סאני המצליחה
New member
מצטרפת אליכם... ../images/Emo16.gif
לא ממש יודעת מהיכן להתחיל... אנסה מההתחלה. בת 27, נשואה ארבע וחצי שנים. מהתחלת הנישואים רציתי תינוק, לא ממש יצא מכיוון שלמדתי לתואר ראשון. לפני שלוש וחצי שנים התחלתי בטיפולי פיריון - איקקלומין שישה מחזורים, חמישה מחזורי הזרעות ו- IVF אחד שהצליח והייתי בהריון עם תאומים (בן ובת). הכל היה תקין, ההתפתחות תאמה את כל הציפיות ואף מעבר לכך. בשבוע 21 הגעתי לבית חולים עם כאבי בטן קלים שבעלי התעקש "שנראה את החבר´ה שם בפנים) והכל היה בסדר חוץ מפעילות רחמית בלתי סדירה. החליטו להשאיר אותי להשגחה בלילה מפאת גודל הסיכון בהריון שכזה. הבטיחו לי תרופות נגד צירים ובדיקות לאורך כל הלילה. בפועל קיבלתי רק תרופה פעם אחת ובדיקה אחת במהלך הלילה שהייתה תקינה ולא הראתה פעילות רחמית כלשהי. בבוקר התבקשתי להגיע לחדר אולטרסאונד, ואם הכל ממשיך תקין ישחררו אותי הבייתה. בעלי היה בעבודה, כי חשב "שהכל תקין" וכשהכניסו לי את מכשיר האולטרסאונד הוגינלי הרופא החוויר לחלוטין
הייתה פתיחה של שלוש ס"מ ומחיקה מלאה של צוואר הרחם...
ציטוט הרופא: "ההריון הסתיים" צרחתי ובכיתי המון בתוך החדר. אז הרופא החליט להשאיר אותי במחלקה שוכבת הפוך (רגליים למעלה וראש כלפי מטה ללא תזוזה כלל. אם יהיה שיפור או לא תהיה תזוזה שלילית יעבירו אותי ניתוח תפירת צוואר הרחם. המתנו כך 48 שעות מורטות עצבים. הגענו לבדיקה ולצערי היה שינוי בצוואר. אמנם לא משמעותי אך הוא היה קיים
הציעו לתת לי זריקת פיטוצין, ע"מ לזרז את הלידה "ולגמור עם זה" לדברי הרופאים. אנחנו התעקשנו שהטבע יעשה את שלו וקיווינו לנס (למרות שאיננו מאמינים בניסים או בגורמים שמיימיים אחרים). בתום שבוע מהגעתנו לבית החולים הרגשתי במהלך שעות היום כי גל מים שוטף אותי מלמטה, כאילו אינני יכולה לשלוט על מתן שתן, וידעתי
אני נפרדת מהתאומים שלי לנצח. נפרדתי מהם בבכי רב ונשיקות ואמרתי שאני אוהב אותם תמיד. (גם עכשיו אני בוכה
) וביקשתי לא לראות אותם כי ידעתי שבשבוע 22 אין סיכוי כמעט. הילדה יצאה ראשונה וניפטרה לאחר עשר דקות ואילו הילד ניפטר מיד לאחר דקותיים. זהו. מאז ליבי מת איתם ועדיין אין לי הריון נוסף כי פגעו לי ברחם במהלך הגרידה של השיליות. אני כבר שנה אחרי ועדיין עוברת ניתוחי היסטרוסקופיה לתקן נזקים. מקווה שיהיה במהרה. סאני.
לא ממש יודעת מהיכן להתחיל... אנסה מההתחלה. בת 27, נשואה ארבע וחצי שנים. מהתחלת הנישואים רציתי תינוק, לא ממש יצא מכיוון שלמדתי לתואר ראשון. לפני שלוש וחצי שנים התחלתי בטיפולי פיריון - איקקלומין שישה מחזורים, חמישה מחזורי הזרעות ו- IVF אחד שהצליח והייתי בהריון עם תאומים (בן ובת). הכל היה תקין, ההתפתחות תאמה את כל הציפיות ואף מעבר לכך. בשבוע 21 הגעתי לבית חולים עם כאבי בטן קלים שבעלי התעקש "שנראה את החבר´ה שם בפנים) והכל היה בסדר חוץ מפעילות רחמית בלתי סדירה. החליטו להשאיר אותי להשגחה בלילה מפאת גודל הסיכון בהריון שכזה. הבטיחו לי תרופות נגד צירים ובדיקות לאורך כל הלילה. בפועל קיבלתי רק תרופה פעם אחת ובדיקה אחת במהלך הלילה שהייתה תקינה ולא הראתה פעילות רחמית כלשהי. בבוקר התבקשתי להגיע לחדר אולטרסאונד, ואם הכל ממשיך תקין ישחררו אותי הבייתה. בעלי היה בעבודה, כי חשב "שהכל תקין" וכשהכניסו לי את מכשיר האולטרסאונד הוגינלי הרופא החוויר לחלוטין
