ברוכה הבאה!
כמוני - כמוך. גם אני אם ל-2, לוקה באוסידי שנים רבות. החשש הזה מוכר, וזוהי מלחמה מתמדת - להיות מודע למה שאתה עושה, ובפני מי שאתה עושה. לדעת מה עשוייה להיות ההשלכה. מה לעשות? אנחנו - כהורים - משמשים מודל לחיקוי, וגם אם נעשה את כל המאמצים שבעולם - תמיד יקחו מאיתנו משהו. אפילו יותר ממשהו. בתי מגיל שנתיים החלה להסיר אבק מן הרהיטים, אבל עצרתי אותה באמצע. שנים אני מנסה למנוע ממנה להצטרף לניקיונות-שגעונות שלי. כל פעם היא רוצה מחדש ומנסה להשתחל לעשייה שלי, ואני אומרת לא! אומרת לה שיהיה לה זמן כשתגדל, ומרשה לה לכל היותר לסדר את חדרה - לא לנקות, וכן את חדרה של אחיה, כשהוא במצוקה, ולא יודע להשתלט על הבאלאגן שעשה, ומבקש שיעזרו לו. רק אז אני מרשה. הוא - לקח ממני את האיסור לא להיכנס עם נעליים הביתה, ולוקח את זה לכל מקום שהולך - חולץ נעליים בכניסה לבתי קרובי משפחה וחברים - לפעמים גורם להרמת גבה. אמרתי לו שאצל אחרים זה לא משנה - לא משנה להם, אבל הוא בשלו. כבר לא מסוגל אחרת. גם בדברים אחרים, אני רואה שלוקח ממני - כל ההתעסקות עם מזון שומני - יש לו רתיעה רבה מכך, וגם כך הוא בררן בכל הקשור לתזונה, ובגללי נרתע ממזונות שומניים - ממגע עם פיו (אצלי זה רק רתיעה ממגע ביד). בקיצור - אנחנו תמיד שם בשבילם, והם יקחו גם מן הטוב וגם מן הפחות טוב. כשאני מודעת אני משתדלת להיות פחות היסטרית בתגובותיי, וכשאני לא - אני מצטערת לאחר מעשה. אבל פרט לאוסידי, אני מקווה שלקחו ממני דבר אחד או שניים נוספים. אני יודעת שהם ספגו ממני גם דברים אחרים - טובים, ואני שמחה על כך: אהבתי למוסיקה, לשפה העברית, רגישות למצוקות אחרים (אפילו בני שהוא בספטקרום האוטיסטי מצליח לחשוב גם על אחרים - לאחר עבודה של שנים עימו בנושא - אבל הוא ספג זאת וזה הפך לחלק ממנו). את מבינה למה אני מתכוונת? את יכולה לתרום להם יותר מכמה ביטויי-אוסידי. את אינך אוסידי. יש בך רק חלק ממנו, לצד חלקים אחרים באישיותך. שיהיה לך רק טוב!
