מצחיק
אני יושבת ומדברת איתה. היא מכירה אותי כבר שנים. עברתי איתה כמה וכמה שינויים. מצחיק, היא לא מכירה אותי בכלל. למה את אף פעם לא בוכה? היא שואלת במבט עצוב. אני בוכה לבד, אני עונה לה. לבד, בחדר שאף אחד לא יראה. אבל את לא עצובה כל הזמן נכון? גם כשאת אומרת שאת עצובה את לא מתנהגת ככה! כי אני משתדלת לחייך, אני לא יכולה להיות עצובה כל הזמן. אני לא יכולה לקום בבוקר לעבודה, להכנס למשרד ולשבת עם פרצוף תשעה באב כל היום. אני לא יכולה... טוב זה בסדר את גם ככה לא בוכה הרבה. מצחיק. חברה מאוד טובה שלי. לא מכירה אותי בכלל. נכון, אני לא בוכה ליד אנשים ונכון, קל לי יותר לשפוך את הכל על הדף להעזר במילים מאשר בכתף תומכת או ביד מחבקת. מפחיד. לא מכירה אותי בכלל ואם חברים שלי לא יכירו אותי אז מי כן? מצחיק... אירוני. אתם מכירים אותי יותר טוב מהאנשים שאני נמצאת במחיצתם יום יום. מכירים את תוך תוכי. חבל. זה חבל אני יודעת. לא שאתם מכירים אותי שהם חושבים שכן אבל בעצם לא. עצוב לי מאוד עצוב לי בזמן האחרון תמיד הייתה לי תקווה ופתאום מן מצב כזה שאין כבר מה לעשות. מוזר... הרבה זמן לא הייתי בתוך עצבות כזו. מציק לי. עצוב לי. כואב לי. יבש לי. בלב. בנשמה. והכי בעולם נמאס לי. לא רוצה להיות מאושרת. לא רוצה להיות ברקיע התשיעי. רוצה רק להיות שמחה. רוצה רק לקום בבוקר עם חיוך. רוצה להפסיק לכתוב הודעות מהסוג הזה כבר! רוצה, שזה לא יהייה כל -כך טבוע בתוכי. אבל... יום עובר ועוד יום ולהפתעתי גיליתי שאני מסתובבת בחברת אנשים יקרים לי מאוד, חברים טובים אך אין להם מושג מי אני ומה מתרחש בתוכי. רק אחד ידע. והוא הלך... טוב דיי. שיהייה לכולם באשר הם בוקר נפלא. השמש קצת מתחילה לזרוח תחייכו הרבה ותשמעו למה שאמא שלי אומרת :] ``עד החתונה זה יעבור...``
אני יושבת ומדברת איתה. היא מכירה אותי כבר שנים. עברתי איתה כמה וכמה שינויים. מצחיק, היא לא מכירה אותי בכלל. למה את אף פעם לא בוכה? היא שואלת במבט עצוב. אני בוכה לבד, אני עונה לה. לבד, בחדר שאף אחד לא יראה. אבל את לא עצובה כל הזמן נכון? גם כשאת אומרת שאת עצובה את לא מתנהגת ככה! כי אני משתדלת לחייך, אני לא יכולה להיות עצובה כל הזמן. אני לא יכולה לקום בבוקר לעבודה, להכנס למשרד ולשבת עם פרצוף תשעה באב כל היום. אני לא יכולה... טוב זה בסדר את גם ככה לא בוכה הרבה. מצחיק. חברה מאוד טובה שלי. לא מכירה אותי בכלל. נכון, אני לא בוכה ליד אנשים ונכון, קל לי יותר לשפוך את הכל על הדף להעזר במילים מאשר בכתף תומכת או ביד מחבקת. מפחיד. לא מכירה אותי בכלל ואם חברים שלי לא יכירו אותי אז מי כן? מצחיק... אירוני. אתם מכירים אותי יותר טוב מהאנשים שאני נמצאת במחיצתם יום יום. מכירים את תוך תוכי. חבל. זה חבל אני יודעת. לא שאתם מכירים אותי שהם חושבים שכן אבל בעצם לא. עצוב לי מאוד עצוב לי בזמן האחרון תמיד הייתה לי תקווה ופתאום מן מצב כזה שאין כבר מה לעשות. מוזר... הרבה זמן לא הייתי בתוך עצבות כזו. מציק לי. עצוב לי. כואב לי. יבש לי. בלב. בנשמה. והכי בעולם נמאס לי. לא רוצה להיות מאושרת. לא רוצה להיות ברקיע התשיעי. רוצה רק להיות שמחה. רוצה רק לקום בבוקר עם חיוך. רוצה להפסיק לכתוב הודעות מהסוג הזה כבר! רוצה, שזה לא יהייה כל -כך טבוע בתוכי. אבל... יום עובר ועוד יום ולהפתעתי גיליתי שאני מסתובבת בחברת אנשים יקרים לי מאוד, חברים טובים אך אין להם מושג מי אני ומה מתרחש בתוכי. רק אחד ידע. והוא הלך... טוב דיי. שיהייה לכולם באשר הם בוקר נפלא. השמש קצת מתחילה לזרוח תחייכו הרבה ותשמעו למה שאמא שלי אומרת :] ``עד החתונה זה יעבור...``