מצב לא פשוט

[געפילטע]

מצב לא פשוט

אשמח לקבל את עזרתכם. אנחנו נשואים כבר ארבע וחצי שנים. אין לנו עדיין ילדים. עיקר המצוקה שלי בקשר נובעת מהשוני הגדול שביני לבין אשתי בנוגע לאינטימיות שבינינו. אני מחפש יותר אינטימיות, יותר שותפות ושיתוף רגשיים - לספר על ההרגשות, לבלות הרבה ביחד, להיות אחד עם השני. הצורך שלי באינטימיות לא קל לאישתי. היא מרגישה שזה גדול עליה, חזק מדי. היא לא אוהבת לדבר על מה ואיך היא מרגישה. היא טיפוס יותר מופנם וסגור, ששומר הרבה דברים לעצמו. אני לא מרוצה בקשר. כבר בתחילת הדרך לא הייתי מרוצה, אבל ציפיתי שדברים ישתפרו. ובאמת, היו גם דברים שהשתפרו, אבל אני מרגיש שזה לא מספיק לי, שאני חי בחסר. לאשתי המצב כעת מאד קשה. היא רוצה מעשים ולא דיבורים. היא רוצה עכשיו ילד, ולא שום דבר אחר. אני מפחד לעזוב את הקשר. קשה לעזוב מקום חם ואוהב. אנחנו אוהבים אחד את השני ותומכים אחד בשני. אני גם מסתדר נהדר עם המשפחה של אשתי וטוב לי אתם. יש לי מקום יציב בחיים. לעזוב, פירושו ללכת אל הבדידות ולדרך לא נודעת. מצד שני - לא פשוט לי להישאר בתוך הקשר, אני מרגיש את החוסר וסובל. זה כל כך קשה לעזוב אדם שאוהבים באמת רק כתוצאה מהמסקנה שקשה להיות איתו ביחד. אשמח מאוד לקבל את תגובותיכם; אל תהססו לשאול - אוכל להוסיף עוד פרטים.

 

[tullana]

באמת לא פשוט,

עצם הבחירה באדם מופנם כבן זוג היא מאד קשה ורב העבודה על הקשר נופלת ותפול בעתיד על כתפיך, השאלה היא אם אשתך לא "מפצה "בדרכים אחרות, גם לאנשים מופנמים וסגורים יש שפה של רגשות ולומדים להכיר אותה, אבל זה מאד לא קל ודוקא כאשר ילדים נכנסים לתמונה והזוגיות נדחקת קצת לפינה הדברים הופכים מסובכים יותר כי אין את אותו זמן להשקיע בזוגיות, מתוך נסיון דומה אני מתביישת לומר שבמקום להתאמץ ולהשקיע בתקשורת נסגרתי גם אני עם הזמן עד שהכל התפוצץ יום בהיר אחד. קשר זוגי תמיד דורש השקעה ומאמץ, השאלה היא עד כמה אתה אוהב ומוכן להשקיע, ואולי באמת חוסר התאמה היא סיבה טובה לקום וללכת, ולא לחשוש מהעתיד, אחרי הכל להביא ילדים לעולם בשעה שקיימת בעיה זוגית זה נראה לי קצת בעייתי.

 

[געפילטע]

את יכולה להוסיף עוד?

tullana, תודה רבה על הדברים שכתבת. הצלחתי לחוש שאת באמת מבינה את העניין. מתוך הנסיון שעברת אשמח אם תוכלי לשתף אותי בעוד פרטים (אפשר גם באמצעות מסר אישי).

 

[איש המערות]

מעשים ולא דיבורים

להחליף דירה להביא ילד לעבור לגור בחו"ל כל אלו רק יעצימו את הבעיה, אם קיימת. קודם לדבר, להבין, לנסות לפתור ולגשר. ביחד, וכל אחד לעצמו. ורק אחר כך "מעשים".

 

[גארפ בלבד]

מצב לא נעים, גפילטע

מסכים שהמצב אצלך אפשר להגדיר "כלל לא נעים". האישד רוצה ילד- וממך. אתה חש שאוהבת אותך - אבל מופנמת, ו"לא שאין לה זמן לדבר על זה- היא רק רוצה מעשים".ואתה מההתחלה ידעת כי היא מופנמת - עד כדי כך? האם אכן - האישה עונה על כל ציפיותיך מלחתחילה? אולי אתה, גם כן? ואולי לא כל כך? בחיחים לימדו אותי "מורות רבות", גם אמי. עברתי את ה 55. לימדו הן אותי כי בנישואים- יש ירח דבש, ולאחר מכן מתחילים להכיר את בן/בת הזוג באספקטים חדשים. עם השנים, משתנים שני בני הזוג, ומשתנה מרקם היחסים בינם. קשר טוב, מתקדם בצעדים שווים אצל שניהם, ומשלימים טוב יותר זה את זו- ובעיקר, אוהבים וחיים טוב, כשלשני בני הזוג-1. מטרות דומות. 2. כמה מטרות שאחת מהן - לסייע ולעזור זה לזו ולהפך , להשיג את מטרותיו.אשתך מצאה אותך - מתערה היטב ומתחבב מאוד על הוריה, ואולי - זה מעורר קינאה(אולי המופנמות נובעת מחוסר הרצון לתקשורת עם הוריה, לא לדווח להם על מחשבותיה מחשש שיפסיקו לאהוב, או יבקרו אותה).זכור- אם אשתך לא השתנתה ב 4 השנים, ועדיין רוצה(ולא משיגה)לאהוב אותך, הרי שיש לכבד(לומרר לה)מאוד תכונה זו של "דבקות". וכמובן - אשתך כנראה"נסגרת, כי אינה מבינה כי עליה לחזר אחרי אהבתך כל הנישואין, וזאת מפני שלא חותה זאת בין הוריה. אולי - זו כוונתה שרצונה במעשים. אולי אינך חושב כי עליך "להגדיל, לא רק לשמר, את עוצמת האהבה ביניכם? נסה דרך של מעשים כאלו, ואל תשכח לומר שאתה היית נהנה יותר, לו היתה עושה כן כלפיך. ידוע ומקובל - שמביאים פרחים הביתה, אך הישראליות מעדיפות מתנות שימושיות יותר. וכאן הדברים קשורים למצבכם הכספי. ודבר נוסף- אולי תתעניין מדוע אישתך אינה עסוקה, אם כעבודה או כהתנדבות, בדברים שהיא אוהבת לעשות, ומה מונע זאת ממנה כשאתה נמצא בעבודתך.

 

[האלי]

ילדים להורים גרושים

גם אנשים שהתחילו מנקודה הרבה יותר טובה משלך מגיעים לפורום הזה, או לרבנות, או לפעמים לזה ואחר כך לזה. אם אני קורא נכון הרי שבמוקדם או במאוחר יבוא ביניכם הפיצוץ. למרות שיש לי את הדעה שלי מה תהיה תוצאתו, אומר רק שיתכן שהפיצוץ הזה יביא אתכם לרבנות. אם לא איכפת לך לגדל את הילדים שלך מרחוק. סחתיין, תעשה ילד/ים. אבל אם לדעתי תשאל, וזה מה שעשית הרי, אל תביא ילדים בטרם תהיה בטוח בזוגיות עם אשתך. וגם אז, אין אחריות. למה זיו לא עונה לך, היא יודעת להגיד את הדברים כל כך יפה... שלך, האלי.

 

[זיו ברוך]

האלי יקר, ../images/Emo140.gif

תודה לך על הפירגון !!! אני מאוד אוהבת את היותך יודע לפרגן - למרות השונות בדעותינו, לעיתים. ממש תודה !!! זיו

 

[אופה3]

לגפילטע

המצב שאתה מתאר הוא באמת מצב לא נעים, לדעתי מאוד לא נסבל, הקשר שאתה נמצא בו ולא מרוצה ממנו לא ישתפר עם לא תעשה משהו בנושא ומהר, לא יתכן שתמשיך לחיות כל הזמן בחוסר, אם כל הכבוד לאישתך, להפנים רגשות ולא לדבר זה מצב מאוד לא טוב לזוג במיוחד נשוי, חוץ מזה להביא ילד לזמן משבר בחיי הנישואים זה לא רעיון טוב, אם תחליט פתאום לעזוב את הקן אז מה להביא ילד ככה סתם, חוץ מזה למה עד עכשיו לא הבאתם ילדים, הייתם לא מוכנים, לא בשלים, אומנם אישתך היא טיפוס מופנם וכך היה בעלי כשהכרנו אבל היום לאחר 7 שנים ביחד אנחנו מדברים על הכל מבלים הרבה ביחד ובטח שלא עוברים משבר כמו שאתה עובר עכשיו בלי לדבר עליו, האם אישתך יודעת על מה שאתה עובר עכשיו, האם היא יודעת שאתה לא עוזב אותה רק בגלל שאתה מפחד ללכת אל הבדידות ולדרך לא נודעת, האם אישתך יודעת שאתה זקוק לעוד חום ואהבה, לאינטמיות ולא רק במיטה, אישתך לא צריכה עכשיו מעשים, היא כן צריכה דיבורים לדבר על כל המכשולים על כל מה שאתם מרגישים, ואם היא לא יודעת איך אז תנסה ללמד אותה, ואם בכל זאת אתה לא רוצה לוותר על הקשר הזה, אז לפני שאתה מביא ילדים לעולם הזה, תנסה אולי לפנות לטיפול זוגי, וזה רק ביינתים ממני, אני ממהרת לעבודה, מקווה שהמצב ישתפר ובמהרה

 

[געפילטע]

הלכנו לטיפול זוגי ו...

אופה - תודה על דבריך ועל העצות. בעקבות דבריך אוסיף עוד כמה פרטים. הלכנו לטיפול זוגי במשך כשמונה חדשים. הטיפול היה מאוד קשה לאשתי. במפגשים עצמם אשתי - גם אם במאמץ רב (ואני מעריך אותה על כך!) - שיתפה וסיפרה על הרגשותיה, אבל לא היה לכך המשך בבית. כשהעליתי נושא מהמפגש וביקשתי לפתח אותו או לספר מה אני חושב בעניין אשתי נסגרה באופן מיידי. בעצם, התקשורת הזוגית בינינו התנהלה ממפגש למפגש. זה לא שלא דיברנו בכלל בין לבין, אבל לא דיברנו כלל על מה שקורה לנו. כעבור שמונה חודשים (לפני כחודשיים) אשתי החליטה שהיא לא רוצה להמשיך בטיפול כיוון שלדעתה אנו יכולים להתמודד על המצב בכוחות עצמנו. הסכמתי לכך כי חשבתי שאשתי מביאה גישה חדשה לקשר, שאולי תהיה מוכנה להיפתח יותר בינינו ולשוחח. זה לא מה שקרה. מה שכן קרה הוא שמבחינת אשתי, הספירה לאחור (=לילד) התחילה, והיא חדלה לקחת גלולות. במצב הנוכחי, קשה לנו להגיע לאינטימיות ביחד. זה מעין משחק סכום אפס. ששאני מתקרב, ומתקרב עוד - אשתי מתחילה לסבול. אם אני מצליח להבין אותה נכון, באותם רגעים היא לא רוצה קירבה, היא רוצה ילד. נסיתי לשוחח איתה על מה יהיה בקשר שלנו לאחר שיהיה ילד. מבחינתה, כך אמרה, פרט לצורך בילד טוב לה בקשר והיא לא רואה ענין לשנות דברים באופן דרמטי. אני מסיק מכאן - ואימרו לי את דעתכם - כי גורלי לעתיד ברור (אם נמשיך את הקשר הזה): תהיה לנו משפחה, ילדים, אך אני אף פעם לא אהיה מרוצה, ואשתי לא תבין על מה המהומה. מה דעתכם? מה אפשר לעשות?

 

[tullana]

מנסה להיות הכי כנה שבעולם

להגיד לך היום שלו היתה נתנת לי האפשרות היום לבחור לא לעשות את הטעות הזו לא היתה לי תשובה חד משמעים כי זכיתי לילדים מקסימים, אבל למענם אולי היה עדיף להמנע, הם סובלים, מאד אפילו ועל זה אתה צריך לחשוב כי הרי ההמשך ידוע מראש-אתם צועדים לקראת משפחתיות ילדים וכו, להורים לא מאושרים נולדים ילדים לא מאושרים, ילדי נראים עליזים ואני מעניקה להם כל שביכולתי אבל תמיד יהיה להם זיק של עצבות בעיניים כי משהו קרה. אני לא מאמינה שיש מכסה אחד בלבד לכל סיר, קח נשימה עמוקה וצא לדרך חדשה ,הסיכוי שתמצא אהבה שתתאים לך יותר גבוה מאד, בייחוד מפני שאתה כל כך מודע לצרכים שלך ולמה שאתה מסוגל וראוי לקבל. מפחיד אבל לא בלתי אפשרי. לצערי אני אומרת לך דברים שנאמרים לי, ולא מסוגלת בעצמי ליישם, אבל אתה במקום אחר. עכשו אחרי שתיארת גם ייעוץ זוגי והכל אני משוכנעת שזה רק עניין של זמן, אתה כבר יודע, אתה רק זקוק לתמיכה, לדחיפה קטנה, להרגעה ומילה מנחמת-יהיה טוב. המון הצלחה. לי יש נטייה להמשך לטיפוסים שלא ממש מתאימים לי, שלא יודעים להפתח ולהעניק, לחלוק ולתת הרגשה של שיתוף, אצלי זה ממש דפוס, מקווה שאצלך לא ולמדת משהו מהזוגיות הנכחית. הלואי שיהיה לך טוב. וגם לאשתך, אשה שרוצה ילד נמצאת במקום עדין מאד.

 

[imthe1]

אין חדשות טובות

אני חש שאני מזדהה איתך ... אחרי 10 שנות נישואין עם אישתי שבמהלכן נולדה לנו בת מקסימה. הקשר האינטימי בינינו פשוט הורס (עם משמעות שלילית !) אז כרגע אני מרגיש שלטובת הילדה אני מוריד ציפיות, למרות שהדבר גורם לי להרגשה רעה וזהו.

 

[אחותו של שקספיר]

דג יהודי יקר

עבר- הווה-עתיד כבר בתחילת הדרך לא הייתי מרוצה ציפיתי שדברים ישתפרו מצוקה אני מחפש יותר אינטימיות אני לא מרוצה בקשר זה לא מספיק לי אני חי בחסר מרגיש את החוסר סובל לא פשוט לי להישאר אני מפחד לעזוב את הקשר חושש ללכת אל הבדידות חושש ללכת אל הלא נודע כל אלו מילים שלך. רק העתקתי לך אותם מהטקסט הכי ראשוני שלך. מההתחלה לא היית לגמרי שלם עם הקשר(האישיות שלה, התקשורת בינכם?) רצית שזה ישתנה (איך? יבוא מלאך משמיים ויהפוך שתקנית למשתפכת?) לא השתנה רק שכל יום אתה יותר ויותר נמצא במצוקה רגשית. והפחד הוא מרכיב משמעותי שמניע אותך מהחלטה לעזוב את הנשואים האלו. (שהוא מובן, וברור, ובכלל לא שופטת אותו). טוב- אז מה עכשיו? שני דפוסי אישיות שונים, שני צרכים שונים, ומצוקה לפחות של אחד מהשניים- הולכים לטיפול זוגי. מנסים להתמודד עם הבעיה, לפתוח אותה, לדון בה. לא הולך-אפשר תמיד להיפרד. ובטח ובטח שילד אינו פתרון למצוקה שלך. (כנראה שגם לא לשלה, אבל לא בטוח שהיא יודעת את זה). כתב מישהו בשרשור, ילד, החלפת דירה, חו"ל-כל אלו אינם פתרונות הן בריחות זמניות מהתמודדות. אתה כמובן יכול שלא להתמודד עכשיו. חכה לגיל 40 ואז תתמודד. אבל אז זה יהיה הרבה הרבה יותר קשה. המציאות לא תעלם מעצמה (כי אין קוסמות עם אבקות קסמים).

 

[yisrael]

"המציאות לא תעלם מעצמה"

אמרה "אחותו" וזה נכון ולדעתי, אין פתרון אחר מלבד להסתכל למציאות בעיניים, בלי פחד ולהחליט מה א ת ה רוצה מה תוכל לקבל ועם מה לא תוכל להשלים. כשלך זה יהיה ברור, זה יהיה ברור גם לבת זוגך וממקום כזה אפשר להמשיך לכאן או לכאן. והכי חשוב - בלי פחד.

 

[Romulan]

אצלי גרוע יותר

בת הזוג גם מופנמת, גם שומרת דברים לעצמה, גם רוצה ילד וגם מעמידה תנאים נוספים שאינני רוצה לפרט. הגיע המצב לידי כך שהיא הודיעה לי: "או שיתמלא התנאי שלי או שאין נישואין" (ואין מדובר בבגידות או משהו מהסוג הזה). אחר-כך היא ניסתה לרכך את דבריה, אך התנאי שלה למעשה נותר בעינו. הגרוע הוא שכעת אני מתמודד מול נושא נוסף שאינו קשור בה, ולא ראיתי מצידה נסיון לסייע בנושא נוסף זה. עד עתה עשיתי באותו תחום נוסף מה שהיה צריך לעשות. הכוונה היא שדאגתי לשלמות הצד שלה ושלי באותו תחום. נפשית אני למעשה בסוף הזוגיות. ייתכן שתחול תפנית, אך אינני חושב כך.

 

[זיו ברוך]

הי לך, גפילטע...

לא יודעת אם יש לי ממש מה להוסיף לכל דברי החכמים שנאמרו לפניי. אוכל לשתף אותך בדברים שאני אומרת לבן-זוגי, כשהוא מתאונן בפניי ש"אנו שונים"... "נכון, אנו שונים" אני בד"כ עונה "אך האם יש בכלל שני בני-אדם דומים ??? האם הייתי בכלל רוצה להיות ולחיות עם מי שדומה לי כל-כך ??? -האם אתה היית רוצה מישהי שדומה לך ???" - אני לא בטוחה. השוני בן בני האדם הוא אשר הופך אותנו למה שאנחנו. למיוחדים בזכות עצמנו. אתה מיוחד בזכות מה שאתה. אני מיוחדת בזכות מה שאני, ואשתך מיוחדת בזכות מי שהיא... והאלי מיוחד בזכות מה שהוא. אתה מיוחד מאוד בזכות היותך, אולי, מוחצן, "חם", אינטימי, וכד´. ואשתך מיוחדת מאוד בזכות תכונות רבות אחרות (שלא ציינת בפנינו), וביניהם - גם בזכות היותה יותר "מופנמת וסגורה", כדבריך. (בכוונה אמרתי "כדבריך" - כי ייתכן שבעיני מישהוא אחר - היא לגמרי "פתוחה, ומוחצנת"...) קלטתי ממכתבך הקצר המון ביקורתיות ושיפוטיות כלפי אשתך ("היא טיפוס מופנם וסגור", "היא לא אוהבת לדבר על...", "היא רוצה..." "היא לא רוצה...")... כבר אמרתי בעבר, בנושא דומה - אני מרגישה שקטונתי מלהדריך אותך - האם להביא ילד לעולם, או לאו...גם איני מאמינה שגורלו של ילד זה הוא בהכרח להיות אומלל ומסכן לאורך כל חייו. (אני בהחלט מכירה גם זוגות שדווקא ילד משותף יצר ביניהם אינטימיות מחודשת, וקירבה רבה. אז - כמו בכל דבר - אין חוקים, כנראה). הדבר היחיד, שאוכל להציע לך הוא - לשנות את גישתך לחיים. לגלות פחות ביקורתיות כלפי רעייתך. יותר קבלה. הערכה. אהבה. לקבל בהבנה ובחמלה, את עובדת היותה שונה ממך. את עובדת היותה "סגורה" יותר (אני בטוחה שיש לה עוד אינספור תכונות מופלאות אחרות - למה לא תתרכז בהם ??) ולהבין שלא תוכל לשנות את העולם. גם לא את האישה. תוכל לשנות רק את גישתך לחיים בכלל, ולאישה בפרט. לראות את הדברים בפחות ביקורתיות. בפחות שיפוטיות. וללמוד ל-ק-ב-ל - גם את השונה ממך (וזו, בעיניי, בהחלט למידה לא פשוטה). החיים שלך יהפכו להרבה יותר נינוחים ושלווים ביום שתקבל את שונותה, ותאהב אותה, כפי שהיא. בלי ביקורתיות, בלי שיפוטיות, ובלי ציפיה שתהיה "כמוך". ובלי ציפיה שצרכיה יהיו דומים לשלך. למד לאהוב אותה. לקבל אותה. על אף שונותה, ואולי דווקא בגלל שונותה (הרי לכן בחרת בה, לא ???). וזה נכון - לא רק לגבי האישה, אלא לגבי החיים בכלל. ללמוד לקבל את השונה, ולאהוב אותו על אף שונותו, ואולי בגללה - בעיניי, זו גדולה. אני עדיין לומדת.... ולסיום - תודה להאלי היקר שלנו - על הפרגון !!! ובהצלחה לך במשימה מאוד לא פשוטה זו. זיו

 

[געפילטע]

לאן אתפתח/נתפתח?

תודה לך זיו על הדברים. האם את מתכוונת בדבריך שאלמד לחיות עם החסר? שאוותר על הרצון והצורך ביותר אינטימיות ובשיתוף? בעיני מדובר בוויתור על התפתחות אישית וזוגית בהמשך חיינו, ואני לא רוצה להצטמצם, בוודאי לא במישור היחסים הזוגיים. כיצד את רואה את האפשרות של התפתחות בעתיד? לאן אתפתח/נתפתח?

 

[מיכל מנדל]

געפילטע השמיים הם הגבול../images/Emo29.gif../images/Emo42.gif../images/Emo24.gif

 

[זיו ברוך]

לאן שרק תירצה...

קודם כל, בניגוד לדעתו של OPOPOPOP אני לא ממליצה לך להיפרד או להישאר. ואני חושבת שזה מאוד חסר אחריות לתת הצהרות והמלצות כאלה, ובפרט - לאחר שמיעת צד אחד בעניין. אני בטוחה שאילו אשתך היתה פה - גם לה היה בוודאי מה לומר, ודבריה היו שמשנים עבורנו את כל התמונה. לכן - להיפרד או לא - תחליט אתה, עבורך עצמך. רק אל תפעל באימפולסיביות, ואל תארוז את חפציך כ"כ מהר....לפני כן, כדאי באמת שתדע את העובדות ותכיר בהן - הסיכוי שלך (במקרה ותיפרד) למצוא מישהי כמו זו המופיעה בדימיונך, הממלאת אחר ציפיותיך באופן גורף ומושלם, המעוניינת באותה אינטימיות כמוך, והמסכימה עם כל השקפת עולמך - הוא, לדעתי, קלוש מאוד, שלא לומר - אפסי. ועשיו לשאלתך - למה התכוונתי בדבריי, והאם התכוונתי שעליך ללמוד לחיות עם החסר. אז - אפרוס בפניך את משנתי, בכלליות רבה. לא. אני לא חושבת שעליך לחיות עם החסר. אני חושבת שעליך להתחיל להסתכל על מה שיש, ולא על מה שאין !!! הרי בכל מערכת יחסים שלא תהיה - לא תמצא התאמה מושלמת, ותמיד יתגלעו מחלוקות, או חוסר התאמה בנושא זה או אחר....השאלה - איך מסתכלים על הדברים. תמיד תוכל לבחור להסתכל על חצי הכוס הריקה, ולהרגיש אומלל, ומסכן, ובלתי מסופק. אבל - תוכל לבחור להסתכל דווקא על חצי הכוס המלאה, ולהרגיש בר-מזל, ומאושר. כי האושר שלך הוא בדיוק כמו שאתה בוחר להרגיש ולחשוב. אם תבחר להתרכז בתכונותיה השליליות של אשתך (ולמי מאיתנו אין תכונות שליליות ???) - תרגיש רק מתוסכל, ואומלל, ובלתי מסופק. אבל - אם תבחר להתרכז בתכונותיה האחרות (ואין לי ספק שיש בה כאלה. כי - באנשים מופנמים תמיד יש אצילות מסויימת ....) - תגלה כמה נפלאה היא, וכמה אתה אוהב אותה....ומנקודת חשיבה כזאת - תוכל להתרומם ולהתפתח לאן שרק תירצה.... תהיה אתה עצמך, כפי שאתה - מוחצן, פתוח, אינטמי. ואפשר לה להיות מה שהיא - מופנמת, שקטה, אצילית...קבל אותה כפי שהיא. ומכאן - כפי שכבר אמרו לך - השמים הם הגבול. רק שנה את דרך חשיבתך, וגישתך לחיים.... רק טוב, שיהיה לך. זיו

 

[געפילטע]

בעיניי - יש בגישתך משהו מדכא

שלום זיו. קודם כל - תודה על הדברים. אתחיל דווקא בענין שאינו קשור ליחסים. ההתקדמות האנושית פורצת ומתבצעת דווקא מאותם מקומות שבהם אנשים אינם מוכנים להשלים עם המצב בו הם נמצאים ורוצים לשנות אותו. בתחום המדע והטכנולוגיה - השאיפה לשכלל, לשפר ולהתייעל, כמו גם בפוליטיקה (שאיפתם של עמים להשתחרר מעולם של אחרים). תארי לעצמך את המדען או הממציא שהיה נוקט בגישתך והיה מתסכל בחצי הכוס המליאה, במה שכבר הושג על היום, ולא היה מציק לו שהמכשיר לא עובד עד הסוף כמו שצריך. האם השלמה כזו והתמקדות במה שיש היתה מקדמת? עמים רבים בעולם התקוממו ומתקוממים תחת הכיבוש שבו הם נמצאים: השלמה עם המצב לא היתה מקדמת אותם לשום מקום. אינטואיטיבית, הודו משקפת את גישתך, לטוב ולרע, על השלווה הפנימית של תושביה במקומות רבים בה, ועל העדר הקידמה גם כן. זוהי כמובן הכללה גסה ופרועה, אבל יש בה לדעתי גם טעם. אפשר כמובן לנסות ולהבחין בין יחסים לבין הדוגמאות הנ"ל, אבל אפשר גם לא. אני חושב שיש משהו מדכא בגישתך, שכן (ופה אהיה פרקטי וממוקד) שינוי דרך חשיבתי וגישתי, כפי שמוצע על ידך, לא יביאו לי יותר אינטימיות וקירבה. יכול להיות שאקבל ואחשף לדברים אחרים, אבל מה שאני כל כך רוצה וכל כך זקוק לו - לא אקבל. בענין זה את בעצם לא מציעה לי דבר זולת ההשלמה, וזהו הדיכאון שבדבר - לקבל את העובדה שלא אצליח להשיג את הדבר שאני כל כך רוצה ולוותר עליו. אני מעלה השערה שהבדלי הגישות בינינו משקפים הבדלי אופי ונסיון חיים, אולם נראה לי שיש כאן גם מחלוקת פילוסופית טהורה. אשמח לקבל את התייחסותך לענין. ושאלה לסיום: האם את סבורה שניתן לחיות עם כל (!!!) בן זוג? הרי אין אדם שאין לו תכונות חיוביות, ועיקר העבודה לשיטתך (אם הבנתי אותה נכון) היא בשינוי הסקאלה הפנימית וקבלת האחר כמו שהוא. בחירת בן הזוג הופכת לענין שולי ביותר כאשר העבודה נעשית מול עצמנו.

 

[זיו ברוך]

הבדל גדול (מאוד !) יש

בין השאיפה לשלמות או למיצוי מקסימלי של הפוטנציאל לבין נושא קבלת האחר. איני רואה סתירה בין השניים, אלא - נהפוך הוא. בעיניי, ביחסים בינאישיים - התוצאות הטובות ביותר שתוכל להשיג - יושגו דווקא ע"י קבלת האחר, או, לפחות, מתן תחושה שאתה מקבל אותו כפי שהוא. מעגל של ביקורתיות, נוקשות, ודרשנות - ישיגו בדרך-כלל את התוצאות ההפוכות. נסה ותראה. השאיפה לשלמות - תוכל להיות כלפי עצמך בלבד !!! אינך יכול לצפות מאשתך שתעמוד בקריטריונים לשלמות שאתה קובע אותם... כדאי לציין, ביחסים בינאישיים - אנו לא מדברים על חומרים וחומרות, ואדם הוא אינו כחומר ביד היוצר. לא תוכל לעצב אותו כרצונך (דבר שתוכל לעשות, די בקלות עם כל חומר אחר). אינך חייב לקבל את עצתי, אך היא כזאת: 1. מי שמך, ומי הסמיך או מינה אותך לקבוע מהם הקריטריונים הנאותים והנכונים להתנהגות - אשתך / ילדיך / עובדיך / הוריך או כל אדם אחר ??? מי הסמיך אותך לכך ? 2. לדעתי, כל אדם צריך וחייב להיות אדון לעצמו. ועפ"י גישה זו - הייה אדון לעצמך. קבל החלטה עבור עצמך, לא עבור אשתך, ולא עבור אחרים. לא תוכל לשנות את כל העולם, ולצפות מהסביבה לנהוג עפ"י קריטריונים שקבעת אותם אתה. תחליט, עבור עצמך - מתאים לך או לא ??? - ואם מצאת שבכל זאת מתאים לך להישאר שם - תוכל, כמובן, לומר לזוגתך - מהן ציפיותייך, ומה אתה רוצה ומצפה שיתקיים במערכת הזוגית ביניכם. אך כדאי שתזכור שהיא יישות עצמאית בפני עצמה, עם רצונות, צרכים, ומבנה אישיות, והיא לא נמצאית כאן על-מנת לספק צרכייך. ייתכן ותמצאו דרך לגשר על הפער, וייתכן שלא. ואז - תחליט לאן פניך מועדות. שוב, הבחירה בידך. כל עוד תנסה לקבוע/לבחור עבור אחרים - נכונה לך אכזבה רבה. ברגע בו תחליט לקבוע רק עבור עצמך, וביום בו תקבל את ההחלטה עבור עצמך בלבד - תתחיל להרגיש בן-חורין אמיתי !!! מאחלת לך הצלחה רבה, בכל החלטה שתחליט. זיו