יכול להיות, ויכול להיות שלא.
אני מסכימה אתך, שלעתים יש למערכת שיקולים זרים.
אבל לי יש הרגשה, שגם את וגם דינה, אוטומטית כמעט חושבות שהמערכת באה לעבוד על כולם.
ואני בדעה ש לכבדהו וחשדהו.
אם האב הייתה חושבת שבאמת עדיף לילד לא להיות בגן תקשורת, ואם היא חושבת שעדיף לה להיות בו - אני חושבת שבגלל לא חשוב השיקולים של הגן, והם גם לא צריכים להיות עניינה.
היא צריכה לחשוב על טובת הילד.
אם לדעת האב עדיף לו להיות בגן תקשורת, אז היא תגיד להם את זה וזהו. הרי הם אמרו שהם כן יכניסו אותו, אם היא תרצה.
אני לא מכירה את הגן הזה, ואני לא יודעת באיזה רמת תפקוד, אבל אני מניחה שיש מקרים שבהם גן תקשורת לא מתאים לילד, והוא ימצא את עצמו בודד ובלי יכולת לתקשר עם אחרים.
לא יכול להיות שזו הייתה המחשבה שלהם?
יכול להיות שהם באמת לא חשבו שזה לטובת הילד?
אבל תמיד מי שמחליט אחרון, צריכים להיות ההורים. ואם ההורים חושבים שטוב לילד להיות בגן תקשורת, הם לא צריכים בכלל להתחשב בדעה של הגננת
וכמו שכתבתי כבר, אם הם יחשבו בהמשך השנה שהם טועים, הם יכולים לשנות.
זה לא החלטה גורלית כל כך.
ולכן אני חושבת שהם צריכים ללכת עם הלב שלהם.
לא עם הדעה של מישהו זה או אחר.
ובאמת יכול להיות שהילד מבלבל. כבר היו טעויות לשני הצדדים, ולכן לדעתי, כדאי להם לחכות.
אם בעתיד הם יחשבו שהאבחון לאוטיזם אכן היה טעות, הם יוכלו לעשות אבחון חוזר.
בינתיים יש לילד קשיים, וצריך לטפל בהם, ולא חשוב כרגע איך קוראים להם, במיוחד כשיש כבר אבחון אחד ביד.
