מצב ביש

ג י ל י ס

New member
מצב ביש

פורום יקר, זקוקה לעצה ואוזן קשבת האמת היא שאני באותו מצב סטטי מייאש שנראה כחסר מוצא כבר המון זמן.נשואה 8 שנים תואר שני, שני ילדים. ככל הנראה כל הנתונים נגדי אני לא נמשכת איליו שונאת בטרוף אוססיבי את משפחתו לא מחבבת אותו, נותנת צ'נסים על ימין ועל שמאל. משקשקת להתגרש. הוא- עסוק מאוד מפרנס טוב מתעסק בכמה תחומים במקביל אחד לפרנסה ושני כתחביב המצריך המון שעות מחוץ לבית התרועעות עם זמרת וליוויה. בקיצור מבוי דיי סתום התוך כל העצות והאפשרויות הועלתה האופציה לחיים משותפים תחת קורת גג אחת (כדי לא להפרד מהנוחות) לפעמים אנחנו מסתדרים וזה מחזיק מעמד שלשה ימים מקסימום. הוא נאה מושך(אבל לא אותי) ואני שואלת הנחרץ דיני?? הייתי רוצה להגיד על הגבר שלי "אוי איך שאני אוהבת אותך" או להסתכל עליו בשנתו וללטף בחום. ואני ממש לא מרגישה ככה. מה יהיה?? חוץ מזה הכל
בקר טוב
 

adam33

New member
מידרג

כשהיחסים בין בני זוג מתדרדרים אז בעצם המון דברים שיכלנו לסבול במשך הנישואין פתאום ניראים לנו כדברים הכי דוחים שאפשר למשל: אם הוא היה רגיל לצחוק מכל דבר שנותן חיוך אז כעת זה בכלל דוחה אותך רק לשמוע את הקול שלו כנ"ל המשפחה שלו שפתאום את מוצאת את המינוסים הגדולים בהם וכנ"ל לגבי שאר הדברים ואני שואל את עצמי מה השתנה? האם הוא פתאום לקח אותך כדבר שצריך להיות בבית קבוע ואם זה לא היה אז היו צריכים להמציא אותך או שמה את השתנת פתאום מהצפרדע בביצה הפכת להיות משכילה ומבינה וגם מתחככת עם חברה שלא בדיוק רוצה לדחוף אותך לזרועות בעלך ואז את בעצם בדילמה מצד אחד פתאום את רואה את המינוסים והמשיכה אט אט הוחלפה בדחייה ומצד שני את יודעת שלהתגרש זה כבר מעבר ליכולתך הנפשית כי בעצם כל עוד שמדברים על בני זוג וכל עוד שחווים דברים אחרים זה בסדר אבל כשמגיעים לתכלס אז זו רתיעה כי בעצם כאן המהות. אז לפי דעתי גורלך לא נחרץ ואל תביטי בעיניים כאלה להתחתן זה גם לוותר על דברים אחרים בחיים ואם למשל יש מישהי שרגילה ללכת למסיבות כל ערב ורגילה שמחמיאים לה ומרצון היא הולכת ובאה מתיי שהיא רוצה..אז בנישואין זה אחרת כל אחד מוותר על משהו שכרווק הוא היה עושה אותו לפי המילים שלך הבנתי שבעצם את מוחה על כך שהמצב נגרם בגלל התחביב שלו אז בעצם שנכם בבעיה הוא צריך לוותר על משהו בכדי להיות יותר בבית ואיתך ואם את מבקשת זאת ממנו הוא צריך להבין שזה לא נושא שהוא יכול לומר לא רוצה וזהו אלא להגיע לעמק השווה ואת בעצם שראית מה קורה בחוץ מבינה שצריך לעשות משהו הן בגלל שהמצב הביא אותך לרתיעה והן בגלל שהמצב לא יכול להמשך ככה.. אני בטוח שכאשר תביא אותו לידי הפנמה שהייעוץ הוא הלשב האחרון זה כבר ידליק אצלו נורה אדומה כי בעצם עד היום היה לו נוח את כל הזמן מאחור בבית והוא זה שרואה את העולם ובעצם מרגיש טוב מהתחביב שלו.. אז שנסי מתניים..החיבה והאהבה עוד בוא תבוא...
 

seeyou

New member
" הייתי רוצה להגיד על הגבר שלי "...

באמת ,מחשבות יפות! אבל מצבך כיום:" נשואה 8 שנים תואר שני, שני ילדים." את מאמינה שבמצב הנתון תוכלי לשקם את החיים שלך במהירות כפי שאת רוצה? ברור שלכול בעיה יש פיתרון-אך באותו זמן פיתרון של בעיה מולידה בעיות אחרות! זה לא קל עם 2 ילדים להתחיל מחדש את הריצה של התאמה ! חבל שלא חשבת קודם! תעשי שיעורי בית לפני כול החלטה!
 
אוזן קשבת יש בשפע - אבל עצות?

את "נשואה 8 שנים, תואר שני, שני ילדים". - הצגה עצמית שנוגעת בפרטים שטחיים ושוליים שבטעות יש מי שמחשיב אותם כמייצג את "מי אני". את "נותנת צ'אנסים על ימין ועל שמאל". האמנם באמת? הרי אמרת מילים אלו מיד לאחר המילים "אני לא נמשכת איליו שונאת בטרוף אוססיבי את משפחתו לא מחבבת אותו". מה שמחזיק אותך בנישואים הללו הוא הפחד להתגרש ("משקשקת להתגרש") אבל אני מעז לנחש שמה שמרתיח אותך הוא גם פחד - פחד שמא האיש יקום ויעזוב אותך או יבגוד בך - "הוא נאה ומושך", תחביבו הוא "התרועעות עם זמרת וליוויה" (אני חושב שלא היית אומרת "התרועעות" אילו לא היה הדבר מפחיד אותך ומחשיד אותו בעינייך). אני מעז לשער (תקני אותי אם אני טועה) שהפחד שלך - עם כל מה שאת מוצאת כראוי להציג את עצמך (תואר שני, שני ילדים) קשור ביסודו של דבר בהרגשה פנימית שאת בעצם לא מספיק טובה (מבחינות שאינן תלויות ב"הוכחות" כמו תעודת תואר או כמה ילדים יש לך) ובהרגשה שנישואין אלו הינם נס משמים עבורך מבחינה כלכלית, מבחינת בדידות, מבחינת הסיכוי לקשר אחר וכו'. בקיצור - מילכוד ("הנחרץ דיני?") שמזין את המתח שלך ואת הניכור שאת חשה כלפי בעלך, אולי השתקפות של ניכור שאת חשה כלפי עצמך. אני מצידי אוכל לתת לך עצה אחת - התחילי להתמקד בטיפוח ההערכה העצמית שלך - לא בכל הקשור ל"הוכחות מוצקות" כמו תעודות אלא בכל הקשור לאהבה שלך כלפי עצמך, בקבלת והערכת עצמך על האיכויות שיש בך ובהתייחסויות לשיפוט של אחרים באופן פחות נחרץ ובפרופורציה מתאימה - אף אחד לא יכול לגרום לך להמעיט בערכך בעיני עצמך. אני מציע שתסתכלי בקישורי הפורום ותעייני בסדנאות המוצגות שם. סדנא או טיפול פסיכולוגי אישי יכולים לעזור לך בתהליך עם עצמך. רק אחרי שתשני את הגישה כלפי עצמך, תוכלי להחון מה באמת יחסך לנישואים שלך עם בעלך ואבי ילדייך. בהצלחה.
 

s h o o s h a

New member
שאלות ותשובות

לדעתי, את יודעת את כל התשובות לכל השאלות שהעלית כאן ומבקשת מאיתנו, אנשי הפורום, זרים גמורים, ליתן "חותמת כשרות" ל(הנחרץ דיני??)אלו. קחי אותך, שבי אתך, תחשבי במחשבה שקולה וצלולה, עשי עם עצמך דו"ח רווח והפסד והחליטי לאן ואיך את מנווטת את חייך מכאן ואילך. כי עם ההחלטה שתקבלי את תצטרכי לחיות (לטוב ולרע, באש ובמים) בהצלחה
 

iritika

New member
מתוקה...

שני את הבחירה באם את קורבן... התמקדי בבעיה ולא בתגובה... ובאם אין לך יכולת נפשית להתגרש מסיבה זו או אחרת- קחי ממנו מה שאת רק יכולה... באהבה...
 

ג י ל י ס

New member
אנשים יקרים תודה ../images/Emo24.gif

קראתי את כל התגובות שנגעו לליבי והמסר המשותף המשתקף עבורי הוא - צאי מה"התקרבנות", התחילי לאהוב את עצמך. אני מסכימה עם הכל מודה על ההקשבה ושמחה שלא קבלתי כאן "ליטוף" ולגיטימציה לרחמים העצמיים אלא תגובה אמיתית ומלטת חכמה המשקפת מהצגת הנתונים. תודה
 

צפנתי

New member
אני חושבת שצריך לברר למה את כ"כ

נדחית וכועסת עליו, בטוח שיש לזה סיבה עמוקה ומאד משמעותית עבורך, שהרי זה לא היה ככה כשהתחתנתם, לא ככה?
 
הייתי משנה רק במעט את הניסוח

במקום "קחי ממנו מה שאת רק יכולה" - "קבלי ממנו רק מה שביכולתו לתת"
 

iritika

New member
../images/Emo140.gifכבר אמרתי שאתה

איש גדול... נכון אני טעיתי במינוח.. אבל כוונתינו זהה...
 
לי נראה..

שהבעייה האמיתית שלך היא שאת לא ממצא את עצמך, אל תלכי לחוגים - זה קשקוש גדול (אלא אם זה מה שאת רוצה לעשות) מצאי עבודה או כל עיסוק שיעניין אותך בין עם מעט שעות או יותר הגעת לתואר שני +2 ילדים זהו עכשיו תתלי את התעודה על הקיר אז למה למדת? כנראה כי את רוצה לעשות משהו עם זה- אחרת היית מקדישה את הזמן לילדים ואת הכסף לבילויים ומציאות. קדימה, לרחמים אין כתף גדולה כמו שהוא טוען.
 
למעלה