ברור
שאם מישהו מיטיב להכיר אותך,הוא יוכל למנות את כל מעלותייך בפנייך,וברור שזה מה שאת צריכה לשמוע כעת ובכמויות.לדעתי,טוב עשית שפתחת את ליבך כאן בפורום,אבל לא ברור לי אם יש מנהל לפורום הזה,שיוכל להדריך אותך הלאה.אם אין אנא פני לפורומים אחרים שיש להם יותר הדרכה ויותר אוזן קשבת.אנא מצאי עזרה מחוץ לעולם האינטרנט,בתוכך או/וגם בחוץ,כי כל מה שינתן לך כאן לא יספיק.התחלת בכך שסיפרת,אנא אל תפסיקי,המשיכי,מצאי דרכים אחרות.גם שמתי לב,שאת כותבת בשעות מאוחרות או מוקדמות מאוד,חשוב שתצליחי לישון טוב.גם השינה יש לה חלק בהחלמה. בבקשה ,אל תסתפקי בפורום,את לא צריכה לפרנס אותם.מה שאת צריכה עכשו,זה קודם להבין שמגיע לך, ושאת ראויה,ואל תתחילי שוב עם השאלות,כי את ראויה מתוקף היותך אדם.ואז מצאי את העזרה שתתאים לך.אין לי שום כוונות להחזיר אותך בתשובה,אבל כדאי היה שתהיה לך אמונה.שתדעי לך שהבורא יכול לחלץ אנשים ממעמקי התהום.ובתלמוד כתוב שאם היינו יודעים עד כמה הבורא אוהב אותנו,היינו בוכים מהתרגשות.ואם תשאלי איפה הבורא היה כשכל זה קרה לך,אין לי תשובה,מה שידוע לי הוא שאנשים קיבלו עולם יפה ויש כאלה שהורסים אותו.לכן האשמה מוטלת על האנשים,הם עשו זאת כי הם תתי אדם,שזו היתה הבחירה שלהם. מה שבטוח שהבורא מנסה לעזור לך כל הזמן,הרי הגעת עד הנה,אבל את צריכה להושיט יד חזרה.כמו בין בני אדם,אם אחד יושיט ידו כדי לעזור,והשני לא ישיב לו יד,איך הראשון יוכל לעזור? גם ידוע לי,שעל פי אמונתנו,הבורא נמצא הכי קרוב,למי שהכי זקוק לו,ושגם אסור לפגוע באדם כזה. לו כל האנשים היו מקיימים זאת מעצמם,לשם מה היה צריך לציין זאת? מכאן שיש אנשים שלא נותנים שום דין וחשבון,ולכן העולם נראה כך ובכל מיני תחומים. תחשבי גם על ניצולי השואה,תראי מאיזו תופת הם יצאו,כל אחד ואחת וסבלו,ובכל זאת הם חיו וחיים,הקימו משפחות,הם מספרים על זה,כותבים את זה,שופכים החוצה,עוזרים לעצמם להבריא להשתקם ולנו להבין את מה שעבר עליהם ואת מצוקותיהם. התחלת טוב, אל תפסיקי,אל תשארי בגבולות הפורום הזה.חפשי בתוך עצמך,ספרי לבורא כל מה שאת מרגישה,חפשי אנשים בחוץ שיוכלו לעזור מתוך עמדה של כוח ולא חולשה,כאלה שיוכלו לעזור לך מבלי שזה יגמור אותם. חפשי כל דרך שתתאים לך שלא תזיק לא לך ולא לסובבים אותך,כל דרך כזאת היא דרך ראויה. בבקשה,תביני,קשה לי.ידי קצרות מלהושיע וליבי כואב ודואב האם זה מעיד שלא צריך להיות חשוב לי? שאת לא חשובה? אם עוברת לי מחשבה עלייך והדמעות זולגות מעצמן,אפילו שאין לי מושג מי את ואיך את נראית, לא מתוך רחמים,כי אם מתוך עצבות ויגון אין קץ, האם זה מעיד שלא אכפת לי ממך? בין אם מכירים אותך או לא? אנא תחינתי אלייך ,צאי ממסגרת הפורום הקטן כאן,ועם כל הכבוד באמת לאנשים שהגיבו כאן,התשובות נמצאות בתוכך,את צריכה ללמוד להבדיל בין מה שגרמו לך להאמין על עצמך ובין מי שאת באמת,גם אם קשה.את חייבת להבין שאת ראויה,ואנא מובן שאת זקוקה לעידוד ולכל מילה טובה,שתגרום לך להאמין שאת יותר טובה ממה שאת מאמינה כרגע,ובאמת ראויה,למרות הקושי,אנא התאמצתי.גם ככה את מתאמצת וכל הכבוד לך על כך,בבקשה,תסחטי עוד טיפה כדי להצליח.הפורום טוב כתוספת,לא כעיקר. הכי אשמח לשמוע שיום אחד,על אף הכל תרגישי טוב יותר,שתצליחי,שתמצאי אושר ואהבה בחייך.את לא צריכה סיבה,מספיק שאת אדם.אם יעזור לך לקרוא את מה שכתבתי,חזרי וקראי,אבל בנוסף לעוד משהו,לא במקום. חדלי לחשוב על עצמך באופן שלילי,למרות שקשה.למה? כי מגיע לך רק טוב!,כי ככה!
