מצטרפת אליכן. ארוך.

[הורמונים]

מצטרפת אליכן. ארוך.

מצטרפת אליכן. ארוך.
הי לכולן. אני כותבת לכן בבכי גדול. אמנם כבר עברו כמה ימים מאז ה"שיחה מהגהנום" שקיבלנו מהרופא שלנו אבל נראה לי שיקח לנו שנים להתאושש. התחלנו עם בעיית זרע של בעלי. לפני שנתיים. היתה אופטימיות גדולה אצלנו כי הרי בעיות זרע אפשר לפתור. אמנם IVF זה לא דבר נעים וגם שם לא האמנתי שאהיה בחיים, אבל הרצון לילד שיהיה כמו בעלי המקסים גרם לכך שבכלל לא הססתי. בערך אחרי שנה הטיפולים שלנו התחילו להסתבך אבל הרופאים שלנו, שניהם פרופסורים ידועים, אמרו שזו תופעה ידועה ב-IVF ואין מה לדאוג. ועכשיו מסתבר שההרס בצד שלי ענק וכנראה גם בלתי הפיך ופתאום שמענו את המילים תרומת ביצית ואני בכלל מקווה שזה בכלל יעבוד. אני לא קולטת שלא יהיו לנו ילדים משלנו. חשבתי שזו תקופה קשה שתעבור. שאם נחזיק יחד ידיים יהיה בסדר. לא הסכמתי לשמוע על זה שנקבל תרומת זרע ובעלי לא יהיה אבא ביולוגי. לרגע לא חשבתי שאני לא אהיה. שאלנו שוב ושוב וכל הזמן אמרו לנו שהתהליך לא יפגע בי. יותר מהכל מפריע לי החדר הריק הזה, שמחכה כבר שנתיים ואף אחד לא נכנס אליו. לקום בשבת בבוקר וכל כך ריק פה. עכשיו אני כבר לא בטוחה שיהיה אחרת. שוטטתי באתר והבנתי שיש תור לתרומת ביצית. האם כדאי לדעתכן להרשם בכמה מקומות? זה אפשרי בכלל? והאם מישהי יכולה לספר לי על פרופ' עמית, האם הוא סימפטי? (בדקתי למעלה אבל כל מי שמספרת על עמית מספרת רק על התהליך הטכני). תודה לכן ואני מחזיקה אצבעות לכולנו

 

[sigall2]

לקחת נשימה ארוכה..........

מצטרפת אליכן. ארוך.
הי לכולן. אני כותבת לכן בבכי גדול. אמנם כבר עברו כמה ימים מאז ה"שיחה מהגהנום" שקיבלנו מהרופא שלנו אבל נראה לי שיקח לנו שנים להתאושש. התחלנו עם בעיית זרע של בעלי. לפני שנתיים. היתה אופטימיות גדולה אצלנו כי הרי בעיות זרע אפשר לפתור. אמנם IVF זה לא דבר נעים וגם שם לא האמנתי שאהיה בחיים, אבל הרצון לילד שיהיה כמו בעלי המקסים גרם לכך שבכלל לא הססתי. בערך אחרי שנה הטיפולים שלנו התחילו להסתבך אבל הרופאים שלנו, שניהם פרופסורים ידועים, אמרו שזו תופעה ידועה ב-IVF ואין מה לדאוג. ועכשיו מסתבר שההרס בצד שלי ענק וכנראה גם בלתי הפיך ופתאום שמענו את המילים תרומת ביצית ואני בכלל מקווה שזה בכלל יעבוד. אני לא קולטת שלא יהיו לנו ילדים משלנו. חשבתי שזו תקופה קשה שתעבור. שאם נחזיק יחד ידיים יהיה בסדר. לא הסכמתי לשמוע על זה שנקבל תרומת זרע ובעלי לא יהיה אבא ביולוגי. לרגע לא חשבתי שאני לא אהיה. שאלנו שוב ושוב וכל הזמן אמרו לנו שהתהליך לא יפגע בי. יותר מהכל מפריע לי החדר הריק הזה, שמחכה כבר שנתיים ואף אחד לא נכנס אליו. לקום בשבת בבוקר וכל כך ריק פה. עכשיו אני כבר לא בטוחה שיהיה אחרת. שוטטתי באתר והבנתי שיש תור לתרומת ביצית. האם כדאי לדעתכן להרשם בכמה מקומות? זה אפשרי בכלל? והאם מישהי יכולה לספר לי על פרופ' עמית, האם הוא סימפטי? (בדקתי למעלה אבל כל מי שמספרת על עמית מספרת רק על התהליך הטכני). תודה לכן ואני מחזיקה אצבעות לכולנו

לקחת נשימה ארוכה..........
להרגע.....כולנו באותה סירה.....וכמו שאומרים "צרת רבים...נחמת..."(לא צריך את ההמשך לזה..העיקר שהמשפט עוזר לנו...) לא הבנתי...תהליך ה - IVF גרם את הנזק הבלתי הפיך???? או השנים שלקחו הטיפולים ? לעניות דעתי להרשם בכמה מקומות זה גם לשלם בכמה מקומות..את הסכום המוטרף הזה! אבל תכף יכנסו המומחים בעיניין אני קטונתי וימסרו לך את כל האינפורמציה באופן מקצועי ביותר...! ולזכור...אויר אויר אויר אויר...ויש עוד אופציות כיצד למלא את החדר הריק.......לאט לאט !

 

[מלח של פלפל]

היי הורמנים וברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

מצטרפת אליכן. ארוך.
הי לכולן. אני כותבת לכן בבכי גדול. אמנם כבר עברו כמה ימים מאז ה"שיחה מהגהנום" שקיבלנו מהרופא שלנו אבל נראה לי שיקח לנו שנים להתאושש. התחלנו עם בעיית זרע של בעלי. לפני שנתיים. היתה אופטימיות גדולה אצלנו כי הרי בעיות זרע אפשר לפתור. אמנם IVF זה לא דבר נעים וגם שם לא האמנתי שאהיה בחיים, אבל הרצון לילד שיהיה כמו בעלי המקסים גרם לכך שבכלל לא הססתי. בערך אחרי שנה הטיפולים שלנו התחילו להסתבך אבל הרופאים שלנו, שניהם פרופסורים ידועים, אמרו שזו תופעה ידועה ב-IVF ואין מה לדאוג. ועכשיו מסתבר שההרס בצד שלי ענק וכנראה גם בלתי הפיך ופתאום שמענו את המילים תרומת ביצית ואני בכלל מקווה שזה בכלל יעבוד. אני לא קולטת שלא יהיו לנו ילדים משלנו. חשבתי שזו תקופה קשה שתעבור. שאם נחזיק יחד ידיים יהיה בסדר. לא הסכמתי לשמוע על זה שנקבל תרומת זרע ובעלי לא יהיה אבא ביולוגי. לרגע לא חשבתי שאני לא אהיה. שאלנו שוב ושוב וכל הזמן אמרו לנו שהתהליך לא יפגע בי. יותר מהכל מפריע לי החדר הריק הזה, שמחכה כבר שנתיים ואף אחד לא נכנס אליו. לקום בשבת בבוקר וכל כך ריק פה. עכשיו אני כבר לא בטוחה שיהיה אחרת. שוטטתי באתר והבנתי שיש תור לתרומת ביצית. האם כדאי לדעתכן להרשם בכמה מקומות? זה אפשרי בכלל? והאם מישהי יכולה לספר לי על פרופ' עמית, האם הוא סימפטי? (בדקתי למעלה אבל כל מי שמספרת על עמית מספרת רק על התהליך הטכני). תודה לכן ואני מחזיקה אצבעות לכולנו

היי הורמנים וברוכה הבאה

קודם כל ברוכה הבאה ל

נו החם

אני מבין ומזדהה עם מה שאתם עוברים וממש בעמוד הזה יש שירשור על כיצד קיבלנו את הבשורה ואני מקווה שזה יעזור לעבור של בשלב הראשוני של תרומת הביציות וזו ההשלמה עם העובדה שיתכן שזו הדרך בישבליך להגשים את החלום להרות. הדיעה שלי הוא שאין קשר בין הורות לבין גנטיקה תינוק שהוא התוצר של הדרך המופלאה הזאת הוא שלנו וזהו. לצערי אין כמעת תורמות בארץ טור ההמתנה לתרומת ביצית בארץ ארוכה ויש האומרים שזמן ההמתנה לתרומת ביציות משתווה לזו של אימוץ דרך שירות למען הילד. להרשם למס' ב"ח לא יכול להזיק ואולי אפילו מואיל אבל אני לא חושב שזה יקצר את זמן ההמתנה. בנוסף לזאת, הביציות שמקבלים מהם הן שנשים שעוברות טיפולי IVF לעצמן והביציות באיכות הפחות טובה הולכות לתרומה. רוב התרומת שנעשות בארץ נעשה מסגרת פרטית ובחו"ל ועם עלויות של שנעות בין 18,000-20,000 ש"ח לסיבוב. אני אישית לא יכול להמליץ על פרו' עמית אבל אני מצרף קישור על המסלול שהוא מבצע תרומת ביציות. יש עוד הרבה מסלולים בעלויות שונות ואני מציעה לך גם לעיין בהם ולשקול איזה מסלול הכי כדאי לך. אני גם מצרף קישור על מרבית המסלולים העקריים וידועים לחברי הפורום. המון בהצלחה וברוכה הבאה

 

[אדוינה]

באמת קשה לשמוע..

מצטרפת אליכן. ארוך.
הי לכולן. אני כותבת לכן בבכי גדול. אמנם כבר עברו כמה ימים מאז ה"שיחה מהגהנום" שקיבלנו מהרופא שלנו אבל נראה לי שיקח לנו שנים להתאושש. התחלנו עם בעיית זרע של בעלי. לפני שנתיים. היתה אופטימיות גדולה אצלנו כי הרי בעיות זרע אפשר לפתור. אמנם IVF זה לא דבר נעים וגם שם לא האמנתי שאהיה בחיים, אבל הרצון לילד שיהיה כמו בעלי המקסים גרם לכך שבכלל לא הססתי. בערך אחרי שנה הטיפולים שלנו התחילו להסתבך אבל הרופאים שלנו, שניהם פרופסורים ידועים, אמרו שזו תופעה ידועה ב-IVF ואין מה לדאוג. ועכשיו מסתבר שההרס בצד שלי ענק וכנראה גם בלתי הפיך ופתאום שמענו את המילים תרומת ביצית ואני בכלל מקווה שזה בכלל יעבוד. אני לא קולטת שלא יהיו לנו ילדים משלנו. חשבתי שזו תקופה קשה שתעבור. שאם נחזיק יחד ידיים יהיה בסדר. לא הסכמתי לשמוע על זה שנקבל תרומת זרע ובעלי לא יהיה אבא ביולוגי. לרגע לא חשבתי שאני לא אהיה. שאלנו שוב ושוב וכל הזמן אמרו לנו שהתהליך לא יפגע בי. יותר מהכל מפריע לי החדר הריק הזה, שמחכה כבר שנתיים ואף אחד לא נכנס אליו. לקום בשבת בבוקר וכל כך ריק פה. עכשיו אני כבר לא בטוחה שיהיה אחרת. שוטטתי באתר והבנתי שיש תור לתרומת ביצית. האם כדאי לדעתכן להרשם בכמה מקומות? זה אפשרי בכלל? והאם מישהי יכולה לספר לי על פרופ' עמית, האם הוא סימפטי? (בדקתי למעלה אבל כל מי שמספרת על עמית מספרת רק על התהליך הטכני). תודה לכן ואני מחזיקה אצבעות לכולנו

באמת קשה לשמוע..
ועוד יותר קשה לקבל. אני זוכרת את עצמי ב"שיחה מהגהינום" משלי,לפני שנתיים. החדשות הטובות הן שעם הזמן מתרגלים.כשנחבק את הילד בידינו זה כבר לא יהיה חשוב מאיפה הוא.את התובנה הזאת גיליתי לפני מספר ימים,כשהלכתי לבקר את חברתי הטובה שילדה.זה אומנם לקח לי שבועיים עד שעזרתי אומץ ללכת.כי זה היה כואב מדי. ברגע שהחזקתי את התינוקת ,הרגשתי חיבור מדהים,כאילו היא שלי. זהו בנתיים. תמצאי הרבה מידע בפורום.ושאלות ספצפיות תמיד תוכלי לשאול. את עמית אני לא מכירה. שיהיה בהצלחה. תמשיכי לכתוב פה.

 

[lulavi]

עדכון החלום

מצטרפת אליכן. ארוך.
הי לכולן. אני כותבת לכן בבכי גדול. אמנם כבר עברו כמה ימים מאז ה"שיחה מהגהנום" שקיבלנו מהרופא שלנו אבל נראה לי שיקח לנו שנים להתאושש. התחלנו עם בעיית זרע של בעלי. לפני שנתיים. היתה אופטימיות גדולה אצלנו כי הרי בעיות זרע אפשר לפתור. אמנם IVF זה לא דבר נעים וגם שם לא האמנתי שאהיה בחיים, אבל הרצון לילד שיהיה כמו בעלי המקסים גרם לכך שבכלל לא הססתי. בערך אחרי שנה הטיפולים שלנו התחילו להסתבך אבל הרופאים שלנו, שניהם פרופסורים ידועים, אמרו שזו תופעה ידועה ב-IVF ואין מה לדאוג. ועכשיו מסתבר שההרס בצד שלי ענק וכנראה גם בלתי הפיך ופתאום שמענו את המילים תרומת ביצית ואני בכלל מקווה שזה בכלל יעבוד. אני לא קולטת שלא יהיו לנו ילדים משלנו. חשבתי שזו תקופה קשה שתעבור. שאם נחזיק יחד ידיים יהיה בסדר. לא הסכמתי לשמוע על זה שנקבל תרומת זרע ובעלי לא יהיה אבא ביולוגי. לרגע לא חשבתי שאני לא אהיה. שאלנו שוב ושוב וכל הזמן אמרו לנו שהתהליך לא יפגע בי. יותר מהכל מפריע לי החדר הריק הזה, שמחכה כבר שנתיים ואף אחד לא נכנס אליו. לקום בשבת בבוקר וכל כך ריק פה. עכשיו אני כבר לא בטוחה שיהיה אחרת. שוטטתי באתר והבנתי שיש תור לתרומת ביצית. האם כדאי לדעתכן להרשם בכמה מקומות? זה אפשרי בכלל? והאם מישהי יכולה לספר לי על פרופ' עמית, האם הוא סימפטי? (בדקתי למעלה אבל כל מי שמספרת על עמית מספרת רק על התהליך הטכני). תודה לכן ואני מחזיקה אצבעות לכולנו

עדכון החלום
הי, א. מקווה מאד, לטובתכם, שלא ייקח לכם שנים להתאושש. ב. אני מבינה את כאבכם העמוק. עברתי דבר דומה כשידעתי שאני זקוקה לתרומת ביצית, אך כשאת יודעת שזה הסיכוי היחיד שלך, וגם הוא לא בטוח כלל וכלל, את נאחזת בזה, ושמה הכל בצד. נדמה לי, שבתהליך הזה, בצד התהליך הנפשי שעוברים, הפרקטיות גוברת על הכל, והדבר היחיד שמעסיק אותי זה להצליח להרות. אז אני לא יודעת כמה הדברים האלה יהיו לך לנוחם, אבל, עלינו להיות מציאותיים ולהתאים את החלומות שלנו למציאות! מה דעתך על "הלום להיות הורים" במקום "החלום להרות מבציותי ומזרע בעלי". מאחלת לכם המון הצלחה.

 

[צוקה1]

היי הורמונים חמודה ,ברוכה הבאה

מצטרפת אליכן. ארוך.
הי לכולן. אני כותבת לכן בבכי גדול. אמנם כבר עברו כמה ימים מאז ה"שיחה מהגהנום" שקיבלנו מהרופא שלנו אבל נראה לי שיקח לנו שנים להתאושש. התחלנו עם בעיית זרע של בעלי. לפני שנתיים. היתה אופטימיות גדולה אצלנו כי הרי בעיות זרע אפשר לפתור. אמנם IVF זה לא דבר נעים וגם שם לא האמנתי שאהיה בחיים, אבל הרצון לילד שיהיה כמו בעלי המקסים גרם לכך שבכלל לא הססתי. בערך אחרי שנה הטיפולים שלנו התחילו להסתבך אבל הרופאים שלנו, שניהם פרופסורים ידועים, אמרו שזו תופעה ידועה ב-IVF ואין מה לדאוג. ועכשיו מסתבר שההרס בצד שלי ענק וכנראה גם בלתי הפיך ופתאום שמענו את המילים תרומת ביצית ואני בכלל מקווה שזה בכלל יעבוד. אני לא קולטת שלא יהיו לנו ילדים משלנו. חשבתי שזו תקופה קשה שתעבור. שאם נחזיק יחד ידיים יהיה בסדר. לא הסכמתי לשמוע על זה שנקבל תרומת זרע ובעלי לא יהיה אבא ביולוגי. לרגע לא חשבתי שאני לא אהיה. שאלנו שוב ושוב וכל הזמן אמרו לנו שהתהליך לא יפגע בי. יותר מהכל מפריע לי החדר הריק הזה, שמחכה כבר שנתיים ואף אחד לא נכנס אליו. לקום בשבת בבוקר וכל כך ריק פה. עכשיו אני כבר לא בטוחה שיהיה אחרת. שוטטתי באתר והבנתי שיש תור לתרומת ביצית. האם כדאי לדעתכן להרשם בכמה מקומות? זה אפשרי בכלל? והאם מישהי יכולה לספר לי על פרופ' עמית, האם הוא סימפטי? (בדקתי למעלה אבל כל מי שמספרת על עמית מספרת רק על התהליך הטכני). תודה לכן ואני מחזיקה אצבעות לכולנו

היי הורמונים חמודה ,ברוכה הבאה
אוווווווווףףףףףףףף

כמה עצוב , מה שבא לי הכי לעשות זה לחבק אותך

, למחות את דמעותייך,להרגיע ולהגיד לך שיהיה בסדר, שעוד יבוא היום ואת תרגישי אחרת ,שאת תהיי במקום אחר. אבל עכשיו את כואבת והמומה . כולנו אכן עברנו ועוברים את התהליך הזה וכל כך מבינים אותך ואת מה שאת עוברת.. קחו את הזמן הדרוש לכם כדי לעכל ולעבד את אובדן החלום ולבנות במקומו חלום לא פחות יפה (את זה תבינו מאוחר יותר

אבל קצת שונה- ילד מתרומת ביצית ולהשלים עם זה .... ...ואז תבשרו לנו שאתם עומדים ממש לקראת תרומת ביצית וכולנו כאן נחזיק לכם אצבעות חזקות ומתרגשות ומייחלות ...ואז תבשרו על בטא והריון וכולנו כאן נשמח עבורכם ..... ואאאאאאאזזזזזז כשתחבקו את התינוק שלכם, התקופה הקשה הזאת תהיה כבר מאחוריכם ואתם,אתם תהיו ברקיע השביעי ולא יהיו אימא ואבא גאים ומאושרים מכם ואז גם אגיד : "אמרתי לך"

..אבל עכשיו אתם כואבים ועצובים, אז קחו לכם את הזמן .אנחנו כאן בשביל לעזור לכם כמיטב יכולתינו. התור לתרומת ביצית בד,כ 2-3 חודשים לעיתים אפילו פחות מזה.בלתי אפשרי להרשם לכמה מסלולים של תרומת ביצית במקביל , וזה גם לא יקדם אותך בכלום . מציעה שקודם תבררו את כל מה שאפשר על המסלולים השונים באמצעות קריאה (יש מספיק חומר בפורום) שיחה על גבי הפורום ובמסרים אישיים ואפילו שיחה עם רופא או מכון לשם הבהרות ושאלות נוספות. המון הצלחה צוקה

 

[שיר5520]

עצוב לשמוע שקשה לך

מצטרפת אליכן. ארוך.
הי לכולן. אני כותבת לכן בבכי גדול. אמנם כבר עברו כמה ימים מאז ה"שיחה מהגהנום" שקיבלנו מהרופא שלנו אבל נראה לי שיקח לנו שנים להתאושש. התחלנו עם בעיית זרע של בעלי. לפני שנתיים. היתה אופטימיות גדולה אצלנו כי הרי בעיות זרע אפשר לפתור. אמנם IVF זה לא דבר נעים וגם שם לא האמנתי שאהיה בחיים, אבל הרצון לילד שיהיה כמו בעלי המקסים גרם לכך שבכלל לא הססתי. בערך אחרי שנה הטיפולים שלנו התחילו להסתבך אבל הרופאים שלנו, שניהם פרופסורים ידועים, אמרו שזו תופעה ידועה ב-IVF ואין מה לדאוג. ועכשיו מסתבר שההרס בצד שלי ענק וכנראה גם בלתי הפיך ופתאום שמענו את המילים תרומת ביצית ואני בכלל מקווה שזה בכלל יעבוד. אני לא קולטת שלא יהיו לנו ילדים משלנו. חשבתי שזו תקופה קשה שתעבור. שאם נחזיק יחד ידיים יהיה בסדר. לא הסכמתי לשמוע על זה שנקבל תרומת זרע ובעלי לא יהיה אבא ביולוגי. לרגע לא חשבתי שאני לא אהיה. שאלנו שוב ושוב וכל הזמן אמרו לנו שהתהליך לא יפגע בי. יותר מהכל מפריע לי החדר הריק הזה, שמחכה כבר שנתיים ואף אחד לא נכנס אליו. לקום בשבת בבוקר וכל כך ריק פה. עכשיו אני כבר לא בטוחה שיהיה אחרת. שוטטתי באתר והבנתי שיש תור לתרומת ביצית. האם כדאי לדעתכן להרשם בכמה מקומות? זה אפשרי בכלל? והאם מישהי יכולה לספר לי על פרופ' עמית, האם הוא סימפטי? (בדקתי למעלה אבל כל מי שמספרת על עמית מספרת רק על התהליך הטכני). תודה לכן ואני מחזיקה אצבעות לכולנו

עצוב לשמוע שקשה לך
באמת לוקח זמן לעכל את הבשורה וגם לעשות קצת סדר במושגים ובהגדרות. למשל, ילד ביולוגי (רק לידיעתך) הוא ילד שילדת ולא רק ילד מהגנים שלך. ועוד משהו - ילדים משלנו - זה ילדים שגידלת, חינכת ועברת איתם את כל הדרך ולא ילדים שילדת ושדומים לך. יש לי ילדה מאומצת שנמצאת כאן רק חודש וכבר יודעת מצוין של מי היא ומי אמא ואבא שלה. האהבה שלנו אליה לא יכולה להיות יותר גדולה ואין סיכוי שאיזשהו מטען גנטי היה מוסיף משהו לאהבה הענקית הזאת (שלנו ושלה). אני יודעת שקשה שפתאום הדבר הכל כך ברור הזה של איך עושים ילדים מתנפץ ונהרס - אבל בואי לא נשכח את המטרה האמיתית של כולנו - להיות הורים. אנחנו רוצים ילדים קטנים שיחייכו אלינו בבוקר ויגרמו לנו אושר גדול וזה שהחיוך יהיה דומה לחיוך שהיה לנו בתמונות כשהיינו קטנים - זה לא יכול להעצים את האושר הגדול הזה. את בעצמך מספרת שהכי מפריע לך שהחדר של הילד/ה שלך ריק ושאת קמה בשבת בבוקר והבית שקט וריק. היום אני יכולה להבין את זה יותר מהכול. אני שומעת את התינוקת שלנו רצה בכל הבית עם אבא שלה בערך משש בבוקר - כל כך שמחה לפגוש אותו בבוקר ולהתחיל לשחק, כל כך שמחה שהוא נשאר איתה ולא הולך לעבודה. ואני קמה לי מאוחר ומקבלת המון נשיקות, חיוכים וחיבוקים וכל היום הוא פשוט כיף אמיתי. אין מצב שיכול להיות אושר יותר גדול מזה עם ילדים ביולוגים, ילדים "משלנו" או ילדים גנטיים. האושר שלנו לא יכול להיות יותר גדול.

 

[צוקה1]

שיר, איך שריגשת אותי עכשיו-

עצוב לשמוע שקשה לך
באמת לוקח זמן לעכל את הבשורה וגם לעשות קצת סדר במושגים ובהגדרות. למשל, ילד ביולוגי (רק לידיעתך) הוא ילד שילדת ולא רק ילד מהגנים שלך. ועוד משהו - ילדים משלנו - זה ילדים שגידלת, חינכת ועברת איתם את כל הדרך ולא ילדים שילדת ושדומים לך. יש לי ילדה מאומצת שנמצאת כאן רק חודש וכבר יודעת מצוין של מי היא ומי אמא ואבא שלה. האהבה שלנו אליה לא יכולה להיות יותר גדולה ואין סיכוי שאיזשהו מטען גנטי היה מוסיף משהו לאהבה הענקית הזאת (שלנו ושלה). אני יודעת שקשה שפתאום הדבר הכל כך ברור הזה של איך עושים ילדים מתנפץ ונהרס - אבל בואי לא נשכח את המטרה האמיתית של כולנו - להיות הורים. אנחנו רוצים ילדים קטנים שיחייכו אלינו בבוקר ויגרמו לנו אושר גדול וזה שהחיוך יהיה דומה לחיוך שהיה לנו בתמונות כשהיינו קטנים - זה לא יכול להעצים את האושר הגדול הזה. את בעצמך מספרת שהכי מפריע לך שהחדר של הילד/ה שלך ריק ושאת קמה בשבת בבוקר והבית שקט וריק. היום אני יכולה להבין את זה יותר מהכול. אני שומעת את התינוקת שלנו רצה בכל הבית עם אבא שלה בערך משש בבוקר - כל כך שמחה לפגוש אותו בבוקר ולהתחיל לשחק, כל כך שמחה שהוא נשאר איתה ולא הולך לעבודה. ואני קמה לי מאוחר ומקבלת המון נשיקות, חיוכים וחיבוקים וכל היום הוא פשוט כיף אמיתי. אין מצב שיכול להיות אושר יותר גדול מזה עם ילדים ביולוגים, ילדים "משלנו" או ילדים גנטיים. האושר שלנו לא יכול להיות יותר גדול.

שיר, איך שריגשת אותי עכשיו-
אין לי מילים רק התרגשות גדולה

שמחה עבורכם שיר

ומצפה לילד שלי שיבוא כבר ואדע את החוויה שאת כבר יודעת ... -אמן

צוקה

 

[sigall2]

וואהו..איזה צמרמורת..הרבה כיף ואושר

עצוב לשמוע שקשה לך
באמת לוקח זמן לעכל את הבשורה וגם לעשות קצת סדר במושגים ובהגדרות. למשל, ילד ביולוגי (רק לידיעתך) הוא ילד שילדת ולא רק ילד מהגנים שלך. ועוד משהו - ילדים משלנו - זה ילדים שגידלת, חינכת ועברת איתם את כל הדרך ולא ילדים שילדת ושדומים לך. יש לי ילדה מאומצת שנמצאת כאן רק חודש וכבר יודעת מצוין של מי היא ומי אמא ואבא שלה. האהבה שלנו אליה לא יכולה להיות יותר גדולה ואין סיכוי שאיזשהו מטען גנטי היה מוסיף משהו לאהבה הענקית הזאת (שלנו ושלה). אני יודעת שקשה שפתאום הדבר הכל כך ברור הזה של איך עושים ילדים מתנפץ ונהרס - אבל בואי לא נשכח את המטרה האמיתית של כולנו - להיות הורים. אנחנו רוצים ילדים קטנים שיחייכו אלינו בבוקר ויגרמו לנו אושר גדול וזה שהחיוך יהיה דומה לחיוך שהיה לנו בתמונות כשהיינו קטנים - זה לא יכול להעצים את האושר הגדול הזה. את בעצמך מספרת שהכי מפריע לך שהחדר של הילד/ה שלך ריק ושאת קמה בשבת בבוקר והבית שקט וריק. היום אני יכולה להבין את זה יותר מהכול. אני שומעת את התינוקת שלנו רצה בכל הבית עם אבא שלה בערך משש בבוקר - כל כך שמחה לפגוש אותו בבוקר ולהתחיל לשחק, כל כך שמחה שהוא נשאר איתה ולא הולך לעבודה. ואני קמה לי מאוחר ומקבלת המון נשיקות, חיוכים וחיבוקים וכל היום הוא פשוט כיף אמיתי. אין מצב שיכול להיות אושר יותר גדול מזה עם ילדים ביולוגים, ילדים "משלנו" או ילדים גנטיים. האושר שלנו לא יכול להיות יותר גדול.

וואהו..איזה צמרמורת..הרבה כיף ואושר

 

[שיר5520]

מקווה שלא פגעתי באף אחד..

עצוב לשמוע שקשה לך
באמת לוקח זמן לעכל את הבשורה וגם לעשות קצת סדר במושגים ובהגדרות. למשל, ילד ביולוגי (רק לידיעתך) הוא ילד שילדת ולא רק ילד מהגנים שלך. ועוד משהו - ילדים משלנו - זה ילדים שגידלת, חינכת ועברת איתם את כל הדרך ולא ילדים שילדת ושדומים לך. יש לי ילדה מאומצת שנמצאת כאן רק חודש וכבר יודעת מצוין של מי היא ומי אמא ואבא שלה. האהבה שלנו אליה לא יכולה להיות יותר גדולה ואין סיכוי שאיזשהו מטען גנטי היה מוסיף משהו לאהבה הענקית הזאת (שלנו ושלה). אני יודעת שקשה שפתאום הדבר הכל כך ברור הזה של איך עושים ילדים מתנפץ ונהרס - אבל בואי לא נשכח את המטרה האמיתית של כולנו - להיות הורים. אנחנו רוצים ילדים קטנים שיחייכו אלינו בבוקר ויגרמו לנו אושר גדול וזה שהחיוך יהיה דומה לחיוך שהיה לנו בתמונות כשהיינו קטנים - זה לא יכול להעצים את האושר הגדול הזה. את בעצמך מספרת שהכי מפריע לך שהחדר של הילד/ה שלך ריק ושאת קמה בשבת בבוקר והבית שקט וריק. היום אני יכולה להבין את זה יותר מהכול. אני שומעת את התינוקת שלנו רצה בכל הבית עם אבא שלה בערך משש בבוקר - כל כך שמחה לפגוש אותו בבוקר ולהתחיל לשחק, כל כך שמחה שהוא נשאר איתה ולא הולך לעבודה. ואני קמה לי מאוחר ומקבלת המון נשיקות, חיוכים וחיבוקים וכל היום הוא פשוט כיף אמיתי. אין מצב שיכול להיות אושר יותר גדול מזה עם ילדים ביולוגים, ילדים "משלנו" או ילדים גנטיים. האושר שלנו לא יכול להיות יותר גדול.

מקווה שלא פגעתי באף אחד..
לא התכוונתי להזכיר לכם מה אין לכם ולמה אתם מחכים - פשוט להגיד שאם נחליט נגיע למטרה שלנו, לא משנה באיזו דרך ושהאושר הוא גדול בכל דרך בה נבחר.

 

[שרון123]

רעה../images/Emo88.gif

עצוב לשמוע שקשה לך
באמת לוקח זמן לעכל את הבשורה וגם לעשות קצת סדר במושגים ובהגדרות. למשל, ילד ביולוגי (רק לידיעתך) הוא ילד שילדת ולא רק ילד מהגנים שלך. ועוד משהו - ילדים משלנו - זה ילדים שגידלת, חינכת ועברת איתם את כל הדרך ולא ילדים שילדת ושדומים לך. יש לי ילדה מאומצת שנמצאת כאן רק חודש וכבר יודעת מצוין של מי היא ומי אמא ואבא שלה. האהבה שלנו אליה לא יכולה להיות יותר גדולה ואין סיכוי שאיזשהו מטען גנטי היה מוסיף משהו לאהבה הענקית הזאת (שלנו ושלה). אני יודעת שקשה שפתאום הדבר הכל כך ברור הזה של איך עושים ילדים מתנפץ ונהרס - אבל בואי לא נשכח את המטרה האמיתית של כולנו - להיות הורים. אנחנו רוצים ילדים קטנים שיחייכו אלינו בבוקר ויגרמו לנו אושר גדול וזה שהחיוך יהיה דומה לחיוך שהיה לנו בתמונות כשהיינו קטנים - זה לא יכול להעצים את האושר הגדול הזה. את בעצמך מספרת שהכי מפריע לך שהחדר של הילד/ה שלך ריק ושאת קמה בשבת בבוקר והבית שקט וריק. היום אני יכולה להבין את זה יותר מהכול. אני שומעת את התינוקת שלנו רצה בכל הבית עם אבא שלה בערך משש בבוקר - כל כך שמחה לפגוש אותו בבוקר ולהתחיל לשחק, כל כך שמחה שהוא נשאר איתה ולא הולך לעבודה. ואני קמה לי מאוחר ומקבלת המון נשיקות, חיוכים וחיבוקים וכל היום הוא פשוט כיף אמיתי. אין מצב שיכול להיות אושר יותר גדול מזה עם ילדים ביולוגים, ילדים "משלנו" או ילדים גנטיים. האושר שלנו לא יכול להיות יותר גדול.

רעה

גם לא באה איתה, וגם עושה לי פה כאלה געגועים? זה לא פייר! בכל מיקרה מצטרפת לדברי אחותי. לי יש שני בנים מתרומת בייציות. הם שלי ומשלי ואהובי נפשי, והאושר של חיי

הכי חשוב הוא הגשמת המטרה שהיא להיות הורים, הדרך וכל השאר הם רק פרטים טכניים. המון המון בהצלחה לך

 

[שיר5520]

../images/Emo6.gif

רעה

גם לא באה איתה, וגם עושה לי פה כאלה געגועים? זה לא פייר! בכל מיקרה מצטרפת לדברי אחותי. לי יש שני בנים מתרומת בייציות. הם שלי ומשלי ואהובי נפשי, והאושר של חיי

הכי חשוב הוא הגשמת המטרה שהיא להיות הורים, הדרך וכל השאר הם רק פרטים טכניים. המון המון בהצלחה לך

 

[sagivkr]

הי וברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

מצטרפת אליכן. ארוך.
הי לכולן. אני כותבת לכן בבכי גדול. אמנם כבר עברו כמה ימים מאז ה"שיחה מהגהנום" שקיבלנו מהרופא שלנו אבל נראה לי שיקח לנו שנים להתאושש. התחלנו עם בעיית זרע של בעלי. לפני שנתיים. היתה אופטימיות גדולה אצלנו כי הרי בעיות זרע אפשר לפתור. אמנם IVF זה לא דבר נעים וגם שם לא האמנתי שאהיה בחיים, אבל הרצון לילד שיהיה כמו בעלי המקסים גרם לכך שבכלל לא הססתי. בערך אחרי שנה הטיפולים שלנו התחילו להסתבך אבל הרופאים שלנו, שניהם פרופסורים ידועים, אמרו שזו תופעה ידועה ב-IVF ואין מה לדאוג. ועכשיו מסתבר שההרס בצד שלי ענק וכנראה גם בלתי הפיך ופתאום שמענו את המילים תרומת ביצית ואני בכלל מקווה שזה בכלל יעבוד. אני לא קולטת שלא יהיו לנו ילדים משלנו. חשבתי שזו תקופה קשה שתעבור. שאם נחזיק יחד ידיים יהיה בסדר. לא הסכמתי לשמוע על זה שנקבל תרומת זרע ובעלי לא יהיה אבא ביולוגי. לרגע לא חשבתי שאני לא אהיה. שאלנו שוב ושוב וכל הזמן אמרו לנו שהתהליך לא יפגע בי. יותר מהכל מפריע לי החדר הריק הזה, שמחכה כבר שנתיים ואף אחד לא נכנס אליו. לקום בשבת בבוקר וכל כך ריק פה. עכשיו אני כבר לא בטוחה שיהיה אחרת. שוטטתי באתר והבנתי שיש תור לתרומת ביצית. האם כדאי לדעתכן להרשם בכמה מקומות? זה אפשרי בכלל? והאם מישהי יכולה לספר לי על פרופ' עמית, האם הוא סימפטי? (בדקתי למעלה אבל כל מי שמספרת על עמית מספרת רק על התהליך הטכני). תודה לכן ואני מחזיקה אצבעות לכולנו

הי וברוכה הבאה

אני מאוד מבינה את הכאב שלך, ומקווה שתתגברו על ההלם במהרה. גם לי יש בבית חדר ריק, שמחכה כבר יותר משנתיים לילד שלנו, ואני מכירה את הרגשת הריקנות המעיקה הזאת שאת מתארת... אבל, תמיד ידעתי שזה לא יישאר ככה לנצח, ותמיד היתה לי תקווה בלב שהחדר הזה עוד יתמלא. היום אני בשבוע 12, ואני יודעת שאני אוהב את הילד שלי בדיוק כמו כל אמא אחרת (אולי אפילו טיפה יותר...

) עצם העובדה שמדובר בתרומת ביצית, לא תפגע בכלל באהבה שלי או של בעלי לילד שלנו. אני חושבת שאחרי שתתאוששי מההלם מהבשורה, תסכימי איתי. ולגבי התור לתרומת ביציות: אם את מתכוונת להשיג ביציות בארץ, תקחי בחשבון שזה עשוי לקחת הרבה שנים. עד כמה שידוע לי (ואני לא ממש בקיאה במספרים), יש תור ע-נק של מטופלות שממתינות לביציות, ולעומת זאת נתרמות בארץ רק מס' ביציות בודדות בכל שנה. בגלל המצב הזה, כמעט כל המטופלות פונות לקבל ביציות מתורמות בחו"ל, ואז זמן ההמתנה הוא מס' חודשים, אך עלות הטיפול יקרה מאוד. בכל אופן, אני מאחלת לך המון הצלחה, והלוואי שתמלאי את החדר הריק במהרה!!! יפעת

 

[צוקה1]

יפעת תיקון קטן

הי וברוכה הבאה

אני מאוד מבינה את הכאב שלך, ומקווה שתתגברו על ההלם במהרה. גם לי יש בבית חדר ריק, שמחכה כבר יותר משנתיים לילד שלנו, ואני מכירה את הרגשת הריקנות המעיקה הזאת שאת מתארת... אבל, תמיד ידעתי שזה לא יישאר ככה לנצח, ותמיד היתה לי תקווה בלב שהחדר הזה עוד יתמלא. היום אני בשבוע 12, ואני יודעת שאני אוהב את הילד שלי בדיוק כמו כל אמא אחרת (אולי אפילו טיפה יותר...

) עצם העובדה שמדובר בתרומת ביצית, לא תפגע בכלל באהבה שלי או של בעלי לילד שלנו. אני חושבת שאחרי שתתאוששי מההלם מהבשורה, תסכימי איתי. ולגבי התור לתרומת ביציות: אם את מתכוונת להשיג ביציות בארץ, תקחי בחשבון שזה עשוי לקחת הרבה שנים. עד כמה שידוע לי (ואני לא ממש בקיאה במספרים), יש תור ע-נק של מטופלות שממתינות לביציות, ולעומת זאת נתרמות בארץ רק מס' ביציות בודדות בכל שנה. בגלל המצב הזה, כמעט כל המטופלות פונות לקבל ביציות מתורמות בחו"ל, ואז זמן ההמתנה הוא מס' חודשים, אך עלות הטיפול יקרה מאוד. בכל אופן, אני מאחלת לך המון הצלחה, והלוואי שתמלאי את החדר הריק במהרה!!! יפעת

יפעת תיקון קטן
בארץ ישנן שתי אפשרויות של תרומת ביתית האחת ממשלתית זולה מאוד יחסית והתור ענק ענק והשניה תרומת ביצית בארץ ע"י רופא פרטי כשזמן ההמתנה הוא בין2-3 חודשים והעלות לפחות בטיפול שאני עשיתי הוא כ-2000 דולר עם החזר של קופ"ח של כ-78 אלף ש"ח צוקה

 

[מלח של פלפל]

תיקון קטן לתיקון הקטן ../images/Emo6.gif

יפעת תיקון קטן
בארץ ישנן שתי אפשרויות של תרומת ביתית האחת ממשלתית זולה מאוד יחסית והתור ענק ענק והשניה תרומת ביצית בארץ ע"י רופא פרטי כשזמן ההמתנה הוא בין2-3 חודשים והעלות לפחות בטיפול שאני עשיתי הוא כ-2000 דולר עם החזר של קופ"ח של כ-78 אלף ש"ח צוקה

תיקון קטן לתיקון הקטן

ההחזרים הם אולי 7800 ש"ח ולא 78 אלף ש"ח. והביציות מנשים שבעצמן עוברות טיפולי פורויות IVF לעצמן ושאת מקבלת את הביציות הפחות טובות. עוד משהוא, לפי מה שראיתי פה בפורום, המחיר הוא פחות או יותר כמו זו של תרומה בחו"ל רק שם איכות הביציות אמוריות להיות הרבה יותר טובות, אך לצערי אין החזרים מהקופות.

 

[sagivkr]

טוב לדעת... תודה על התיקון.

יפעת תיקון קטן
בארץ ישנן שתי אפשרויות של תרומת ביתית האחת ממשלתית זולה מאוד יחסית והתור ענק ענק והשניה תרומת ביצית בארץ ע"י רופא פרטי כשזמן ההמתנה הוא בין2-3 חודשים והעלות לפחות בטיפול שאני עשיתי הוא כ-2000 דולר עם החזר של קופ"ח של כ-78 אלף ש"ח צוקה

טוב לדעת... תודה על התיקון.

 

[הורמונים]

מודה לכן מכל הלב

מצטרפת אליכן. ארוך.
הי לכולן. אני כותבת לכן בבכי גדול. אמנם כבר עברו כמה ימים מאז ה"שיחה מהגהנום" שקיבלנו מהרופא שלנו אבל נראה לי שיקח לנו שנים להתאושש. התחלנו עם בעיית זרע של בעלי. לפני שנתיים. היתה אופטימיות גדולה אצלנו כי הרי בעיות זרע אפשר לפתור. אמנם IVF זה לא דבר נעים וגם שם לא האמנתי שאהיה בחיים, אבל הרצון לילד שיהיה כמו בעלי המקסים גרם לכך שבכלל לא הססתי. בערך אחרי שנה הטיפולים שלנו התחילו להסתבך אבל הרופאים שלנו, שניהם פרופסורים ידועים, אמרו שזו תופעה ידועה ב-IVF ואין מה לדאוג. ועכשיו מסתבר שההרס בצד שלי ענק וכנראה גם בלתי הפיך ופתאום שמענו את המילים תרומת ביצית ואני בכלל מקווה שזה בכלל יעבוד. אני לא קולטת שלא יהיו לנו ילדים משלנו. חשבתי שזו תקופה קשה שתעבור. שאם נחזיק יחד ידיים יהיה בסדר. לא הסכמתי לשמוע על זה שנקבל תרומת זרע ובעלי לא יהיה אבא ביולוגי. לרגע לא חשבתי שאני לא אהיה. שאלנו שוב ושוב וכל הזמן אמרו לנו שהתהליך לא יפגע בי. יותר מהכל מפריע לי החדר הריק הזה, שמחכה כבר שנתיים ואף אחד לא נכנס אליו. לקום בשבת בבוקר וכל כך ריק פה. עכשיו אני כבר לא בטוחה שיהיה אחרת. שוטטתי באתר והבנתי שיש תור לתרומת ביצית. האם כדאי לדעתכן להרשם בכמה מקומות? זה אפשרי בכלל? והאם מישהי יכולה לספר לי על פרופ' עמית, האם הוא סימפטי? (בדקתי למעלה אבל כל מי שמספרת על עמית מספרת רק על התהליך הטכני). תודה לכן ואני מחזיקה אצבעות לכולנו

מודה לכן מכל הלב
לכל אחת ואחת מכן. זה ממש מחמם את הלב בנקודה הכל כך נמוכה שאנחנו נמצאים בה.

 

[ayoosh]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

מצטרפת אליכן. ארוך.
הי לכולן. אני כותבת לכן בבכי גדול. אמנם כבר עברו כמה ימים מאז ה"שיחה מהגהנום" שקיבלנו מהרופא שלנו אבל נראה לי שיקח לנו שנים להתאושש. התחלנו עם בעיית זרע של בעלי. לפני שנתיים. היתה אופטימיות גדולה אצלנו כי הרי בעיות זרע אפשר לפתור. אמנם IVF זה לא דבר נעים וגם שם לא האמנתי שאהיה בחיים, אבל הרצון לילד שיהיה כמו בעלי המקסים גרם לכך שבכלל לא הססתי. בערך אחרי שנה הטיפולים שלנו התחילו להסתבך אבל הרופאים שלנו, שניהם פרופסורים ידועים, אמרו שזו תופעה ידועה ב-IVF ואין מה לדאוג. ועכשיו מסתבר שההרס בצד שלי ענק וכנראה גם בלתי הפיך ופתאום שמענו את המילים תרומת ביצית ואני בכלל מקווה שזה בכלל יעבוד. אני לא קולטת שלא יהיו לנו ילדים משלנו. חשבתי שזו תקופה קשה שתעבור. שאם נחזיק יחד ידיים יהיה בסדר. לא הסכמתי לשמוע על זה שנקבל תרומת זרע ובעלי לא יהיה אבא ביולוגי. לרגע לא חשבתי שאני לא אהיה. שאלנו שוב ושוב וכל הזמן אמרו לנו שהתהליך לא יפגע בי. יותר מהכל מפריע לי החדר הריק הזה, שמחכה כבר שנתיים ואף אחד לא נכנס אליו. לקום בשבת בבוקר וכל כך ריק פה. עכשיו אני כבר לא בטוחה שיהיה אחרת. שוטטתי באתר והבנתי שיש תור לתרומת ביצית. האם כדאי לדעתכן להרשם בכמה מקומות? זה אפשרי בכלל? והאם מישהי יכולה לספר לי על פרופ' עמית, האם הוא סימפטי? (בדקתי למעלה אבל כל מי שמספרת על עמית מספרת רק על התהליך הטכני). תודה לכן ואני מחזיקה אצבעות לכולנו

ברוכה הבאה

מעבר למה שכתבו כולם- אני מאמינה שיהיו לכם ילדים משלכם (כמו לכולנו...), רק שה"משלנו" הזה קצת שונה מהמקובל. הדרך שעברתם עד הלום נשמעת קשה, מתישה ומבלבלת- ואני מאחלת שתראו את תחילת סופה בקרוב

.

 

[לימי של גדי]

ברוכה הבאה../images/Emo24.gif

ברוכה הבאה

מעבר למה שכתבו כולם- אני מאמינה שיהיו לכם ילדים משלכם (כמו לכולנו...), רק שה"משלנו" הזה קצת שונה מהמקובל. הדרך שעברתם עד הלום נשמעת קשה, מתישה ומבלבלת- ואני מאחלת שתראו את תחילת סופה בקרוב

.

ברוכה הבאה

אין לי מה להוסיף לכל מה שנאמר כבר רק רוצה ל-

ולעודד לי אישית קיבלתי את הבשורה ביום ההולדת של גיל 24 באותו יום אז את בטח מתארת לך איזו "מתנה" זאת בכל אופן זכור לי שבכיתי קצת ועוד בבית חולים אמרתי לגדי שאני רוצה להיות אמא ולא משנה לי עם זה מבציות שלי או לא אני רוצה ילדים. ברור לי שכל אחת מקבלת את זה בצורה אחרת אבל השורה הכי חשובה היא בעצם ההורות ולי זה לא שינה בצית שלי או לא . המון המון בהצלחה

 

[שירהחי]

שלום לך.

מצטרפת אליכן. ארוך.
הי לכולן. אני כותבת לכן בבכי גדול. אמנם כבר עברו כמה ימים מאז ה"שיחה מהגהנום" שקיבלנו מהרופא שלנו אבל נראה לי שיקח לנו שנים להתאושש. התחלנו עם בעיית זרע של בעלי. לפני שנתיים. היתה אופטימיות גדולה אצלנו כי הרי בעיות זרע אפשר לפתור. אמנם IVF זה לא דבר נעים וגם שם לא האמנתי שאהיה בחיים, אבל הרצון לילד שיהיה כמו בעלי המקסים גרם לכך שבכלל לא הססתי. בערך אחרי שנה הטיפולים שלנו התחילו להסתבך אבל הרופאים שלנו, שניהם פרופסורים ידועים, אמרו שזו תופעה ידועה ב-IVF ואין מה לדאוג. ועכשיו מסתבר שההרס בצד שלי ענק וכנראה גם בלתי הפיך ופתאום שמענו את המילים תרומת ביצית ואני בכלל מקווה שזה בכלל יעבוד. אני לא קולטת שלא יהיו לנו ילדים משלנו. חשבתי שזו תקופה קשה שתעבור. שאם נחזיק יחד ידיים יהיה בסדר. לא הסכמתי לשמוע על זה שנקבל תרומת זרע ובעלי לא יהיה אבא ביולוגי. לרגע לא חשבתי שאני לא אהיה. שאלנו שוב ושוב וכל הזמן אמרו לנו שהתהליך לא יפגע בי. יותר מהכל מפריע לי החדר הריק הזה, שמחכה כבר שנתיים ואף אחד לא נכנס אליו. לקום בשבת בבוקר וכל כך ריק פה. עכשיו אני כבר לא בטוחה שיהיה אחרת. שוטטתי באתר והבנתי שיש תור לתרומת ביצית. האם כדאי לדעתכן להרשם בכמה מקומות? זה אפשרי בכלל? והאם מישהי יכולה לספר לי על פרופ' עמית, האם הוא סימפטי? (בדקתי למעלה אבל כל מי שמספרת על עמית מספרת רק על התהליך הטכני). תודה לכן ואני מחזיקה אצבעות לכולנו

שלום לך.
אכן, כמו שאמרו לך מקודם: "כולנו באותה סירה", ונקווה שנצליח לנווט אותה לחוף מבטחים. כמה שאני מבינה אותך. כולנו הרגשנו יום אחד שהשמים נפלו עלינו. אני אישית הרגשתי כאילו העולם חשך לפתע פתאום. קחו לכם את הזמן להתאושש, ואז תחזרו עם כוחות מחודשים, ותראו שלמרות הכל - יש לכם כאן

חם ותומך. לגבי פרופ' עמית - אני הייתי מטופלת שלו ואוכל לענות לך על שאלות במסרים.