מצטרף חדש לפורום
- פותח הנושא mendyy
- פורסם בתאריך
רק קדימה
רק קדימה זו התשובה לשאלתך .קדימה משמעותו לזכור , לבכות , להתגעגע ולחיות עם הכאב הגעגוע והכעס.לדעת שגם אחרי נפילה יש תקומה - סליחה על המילה הבומבסטית . פשוט להמשיך ,צעד אחר צעד , לגדל ולטפל בילדיך , אם יש , לעזור לאחרים ולא לתת לעצמך הנחות .זה לא מילים יפות זה בא מהניסיון
רק קדימה זו התשובה לשאלתך .קדימה משמעותו לזכור , לבכות , להתגעגע ולחיות עם הכאב הגעגוע והכעס.לדעת שגם אחרי נפילה יש תקומה - סליחה על המילה הבומבסטית . פשוט להמשיך ,צעד אחר צעד , לגדל ולטפל בילדיך , אם יש , לעזור לאחרים ולא לתת לעצמך הנחות .זה לא מילים יפות זה בא מהניסיון
כשתתפנה נפשית תיצור קשר
מנדי הייתי ועדיין שם . הכל נראה כרגע מבולבל .כשתרצה ותתפנה אני אשמח לסייע לך , לפחות ברמת ההקשבה והעידוד .תודיע לי בפורום זה ואני אצור עימך קשר. הייתי שם ויש לי ניסיון . הייתי שמח מאוד לעזור לך מנסיוני האישי . דע שגם אם כרגע הכל נראה שחור משחור יש הרבה כוכבים בשמיים שיאירו את דרכך קדימה . צריך רק למצוא אותם ולדעת לבקש שיאירו לך את הדרך . איתך ע
מנדי הייתי ועדיין שם . הכל נראה כרגע מבולבל .כשתרצה ותתפנה אני אשמח לסייע לך , לפחות ברמת ההקשבה והעידוד .תודיע לי בפורום זה ואני אצור עימך קשר. הייתי שם ויש לי ניסיון . הייתי שמח מאוד לעזור לך מנסיוני האישי . דע שגם אם כרגע הכל נראה שחור משחור יש הרבה כוכבים בשמיים שיאירו את דרכך קדימה . צריך רק למצוא אותם ולדעת לבקש שיאירו לך את הדרך . איתך ע
../images/Emo14.gifלהתפנות נפשית
מה זאת אומרת להתפנות נפשית הלא הנפש כל כולה בתוך האובדן ועם הזמן זה לא נעשה הרבה יותר קל (כפי שרבים אומרים "הזמן יעשה את שלו") כל הכבוד לך על הרצון לסייע ועל הרצון לעזור. הבנתי ש"הצלחת להשתקם" ולו ברמת ההפנמה והקבלה של האובדן. אצלי בכל אופן יש המון החלטות להמשיך הלאה להיות חזקה בשבילי ובשביל ילדיי ונכדיי אבל אז באים להם החגים באים להם כל מיני ימי הולדת (שהם בשבילי פעם ראשונה בלעדיו) וימים אלה מצליחים להפיל אותי נפשית חזרה למקום שממנו חשבתי שהצלחתי לטפס. לא מוותרת ממשיכה להחליט וליישם את ההחלטה שלי להמשיך, לחרוק שיניים ולא לוותר. למרות שחייבת לציין שהכאב הוא נוראי החסר הוא נורא האובדן לא נקלט והגעגועים? לאן נוליך אותם. היו חזקים כולכם
מה זאת אומרת להתפנות נפשית הלא הנפש כל כולה בתוך האובדן ועם הזמן זה לא נעשה הרבה יותר קל (כפי שרבים אומרים "הזמן יעשה את שלו") כל הכבוד לך על הרצון לסייע ועל הרצון לעזור. הבנתי ש"הצלחת להשתקם" ולו ברמת ההפנמה והקבלה של האובדן. אצלי בכל אופן יש המון החלטות להמשיך הלאה להיות חזקה בשבילי ובשביל ילדיי ונכדיי אבל אז באים להם החגים באים להם כל מיני ימי הולדת (שהם בשבילי פעם ראשונה בלעדיו) וימים אלה מצליחים להפיל אותי נפשית חזרה למקום שממנו חשבתי שהצלחתי לטפס. לא מוותרת ממשיכה להחליט וליישם את ההחלטה שלי להמשיך, לחרוק שיניים ולא לוותר. למרות שחייבת לציין שהכאב הוא נוראי החסר הוא נורא האובדן לא נקלט והגעגועים? לאן נוליך אותם. היו חזקים כולכם
טוב מוסיף תגובה להודעה שלך
כרגע אין מי שיכול לעזור לך רק אתה בלבד תתמודד לאט לאט צעד צעד מקווה שיש לך חברים שעוזרים לך ואם לא תמיד תוכל לפנות אליי במסר או כאן על גבי הפורום איך שתבחר כולנו עברנו את זה מי כך ומי אחרת כעסנו על כל העולם והרגשנו שזהו אין עוד סיכוי לכלום אבל כמו ציפור האש אנחנו קמים ונופלים ושוב נופלים ושוב קמים אין ברירה
כרגע אין מי שיכול לעזור לך רק אתה בלבד תתמודד לאט לאט צעד צעד מקווה שיש לך חברים שעוזרים לך ואם לא תמיד תוכל לפנות אליי במסר או כאן על גבי הפורום איך שתבחר כולנו עברנו את זה מי כך ומי אחרת כעסנו על כל העולם והרגשנו שזהו אין עוד סיכוי לכלום אבל כמו ציפור האש אנחנו קמים ונופלים ושוב נופלים ושוב קמים אין ברירה
לא מסכים איתך
קראתי הרבה מדבריך והתרשמתי ,אבל אני לא מסכים עם המשפט "אין מ שיכול לעזור לך רק אתה " . מניסיון זה לא נכון לדעתי וזו הבעיה שלנו כחברה מנוכרת המשאירה כל אחד להתמודד לבד .הייתי שם בשלבים הראשונים בשביל מישהי שאיבדה את יקירה וזה מאוד עזר לה , בעיקר בבלבול הראשוני ובתחושת הבדידות הקיומית הראשונית ( בטח כולכם מכירים על מה מדובר לצערי ). דווקא ברגעים האילו ,אנו בעלי "הניסיון" צריכים להושיט את היד ולפתוח את הלב ולעודד ולעזור כי היינו שם וקל לנו יותר להבין ,אפילו יותר מכל קרוב משפחה אחר שרוצה מאוד לעזור , אבל לך תסביר לו מה זו חרדה העוטפת אותך ושוללת כל חשיבה הגיונית . נכון שבעתיד זו התמודדות אישית ,אבל כמו שכולנו חווינו , העתיד הוא רחוק ומעורפל ובשלב הראשוני - בהקבלה לעזרה ראשונה - אנו יכולים להתגייס וזה עוזר ,כי היינו שם . זה שאני ואתה ,אני משער, נאלצנו לטפס ללא תמיכה ראשונית של אנשים "מנוסים" לא אומר שגם "חדשים" צריכים לחוות זאת בדרך הקשה .יהיה להם מספיק קשה בעתיד ואם אפשר להקל במעט אז בשמחה .
קראתי הרבה מדבריך והתרשמתי ,אבל אני לא מסכים עם המשפט "אין מ שיכול לעזור לך רק אתה " . מניסיון זה לא נכון לדעתי וזו הבעיה שלנו כחברה מנוכרת המשאירה כל אחד להתמודד לבד .הייתי שם בשלבים הראשונים בשביל מישהי שאיבדה את יקירה וזה מאוד עזר לה , בעיקר בבלבול הראשוני ובתחושת הבדידות הקיומית הראשונית ( בטח כולכם מכירים על מה מדובר לצערי ). דווקא ברגעים האילו ,אנו בעלי "הניסיון" צריכים להושיט את היד ולפתוח את הלב ולעודד ולעזור כי היינו שם וקל לנו יותר להבין ,אפילו יותר מכל קרוב משפחה אחר שרוצה מאוד לעזור , אבל לך תסביר לו מה זו חרדה העוטפת אותך ושוללת כל חשיבה הגיונית . נכון שבעתיד זו התמודדות אישית ,אבל כמו שכולנו חווינו , העתיד הוא רחוק ומעורפל ובשלב הראשוני - בהקבלה לעזרה ראשונה - אנו יכולים להתגייס וזה עוזר ,כי היינו שם . זה שאני ואתה ,אני משער, נאלצנו לטפס ללא תמיכה ראשונית של אנשים "מנוסים" לא אומר שגם "חדשים" צריכים לחוות זאת בדרך הקשה .יהיה להם מספיק קשה בעתיד ואם אפשר להקל במעט אז בשמחה .
אם תזכר בימים הראשונים
כל מי שעבר אי אפשר היה לומר לו: יהיה בסדר את תראה. כל אחד שקוע ביגונו ולא מעניין אותו כלום רק אלוהים למה הוא עשה את מה שעשה ברור שאם יש שותף סביל שיהיה לצידך זה עדיף אבל שיהיה בשקט שתוכל להעזר בו, גם רשמתי שכך צריך להיות. אבל את השלמה ואת הדרך רק הוא יכול להתוות: דרך של כניסה לדכאון או דרך של להמשיך הלאה תודה על תגובתך
כל מי שעבר אי אפשר היה לומר לו: יהיה בסדר את תראה. כל אחד שקוע ביגונו ולא מעניין אותו כלום רק אלוהים למה הוא עשה את מה שעשה ברור שאם יש שותף סביל שיהיה לצידך זה עדיף אבל שיהיה בשקט שתוכל להעזר בו, גם רשמתי שכך צריך להיות. אבל את השלמה ואת הדרך רק הוא יכול להתוות: דרך של כניסה לדכאון או דרך של להמשיך הלאה תודה על תגובתך
החלק הקשה הוא -
החלק הקשה הוא ההפנמה שמדובר במצב בלתי הפיך... לפתע נשכחים כל המריבות וחילוקי הדעות, הביקורות ההדדיות, ההתרגזויות וכד' שהיו חלק מחיינו השוטפים (וכי יש זוגיות ללא דופי?...). מה שנותר בזכרון הם חוויות של מעל 40 שנות נישואים; לימודים באוניברסיטה, גידול משפחה, טיולים, חיי חברה ועוד. הכל היה כל-כך יפה... חבל על דאבדין ולא משתכחין.
החלק הקשה הוא ההפנמה שמדובר במצב בלתי הפיך... לפתע נשכחים כל המריבות וחילוקי הדעות, הביקורות ההדדיות, ההתרגזויות וכד' שהיו חלק מחיינו השוטפים (וכי יש זוגיות ללא דופי?...). מה שנותר בזכרון הם חוויות של מעל 40 שנות נישואים; לימודים באוניברסיטה, גידול משפחה, טיולים, חיי חברה ועוד. הכל היה כל-כך יפה... חבל על דאבדין ולא משתכחין.
אני איתך
אני - גבר ועכשיו לעניין .אל תרוץ קדימה .אני אתן לך דוגמא מהטירונות - שם לא חשבת על השחרור ולא על סוף הטירונות ,אלא פשוט איך לגמור את היום .אותו דבר . תתחיל לחשוב "בקטן" . איך עוברים עוד "גבעה" ועוד אחת .נקה מהראש ( אני יודע שזה קשה מאוד ) את המחשבות הקיומיות כמו הפנמה , מהות המוות ומה יהיה . פשוט תתפקד ברמה יומית ,בלילה יבואו הזיכרונות ואין מה לעשות נגדם זה חלק מהחיים שבניתם יחדיו . פשוט תתפקד טיפין , טיפין ואל תפחד מרגעי הנפילה , אחריהם תבוא גם עליה .תחפש גם את הטוב בכל דבר . תראה לך יש זכרונות של 40 שנה , יש פה חבר'ה שלא הספיקו כמוך לחוות זוגיות כזו ארוכה ומלאה . תביט בתוך זה ותראה את החיובי שבזה ( אני בכוונה לא אציין רגעים שלילים אבל תהיה מוכן גם איליהם ,ללא רגשי אשמה - זה טבעי ). שמור על קשר ולך לאט לאט .אץ העבר לא נוכל לשנות ,אבל על ההווה אנחנו אחראים - זו שעתך . איתך
אני - גבר ועכשיו לעניין .אל תרוץ קדימה .אני אתן לך דוגמא מהטירונות - שם לא חשבת על השחרור ולא על סוף הטירונות ,אלא פשוט איך לגמור את היום .אותו דבר . תתחיל לחשוב "בקטן" . איך עוברים עוד "גבעה" ועוד אחת .נקה מהראש ( אני יודע שזה קשה מאוד ) את המחשבות הקיומיות כמו הפנמה , מהות המוות ומה יהיה . פשוט תתפקד ברמה יומית ,בלילה יבואו הזיכרונות ואין מה לעשות נגדם זה חלק מהחיים שבניתם יחדיו . פשוט תתפקד טיפין , טיפין ואל תפחד מרגעי הנפילה , אחריהם תבוא גם עליה .תחפש גם את הטוב בכל דבר . תראה לך יש זכרונות של 40 שנה , יש פה חבר'ה שלא הספיקו כמוך לחוות זוגיות כזו ארוכה ומלאה . תביט בתוך זה ותראה את החיובי שבזה ( אני בכוונה לא אציין רגעים שלילים אבל תהיה מוכן גם איליהם ,ללא רגשי אשמה - זה טבעי ). שמור על קשר ולך לאט לאט .אץ העבר לא נוכל לשנות ,אבל על ההווה אנחנו אחראים - זו שעתך . איתך
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.