אני נמצא בדיוק במהלכו של מצב דומה
תאור המצב המתואר דומה מאוד למצב בו אני נמצא כרגע, אם כי צעד אחד מאחור. אני ואשתי נשואים כשלוש שנים, ושנינו אנשים סגורים ומפונמים. אך אצל אשתי חל משבר כתוצאה מחוסר אינטימיות מספקת, ומחוסר שיתוף רגשות ביננו. לצערי הרב אשתי לא סיפרה לי על תחושותיה בזמן אלא רק לאחר למעלה משנה שבה היא מרגישה מתוסכלת. כנראה שזה כבר היה מאוחר מדי, ולמרות שלא הלכנו לטיפול זוגי אלא כל אחד הלך לטיפול באופן נפרד, הרי שאשתי החליטה שהיא אינה מרוצה ושהיא רוצה להיפרד לתקופה נסיון. גם אצלנו הטריגר היה השיחות על ילדים ומה העתיד, וזה כנראה מה שגרם לה להגיע להחלטה שהיא רוצה לבדוק את המצב. לפני כשבוע אשתי עזבה את הבית והשאירה אותי לבדי בבית הגדול.ואין דבר קשה יותר מהבדידות הנוראה של להגיע לבית ולמצוא אותו ריק, אין אם מי לחלוק את היום שעבר עליך. ההמלצה שלי היא שתנסה לדבר איתה שוב ושוב הצעד הזה יכול להיות צעד אחד יותר מדי. אני עדין אוהב את אשתי למרות שעזבה אותי ולמרות הכעס הרב שלי. אני רוצה לקוות כי הפרדה הינה רק זמנית ולאחר זמן מה לבד אשתי ואני נצליח למצוא את הדרך לחזור ולהיות יחדיו. לפעמים היפרדות זו הדרך הקלה מבין השתיים, ולמרות שאינך מסופק מחיי הזוגיות שלכם הרי שגם אשתך בוודאי אינה מסופקת מדברים מסוימים מממך, ואם אתם עדין אוהבים הרי שתמצאו דרך לחזור להיות יחדיו.