להפליא. איתה בגן יש ילדים שהיו בבית ויש ילדים שהיו במסגרת - אין הבדל ביניהם. לא במה שהם יודעים, לא ביכולות החברתיות שלהם. יש לי משפחה באירופה, ואני מוכחרה לאמר שממה שראיתי אצלם וחבריהם - הילדים שנשארים בבית עד גיל שלוש - לא נגרם להם שום נזק, נהפוך הוא. לבתך יש אינטרקציה עם ילדים כמה שעות ביום, וזה די והותר לילדה בגילה.

 

[לאה_מ]

ברוכה הבאה אלינו ../images/Emo142.gif

מצטרפת לקודמותי - אם כיף לשתיכן, אין סיבה להפסיק את הכיף הזה. אינטראקציה עם ילדים אפשר ליצור גם בשעות אחר הצהרים בגינה הציבורית או בפעילויות הורים-ילדים.

 

[Kalla]

נראה לי שעד גיל שנתיים

בטח ובטח שאפשר לחכות. וכשתגיעו לשם, תראי איך היא ואיך את ותחליטי מה הפתרון האופטימלי - לשלוח לגן או לחכות עוד שנה. עם הילדים שלי הרגשתי שסביב גיל שנתיים עובר גבול מסוים, שבו הצרכים שלהם בחברה שהיא מעבר לאמא ובגירויים מעבר למה שאני יכולה לספק בבית כבר הופכים את הגן ליותר אטרקטיסי. זה גם גיל שהם כבר עצמאים פיזית, פחות או יותר מדברים ולכן פחות תלויים במגע פיזי צמוד ויותר קל לתקשר איתם ולדעת איך הם מרגישים ומה מפריע להם. אישית, הרגשתי הבדל עצום בקצב התפתחות בין לפני גן לאחרי גן, אם כי כמובן חשוב שהגן יהיה טוב ושתמיד יימצא שביל הזהב בין התרומה הקוגניטיבית שלו לחום ולטיפוח שהגננות מעניקות. בכל מקרה, כשהגן טוב הילדים פורחים ומתפתחים נפלא. מצד שני, בגילאים האלה הם מדביקים נורא מהר כל פער פוטנציאלי ולכן אין שום דבר פסול לחכות גם עד גיל 3 אם תחליטי שזה יותר מתאים לכם.

 

[גולילו]

תודה לכל התגובות

נראה לי שנגה תישאר איתי בבית עד שארגיש שהיא זקוקה ליותר ממה שאני יכולה להציע לה. לגבי הויתור המיקצועי הוא קיים ואני מודעת לו אבל עדיין אני מאמינה שבנסיבות הקיימות עדיף שהויתור יהיה שלי ולא של הבנות. תודה שרון

 

[מספרת הסיפורים 22]

הרווח כולו שלה

ילד בן שנה וחצי זקוק יותר מכול לקירבת הוריו. שליחת הילדים למסגרת בגיל זה נחוצה אך ורק בשל נסיבות חיי המבוגרים. אני גננת ואם לבן 4 וחצי, ובן בן שנה. הן כגננת והן כאם, אני נוכחת מדי יום באמיתותה של טענה זו, אותה למדתי תיאורטית במסגרת שיעורי הפסיכולוגיה בסמינר, ומקריאת חומר מקצועי בנושא. מנסיוני בעבודה ילדים ששהו בבית עם אחד ההורים עד גיל 3, מגיעים לגן מוכנים, רגועים ושלווים יותר, והיקלטותם קלה ומהירה יחסית לחבריהם. ילד לומד בדרכים רבות ומגוונות ובכל מקום שנמצא בו ולאו דווקא במסגרת חינוכית. מאידך הרוגע ושלוות הנפש מהם נהנה במחיצת הוריו, מאפשרים לו להתפנות ללמידה ולקליטת רשמים מסביבתו. היא יכולה ללמוד המון גם כשאינך מודעת לכך, למשל:כשאת משוחחת איתה את עוזרת בהעשרת שפתה וחושפת אותה לידיעותייך, כשאת קונה בנוכחותה היא לומדת ומפמינה מושגים חדשים(חנות, מוכר, תור, עגלת קניות, מוצרי חלב.....), כשאת נפגשת עם חברה ומשוחחת איתה היא לומדת מיומנויות חברתיות,וכללי שיחה והדוגמאות רבות לאין ספור. עליצותה ואושרה מאותתים לך שאכן הדברים להם היא זקוקה בגילה הרך וצרכיה ממולאים על הצד הטוב ביותר. אין צורך להפעיל אותה בפעילות דידקטית מיוחדת לשם התפתחותה, כיוון ששלוותה מאפשרת לה ללמוד באופן טבעי את העולם ודרכיו. היי בטוחה בדרכך, ותהנו זו במחיצת זו ככול האפשר. בעתיד תתגעגעו שתיכן לזמנים הללו...

 

[צימעס]

נראה לי שמה שאת עושה זה הכי טוב

נגה פשוט לומדת מהסביבה

הענין החשוב היחיד (בנוסף למה שאת נותנת לה) הוא חברה, אבל היות והיא פוגשת את החברות של קרן, היא בסדר...