מצבת מישע ויציאת מצרים??
תוך כדי ויכוח על הלוח העברי בן 7 החודשים, הפנה סמיאגול את תשומת לבי לקטע ממצבת מישע המזכיר תקופה של ארבעים שנה, שאינה מתאימה לחישוב הכרונולוגי ממקורות אחרים. הנה ההודעה שלו, ובה הקטע ממצבת מישע בתרגומו: "וירש עמרי את ארץ מהדבא וישב בה,ימיו וחצי ימי בנו ארבעים שנה". והנה לינק לתרגום באנגלית של מצבת מישע, המאשר את הציטוט. אני מרשה לעצמי לפתח שני הסברים אלטרנטיביים המקשרים את מצבת מישע ליציאת מצרים. למען הסר ספק, מדובר בספקולציות שנועדו לשמש פתח למחשבה, ולא בתיאוריה מגובשת או מגובה בדברי חוקרים בתחום. --- הטענה הבסיסית שלי היא שהביטוי "40 שנה" הינו מטבע לשון שמשמעו "שנים רבות" או "תקופה ארוכה". ההוכחה לכך היא העובדה שבספר שופטים מופיע מספר פעמים הביטוי "ותשקוט הארץ 40 שנה" (או אף "80 שנה") לאחר פעילותם של שופטים שונים. לא סביר שלאחר שופטים שונים הושג שקט לתקופת זמן זהה, ולכן הגיוני לטעון שמדובר בביטוי שמשמעו שהארץ שקטה לתקופה ארוכה. לאור טענה זו, אני מניח שהביטוי "40 שנה" במצבת מישע - גם הוא מטבע לשון שמשמעה תקופה ארוכה (שנות דור). מה שאומר שאותו מטבע לשון שהיה מוכר בישראל היה בשימוש גם במואב באותה תקופה. כעת נשאלת השאלה: האם זהו מטבע לשון עברי, או שמא שמי-מערבי כללי? ובנקודה זו מתפצלים שני ההסברים ונכנס הקשר ליציאת מצרים. הסבר ראשון: ----------- נניח ש-"40 שנה" הינו מטבע לשון עברי מקורי לציון תקופה ארוכה. נשאלת השאלה מדוע בחרו העברים דווקא במספר זה. התשובה טמונה אולי במאורע מראשית האומה העברית שלפי המסורת השמורה בידם ארך 40 שנה ונתפס כ"שנות דור"/"שנים רבות"/"ארוך מאוד". מאורע זה היה כמובן תקופת הנדודים במדבר. בלי קשר לשאלה האם אותו מאורע התקיים או לא, המסורות שנשמרו אצל העברים הגדירו את התקופה הזו כנדודים "עד שכל יוצאי מצרים מתו". אז סביר שאורך זמן כזה יהפוך לסמל לתקופה ארוכה ויתגלגל למטבע לשון. (בדיוק כמו שהביטוי "כאורך הגלות" מציין בימינו משמעות דומה) במקרה כזה ברור השימוש בביטוי זה בספר שופטים. אבל לא זה הדבר החשוב אלא העובדה שהביטוי מופיע במצבת מישע. אם נניח שמקור הביטוי עברי, נוכל להסביר את הימוש בו במואב ע"י כך שבמאה ה-9 לפנה"ס היתה מואב מדינה וסאלית של יהודה ונמצאה בהשפעה תרבותית עברית (מה שמסביר דמיון בשמות, בכתב, ובמאפיינים נוספים). אם כך, הביטוי "40 שנה" במצבת מישע הוא הוכחה עקיפה ממקור לא-יהודי למסורת העברית של יציאת מצרים. או בניסוח אחר: מצבת מישע מוכיחה שכבר במחצית המאה ה-9 לפנה"ס רווחה בקרב בני-ישראל מסורת על נדודים במדבר במשך 40 שנה. (שהרי אחרת לא ברור מה מקור הביטוי שחדר למואבית) דבר זה שומט את הקרקע בפני הטענה שכל סיפור יציאת מצרים הוא המצאה מאוחרת (של הסופרים והכוהנים בימי יאשיהו, למשל). הסבר שני: --------- נניח ש-"40 שנה" הינו ביטוי שמי שרווח בכנען וסביבתה מקדמת דנא, וציין תקופת זמן ארוכה. ברור לכן מדוע ספר שופטים וגם מצבת מישע השתמשו בו. אבל זו לא הפואנטה. הנקודה היא שניתן לטעון שגם סיפור יציאת מצרים השתמש בתיאור של "40 שנה" לנדודים במדבר כתיאור למשך זמן ארוך ולא כתיאור כרונולוגי. (הרי אם מחשבים את סכום זמני ההתרחשויות בתקופת המדבר, אין תוצאה מספרית המחייבת 40 שנה במדויק) מאוחר יותר פורשו המסורות בנושא זה כמדברות על זמן מדויק, ומשמעותן הלשונית המקורית אבדה. הסבר כזה פותר מיידית את הקושי של נדודים במדבר סיני (שהוא בעל שטח מצומצם) במשך תקופה כה ארוכה. במקום לפסול את כל האירוע על הסף כאגדה, אפשר להסביר שהתיאור המקורי פשוט דיבר על נדודים במשך תקופה ארוכה ולשם כך השתמש בביטוי שגור. --- כאמור, שני ההסברים הם ספקולציות גרידא. אבל הם יכולים לשמש כחומר למחשבה.
תוך כדי ויכוח על הלוח העברי בן 7 החודשים, הפנה סמיאגול את תשומת לבי לקטע ממצבת מישע המזכיר תקופה של ארבעים שנה, שאינה מתאימה לחישוב הכרונולוגי ממקורות אחרים. הנה ההודעה שלו, ובה הקטע ממצבת מישע בתרגומו: "וירש עמרי את ארץ מהדבא וישב בה,ימיו וחצי ימי בנו ארבעים שנה". והנה לינק לתרגום באנגלית של מצבת מישע, המאשר את הציטוט. אני מרשה לעצמי לפתח שני הסברים אלטרנטיביים המקשרים את מצבת מישע ליציאת מצרים. למען הסר ספק, מדובר בספקולציות שנועדו לשמש פתח למחשבה, ולא בתיאוריה מגובשת או מגובה בדברי חוקרים בתחום. --- הטענה הבסיסית שלי היא שהביטוי "40 שנה" הינו מטבע לשון שמשמעו "שנים רבות" או "תקופה ארוכה". ההוכחה לכך היא העובדה שבספר שופטים מופיע מספר פעמים הביטוי "ותשקוט הארץ 40 שנה" (או אף "80 שנה") לאחר פעילותם של שופטים שונים. לא סביר שלאחר שופטים שונים הושג שקט לתקופת זמן זהה, ולכן הגיוני לטעון שמדובר בביטוי שמשמעו שהארץ שקטה לתקופה ארוכה. לאור טענה זו, אני מניח שהביטוי "40 שנה" במצבת מישע - גם הוא מטבע לשון שמשמעה תקופה ארוכה (שנות דור). מה שאומר שאותו מטבע לשון שהיה מוכר בישראל היה בשימוש גם במואב באותה תקופה. כעת נשאלת השאלה: האם זהו מטבע לשון עברי, או שמא שמי-מערבי כללי? ובנקודה זו מתפצלים שני ההסברים ונכנס הקשר ליציאת מצרים. הסבר ראשון: ----------- נניח ש-"40 שנה" הינו מטבע לשון עברי מקורי לציון תקופה ארוכה. נשאלת השאלה מדוע בחרו העברים דווקא במספר זה. התשובה טמונה אולי במאורע מראשית האומה העברית שלפי המסורת השמורה בידם ארך 40 שנה ונתפס כ"שנות דור"/"שנים רבות"/"ארוך מאוד". מאורע זה היה כמובן תקופת הנדודים במדבר. בלי קשר לשאלה האם אותו מאורע התקיים או לא, המסורות שנשמרו אצל העברים הגדירו את התקופה הזו כנדודים "עד שכל יוצאי מצרים מתו". אז סביר שאורך זמן כזה יהפוך לסמל לתקופה ארוכה ויתגלגל למטבע לשון. (בדיוק כמו שהביטוי "כאורך הגלות" מציין בימינו משמעות דומה) במקרה כזה ברור השימוש בביטוי זה בספר שופטים. אבל לא זה הדבר החשוב אלא העובדה שהביטוי מופיע במצבת מישע. אם נניח שמקור הביטוי עברי, נוכל להסביר את הימוש בו במואב ע"י כך שבמאה ה-9 לפנה"ס היתה מואב מדינה וסאלית של יהודה ונמצאה בהשפעה תרבותית עברית (מה שמסביר דמיון בשמות, בכתב, ובמאפיינים נוספים). אם כך, הביטוי "40 שנה" במצבת מישע הוא הוכחה עקיפה ממקור לא-יהודי למסורת העברית של יציאת מצרים. או בניסוח אחר: מצבת מישע מוכיחה שכבר במחצית המאה ה-9 לפנה"ס רווחה בקרב בני-ישראל מסורת על נדודים במדבר במשך 40 שנה. (שהרי אחרת לא ברור מה מקור הביטוי שחדר למואבית) דבר זה שומט את הקרקע בפני הטענה שכל סיפור יציאת מצרים הוא המצאה מאוחרת (של הסופרים והכוהנים בימי יאשיהו, למשל). הסבר שני: --------- נניח ש-"40 שנה" הינו ביטוי שמי שרווח בכנען וסביבתה מקדמת דנא, וציין תקופת זמן ארוכה. ברור לכן מדוע ספר שופטים וגם מצבת מישע השתמשו בו. אבל זו לא הפואנטה. הנקודה היא שניתן לטעון שגם סיפור יציאת מצרים השתמש בתיאור של "40 שנה" לנדודים במדבר כתיאור למשך זמן ארוך ולא כתיאור כרונולוגי. (הרי אם מחשבים את סכום זמני ההתרחשויות בתקופת המדבר, אין תוצאה מספרית המחייבת 40 שנה במדויק) מאוחר יותר פורשו המסורות בנושא זה כמדברות על זמן מדויק, ומשמעותן הלשונית המקורית אבדה. הסבר כזה פותר מיידית את הקושי של נדודים במדבר סיני (שהוא בעל שטח מצומצם) במשך תקופה כה ארוכה. במקום לפסול את כל האירוע על הסף כאגדה, אפשר להסביר שהתיאור המקורי פשוט דיבר על נדודים במשך תקופה ארוכה ולשם כך השתמש בביטוי שגור. --- כאמור, שני ההסברים הם ספקולציות גרידא. אבל הם יכולים לשמש כחומר למחשבה.
