השלמה לדבריו של הייסטינגס
הייסטינגס, מאד נהנתי לקרוא את ההודעה שלך- ניתוח מבריק של ההבדל בין מצביא למצביא בהתאם לזמן של התקופה. רק כמה הערות הקשורות למלחמת העולם השנייה- אכן גודריאן היה מצביא גדול בנושא השריון- ממש פתח עולם חדש של שימוש בטנקים, והתו"ל שלו, יש לומר, נמצא בשימוש עד היום, אף על פי שבגלל כל הטילים והחימוש המונחה, תפקיד הטנקים אינו כה מרכזי כפי שהיה בעבר (אבל בכל זאת שטח אפשר לכבוש רק באמצעות טנקים ורגלים, ולא באמצעות מטוסים, טילים וחימוש מונחה מדויק). רודנשטט היה אכן מצביא טוב, אפילו טוב מאד, אם כי שגרתי יחסית לעומת אלו שעמדו לצדו. מנשטיין היה גאון של ממש. ורק תיקון- סקורצני היה גאון ביון וקומנדו- הוא הפעיל גם כוחות מוצנחים. אבל מי שפיתח את הצנחת הכוחות עד לאומנות היה הגנרל שטודנט- מפקד הכוחות המוצנחים בגרמניה. מפקד מאד מוכשר שלא יודעים עליו הרבה. מהצד של בעלות הברית חשוב לציין את הגנרל האמריקני פאטון, שדמה לרומל וגודריאן בוירטואוזיות שלו בהפעלת שיריון. אוקינלק הבריטי היה טוב, אבל זהיר ושגרתי מדי. מונטגומרי היה מצביא מוכשר, אפילו מוכשר מאד, אבל היתה לו קצת בעיה לנצל נצחונות בזמן. אייזנהאואר, לדעתי, היה מצביא בינוני של בית-ספר. כולם יודעים כאן מה אני חושב על סירובו התמוה לפלוש לצפון איטליה, סירוב שהעריך, לדעתי, את המלחמה בכמעט שנתיים מיותרות. חשוב לציין גם את הרמטכ"ל הבריטי פילדמרשל אלן ברוק- גאון צבאי של ממש, ואת הרמטכ"ל האמריקני גנרל ג'ורג' מרשל- איש אפור למדי אבל גאון ארגוני שידע להאציל סמכויות ולארגן את הצבא האמריקני באופן שאין לעמוד בפניו. בצד הסובייטי יש ארבעה אנשים שהייתי רוצה לציין את שמם. ראשית כל מרשל גיאורגי ז'וקוב וראש מטהו גנרל אלכסנדר וסילייבסקי- צמד מבריק שהצליח להפוך את החזית ברוסיה, להשתמש באופן יעיל בכוחות פרשים כנגד הטנקים הגרמניים המגושמים, ולכתר את הארמיה השלישית, באמצעות מהלכי הטעייה מתוחכמים, בלי שתרגיש בכך כמעט. שלישית, גנרל צ'ויקוב- מפקד סטלינגרד, שהצליח להחזיק בעיר בעוז שאין שני לו, באכזריות נוראית אבל קשיחות עצמית יוצאת דופן. בזכותו, לא פחות מאשר בזכות ז'וקוב ווסילייבסקי (שלא להזכיר את החיילים והאזרחים הרוסים שרבים מהם גילו עמידת גבורה שיש להשתבח בה). רביעית- מפקד חיל האוויר הסובייטי ששכחתי את שמו, שהצליח, תוך כדי מלחמה ברוטלית ועקובה מדם, לעשות מהפכה שלמה בחיל האויר הסובייטי המתמוטט ולהביא אותו לניצחון מזהיר על הלופטוואפה הגרמני. בצד היפני אין לי יותר מדי הערכה לימאמוטו. עוד מצביא בינוני, שנפל בפח אחרי פח שטמנו לו האמריקנים. אולי היו לו נקודות טובות, אבל בסך הכל, לדעתי, הוא לא היה משהו. המצביאים היפניים המוצלחים יותר הם גנרל מסאהרו הומה, כובש הפיליפינים (שעשה למק-ארתור הנפוח בית-ספר של ממש), וגנרל טומויוקי ימשיטה, "הנמר ממלאיה", וירטואוז של לוחמה בשטח קשה, גם תוך כדי נסיגה ולוחמת גרילה. שני הגנרלים האחרונים ניתלו כמעט בלי סיבה, דרך אגב, בידי האמריקנים לאחר המלחמה, למרות שלא היו מעורבים בפשעי מלחמה. הומה אפילו ניסה למנוע, בלא הצלחה, פשעים כאלה, ורובם התרחשו שלא בידיעתו. הגנרל היה, דרך אגב, דמות ססגונית ומיוחדת מאד- איש תרבותי מאד, דמוקרטי ושוחר שלום, שהתנגד למלחמה מהתחלה וכן למשטר הלאומני של טוג'ו, ושירת את ארצו מתוך תחושת חובה עמוקה, לא שמחה. חובב מושבע של תיאטרון הנו ומשורר הייקו, שנהג לכתוב שירים בלהט הקרבות, ולכן זכה בכינוי "הגנרל המשורר". אחד המפקדים היחידים שהוציא בלא הפסק פקודות לנהוג היטב בשבויים האמריקניים- פקודות שפשוט התעלמו מהן בריש גלי. לאיטלקים לא היו מצביאים גדולים. בדוליו היה סביר מינוס, וכל היתר- גרציאני, גוצוני וחבריהם- היו לא יותר מאפסים עגולים ומוחלטים. ואחרי שגמרתי לכסות את כל הצדדים במלחמת העולם השנייה- עוד השלמה קטנה. למצביאים הגדולים בהיסטוריה הייתי רוצה להוסיף את מינאמוטו נו יושימוטו, המפקד הצבאי של המרד הגדול ביפן במאה העשירית, שהביא לאחיו את הניצחון והשלטון ביפן- בוירטואוזיות אסטרטגית מדהימה של לוחמת סמוראים בכשרון שאין כמוהו. אחיו הפרנואיד רצח אותו לאחר מכן מתוך קנאה, אבל זה כבר סיפור אחר.