מצטרפת חדשה

[נ592]

מצטרפת חדשה

שלום לכולם אני בת 51. אמא לשני ילדים בת 29 ובן 24. איבדתי את בעלי לפני חודש ועשרה ימים אחרי 30 שנות נישואים מאושרים. האיש היקר שלי חלה ונפטר תוך חודש. כותבת את השורות האלה ועדיין לא מאמינה שזה קרה ובסתר לבי מחכה שיחזור. בוכה המון , מתגעגעת, כועסת . היו לנו חיי נישואים טובים, תוכניות לעתיד. איבדתי אהוב וחבר ולא יודעת איך להמשיך בלעדיו,הכאב והחוסר חזקים מאוד. משתדלת לתפקד בבית ובעבודה אך יודעת ששום דבר כבר לא יהיה מה שהיה והמחשבה על כך בלתי נסבלת. איך ממשיכים?

 

[הים רגוע]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

ימים לא קלים עוברים עלייך ומי כמונו פה בפורום מבין זאת ..כל החלומות והתכניות קרסו ,היום עלייך ללמוד לחיות אחרת, והסתגלות לא קלה ,ועם הזמן כל אחד בקצב שלו לומדים לחיות יחד עם הזיכרון ובצלו. הגעת למקום הנכון, בזמן הנתון, פה תמצאי שבט מיוחד שיבין את אובדנך, ואת שאת עוברת . במאמרי הפורום תמצאי מאמרים והמלצות בנושא התמודדות את מוזמנת לקרוא . שולחת לך חיבוק כח

טלי

 

[נ592]

תודה על החיבוק והבנה

 

[אשד היחידה]

נ592 שלום אני אלמנה (התואר עדין מזעזע)

|4.1/2 חודשים. איך ממשיכים? בדיוק היום ישבתי עם בתי הצעירה בפארק אחרי שסיימנו את הקניות לשבת ודיברנו בדיוק באותו נושא. הגענו למסקנה שהמציאות זורמת לה ואנחנו רק טרמפיסטים . אנחנו לא משפיעים עליה אך כן משפיעם על עצמנו. כאשר המחשבותהמחשבות על המציאות העגומה במקרה שלנו גורמות כאב בלתי ישוער (זר לא יבין זאת)זה מפני שאנו עדין לא השלמנו ולא התרגלנו אליה. אנחנו רוצים עכשיו (עיצרו את העולם אני רוצה לרדת) לרדת מהטרמפ המוזר הזה שעליו עלינו , אך לצערנו אין זה אפשרי. לכן מה שנותר לנו לעשות הוא לשהות במציאות הקיימת ולראות לאן אנו מובלים. מובלים ולא מובילים. אנחנו יכולים להפוך את השהות במציאות לטובה או לרעה על ידי עשייה . מסקנה מחשבות כעס, חרטה , אשם ועוד מהסוג הזה הן לא טובות לנו(הן רק אנחנו נותרנו בלי בן/בת הזוג) כי הן בלתי מסתגלות למציאות הקיימת. המעשים הם טובים לנו אם נחליט לפעול במקום שלנו כנוסעים בטרמפ הנ"ל במכונית המציאות . נ592 יקרה קבלי חיבוק חם ממני שכנתך למסע הזה.

 

[נ592]

תודה על תגובתך

מאוד מקוה שעם הזמן אצליח לקבל ולהתרגל למציאות החדשה .

 

[שחר1002]

שאלת המיליון דולד

היי גם אני ב"תואר" 4 חודשים אמא ל3 ילדים ואני צעירה ממך ב12 שנה כשנכנסתי לפורום לפני כשבוע זאת השאלה הראשונה ששאלתי איך ממשיכים? את מוזמנת לדפדף ולקרוא. אני עדיין לא יודעת את התשובה וכנראה זה הכול ענין של זמן כי אין לנו ברירה החיים חזקים יותר מהכול. אך תזכרי שהבחירה היא רק שלך יש לך שני מסלולים בחיים החדשים מסלול אחד מוביל למטה למטה למקום חשוך והדרך השנייה היא לטפס למעלה למעלה והטיפוס מאוד מאוד קשה אך בדרך למעלה יש לך רגעי מנוחה שהם רגעי הנחת (הילדים,המשפחה,אוכל טוב,לצחוק ועוד....) בסוף מגיעים למעלה אולי לא לפיסגה כמו שהיינו אך בהחלט למקום שבו נוכל לנשום אויר ולחיות טוב. את במקום הנכון תקבלי הרבה טיפים ועידוד בהצלחה.

 

[נ592]

היי שחר

דבריך מחזקים ומעודדים. בוחרת בחיים ורוצה להאמין שהכל עניין של זמן ועבודה קשה. אין ברירה אחרת . שבת שלום