מצאתי

[Elishabb]

מצאתי

מצאתי את המאמרים מ"הד החינוך" בנושא המתמטיקה במדור מאמרים של פורום שכן - פורום חינוך לגיל הרך. אלישע

 

[Elishabb]

יש שם עוד הרבה דברים מענינים

תדפדפו בקטגוריות השונות

 

[חיה פנחס]

אלישע תודה. קראתי ו"קצת" לא הסכמתי

אולי אפשר לפתוח כאן דיון בנושא. כמורה העובדת בגישה המותאמת. כמורה גאה בתוצאות של ילדי בעקבות עבודה זו חשוב לי להביא גם את עמדתי בנושא. פרופ´ דה שליט טוען: "קצרה היריעה, אך לא אוכל שלא להתייחס לגישת העבודה הפרטנית (או היחידנית) של העבודה העצמית בחוברות, כשהמורה עובד בכל פעם עם תלמיד אחד או עם קבוצה קטנה של תלמידים. לכאורה, מקבל התלמיד יחס אישי יותר והוא גם יכול להתקדם בקצב שלו. למעשה, יוצא שכרה של גישה זו בהפסדה. המורה מתקשה ללמד את החומר בצורה מסודרת, ובהיעדר קצב התקדמות אחיד בכיתה, נשמטת שליטתו במהלך העניינים. מה גם שהלימוד ביחידות או בקבוצות מגביר את הרעש וההמולה בחדר ומקשה על הריכוז. תרגילים ראוי שיפתרו על הלוח במרוכז, תוך כדי דיון כיתתי. כך ילמדו התלמידים משגיאות חבריהם ותתאפשר הפריה הדדית. המורה הטוב ינחה דיון כזה ויכוון אותו לצרכיו. עמיתי, פרופ´ רון אהרוני מן הטכניון (ר´ מאמרו בגיליון זה) עשה הקבלה מעניינת בין גישת העבודה הפרטנית לגישה התבניתית שבבסיס שיטת לימוד זו. לדעתו, המשותף לשתיהן הוא הבעת חוסר אמון: הגישה התבניתית להוראת המתמטיקה מביעה חוסר אמון ביכולת ההבנה והחשיבה של התלמיד; הגישה היחידנית מביעה חוסר אמון ביכולת ההוראה של המורה. חבל שאלה פני הדברים. חולשה אחרת של העבודה בחוברת מתבטאת בריבוי פרקי המשנה (אחדים מיותרים, לטעמי) ובהתמקדות החד ממדית בנושא הנלמד, בלי לקשרו אל נושאים שנלמדו בעבר" כמורה שעובדת בגישה היחידנית וכמדריכה בעבר בגישה, אני יכולה להעיד מתוך הדברים הנ"ל, שפרופ´ דה שליט לא מכיר את הגישה היחידנית, שבגלל אנשים כמותו החליפו את שמה ל"גישה מותאמת". הוא חושב שגישה יחידנית=גישה פרטנית ולא היא. ב-"ועוד אחת" מדברים על הגישה היחידנית ולא על הגישה הפרטנית. אני לא מתייחסת לפן המתמטי. אלא רק לדברים שפרופ´ דה-שליט אמר על השיטה "הפרטנית" ואני מבינה שהוא מתכוון לגישה המותאמת. הגישה המותאמת/"היחידנית", כוללת בתוכה גם את לימוד פרונטלי,גם קבוצתי וגם פרטני. כעת, אחרי שנקודה זו הובהרה חשוב לי לראות מה הם טיעוניו אחד לאחד . אביא את נקודת מבטי כמורה שעובדת בשטח בגישה המותאמת ולא כפרופסור היושב במגדל השן ומכיר את הגישה והשיטה תיאורטית ו/או מתוך צפייה אבל כנראה, לא מתוך התנסות. פרופ´ דה שליט טוען "המורה מתקשה ללמד את החומר בצורה מסודרת" אנו שוב חוזרים למה שאני טוענת כל הזמן, הכל תלוי מורה. אין סיבה שמורה בגישה היחידנית יתקשה ללמד בצורה מסודרת. הוא יודע מה לימד ואת מי, יש לו דרכי מעקב מגוונות. אין שום סיבה בעולם שיתקשה ללמד בצורה מסודרת "ובהיעדר קצב התקדמות אחיד בכיתה, נשמטת שליטתו במהלך העניינים". מתי הפרופ´ הנכבד (אני באמת מכבדת אותו מאוד) ביקר בכיתה העובדת בגישה זו. הרי אחד הדברים הייחודים של הגישה הוא מעקב ובקרה של המורה. בגישה זו המורה "שולט" (אם הוא רוצה בכך) לא פחות ממורה פרוטנטלי. ההבדל הוא שבקצב התקדמות אחיד , המורה הולך בעקבות מה שהוא מלמד ובגישה היחידנית, המורה הולך בעקבות מה שילדים לומדים. מורים אוהבים לומר "אם יעירו אותי באמצע הלילה ... אדע מי יודע מה" (שיא השליטה בעניינים). אני מודה. אני לא יכולתי לומר זאת כי אצלי ילדים לומדים גם מילדים. היינו, ילד שלא מבין נעזר בחבר שכן הבין. לא פעם אפשר לשמוע בכיתתי ילד אומר "חיה, אני לא מבין .... אני יוצא עם ... שילמד אותי". או ילד שאומר לי "... הסביר לי והבנתי" נתתי תמיד יד חופשית בתנאי... שאחרי ההקנייה של החבר, עוברים דרכי. לא תמיד זה נעשה באותו שיעור, כך שלא תמיד יכולתי "לשלוט" ולדעת בוודאות מה ילד שלי יודע בכל רגע נתון. אפשר לפתח דיון רק סביב הנקודה הזו עד כמה חשוב שהמורה "ישלוט בעניינים" כמו שפרופ´ דה-שליט קורא לזה. ממשיך פרופ´ דה שליט: "מה גם שהלימוד ביחידות או בקבוצות מגביר את הרעש וההמולה בחדר ומקשה על הריכוז." האם פרופ´ דה שליט לא שמע על סגנונות למידה? האם לא קרא את המחקר המקיף שערכו דן&דן בנושא? יש ילדים שילמדו טוב יותר כיחידים, יש תלמידים שילמדו טוב יותר בקבוצות. יש תלמידים שילמדו טוב יותר ברעש (כן, פרופ´ שליט, יש ילדים שסגנון הלמידה שלהם "מחייב" "רעש"כדי להתרכז) ויש ילדים הזקוקים לשקט. מורה מקצועי , יתן לכל ילד ללמוד לפי הסגנון המתאים לו. נכון, לא תמיד אנחנו יכולים לספק את צרכים של כל סגנונות הלמידה שבכיתה. אבל עם רגישות קלה , איך אומרים היום, אני יכול/ה לנסות אצלי למשל, כמורה שבאה מהגישה המותאמת. ילד שרצה לעבוד לבד- עבד לבד ומי שרצה ללמוד בקבוצה-למד בקבוצה. ילד שרצה שקט, יצא לעיתים ללמוד במסדרון (שהיה חלק אינטגרלי מחלל הלימוד) ולעיתים אני יצאתי עם קבוצה ללמוד בחוץ כשמרבית הילדים נמצאים בכיתה. אגב, ניתן היה לראות בכתתי גם ילדים אוכלים בזמן השיעור, לועסים מסטיק (יש ילדים שכך הם מרוכזים יותר ...ועובדה ששאר הילדים לא "ניצלו" פרצה זו)אפשר היה לראות ילדים שלומדים כשביד אחת אוחזים באוגר וביד השניה בעפרון או בספר והם היו מרוכזים להפליא... "רעש" זה לא הפריע להם בריכוז-נהפוכו. ועוד קובע פרופ´ דה שליט: "תרגילים ראוי שיפתרו על הלוח במרוכז, תוך כדי דיון כיתתי. כך ילמדו התלמידים משגיאות חבריהם ותתאפשר הפריה הדדית. המורה הטוב ינחה דיון כזה ויכוון אותו לצרכיו". ולמה חושב פרופ´ דה שליט, ששיח מתמטי אפשרי רק כאשר הכיתה לומדת בצורה פרונטלית? היו שיחות מתמטיות גם במליאה וגם בקבוצות כך שילדים יכלו ללמוד משגיאות חברים והיתה הפרייה הדדית.. וכמו שציינתי ילדים למדו מילדים, לעיתים, הרבה יותר טוב ממה שאני הצלחתי ללמד אותם. אני לא רואה בזה אות קלון עבורי. מי קבע שתרגילים ראוי שיפתרו על הלוח במרוכז... צודק פרופ´ דה-שליט בזה שמורה טוב ינחה דיון כזה ויכוון אותו לצרכי הילדים/לצרכיו. השיחות המתמטיות שהתנהלו בכיתתי למרות שלא לימדתי פרונטלית, לא היו מביישות כיתות בהן המורה לימדה את כל הכיתה. מדוע לא חושב פרופ´ דה-שליט, על ילדים שבמליאה לא תמיד באים לידי ביטוי ודווקא בשיח מתמטי בקבוצה קטנה.. הם מדברים? לסיכום התייחסותי לטיעוני פרופ´ דה שליט, ממרום עשרים ושבע שנים בחינוך, מתוכם הייתי 17 שנים מחנכת בפועל , 7 שנים מדריכה ו-2 סגנית מנהל (לא חינכתי בשנתיים אלה), אני שהדבר העקרי החשוב (אחרי הילדים) הוא המורה. מורה טוב יכול ללמד פרונטלית, מותאמת, פרטנית, למידה לקראת שליטה, למידה אינטגרטיבית, למידה בקבוצות קטנות או בכל שיטה/גישה אחרת הקיימת ב"שוק" זה ממש לא חשוב... ומורה פחות טוב..גם לא משנה באיזו שיטה/גישה ילמד... ה-כ-ל קם ונופל באישיות המורה, בראייתו את הפרט ואת הכלל ואת תפקידו ביחס אליהם. מקוממת עוד יותר טענתו של פרופ´ אהרוני שכפי שפרופ´ דה שליט מביא אותה: "הגישה היחידנית מביעה חוסר אמון ביכולת ההוראה של המורה" האומנם???? גישה האומרת שהמורה הוא זה שמתכנן את זמן ההוראה, דרך ההוראה, דרך המעקב.... מביעה חוסר אמן ביכולת המורה??????? ואני חשבתי לתומי שגישה המכתיבה למורה מה לומר, איך לומר, כותבת לו לעיתים בסוגריים את התשובות המצופות (כפי שאפשר למצוא בלא מעט מדריכים ישנים), בבחינת "כך תעשה ותצליח" היא היא גישה המביעה חוסר אמון ביכולת ההוראה של המורה......

 

[אסנת שמיר]

מודה שרק רפרפתי במאמרים אך

הם מאוד מעניינים, הורדתי ואקרא אותם ביסודיות אך, אני מסכימה לכל מילה שלך חיה.הכל תלוי במורה (כי הילדים באמת מאוד אינטליגנטים וסקרנים)במידת שליטתו בחומר, ביסודיות עבודתו, ביכולת שלו לראות ,להבין ולתת תשובה לתלמיד היחיד. התרומה שלי לדיון היא צד התלמיד- גם אני מורה שנים רבות, גידלתי שלושה ילדים במערכת(שיהיו בריאים) כולם תלמידים מעולים אך... מעולם לא ראיתי (והם לא למדו את ועוד אחת) אהבה אמיתית לנושא כפי שאני רואה בכל הכתות שאני מלמדת, עד אחרון התלמידים. זה השעור היחידי ,כמעט(אולי גם תורה) שממש כועסים עלי התלמידים אם אני לא מזמינה אותם להקניה או לא מקדמת אותם(כפי שהםאומרים) או מפסידים שעור בגלל סיבה אחרת(רחמנא ליצלן). הם אוהבים את הנושאים הנלמדים,חדורי מוטיבציה ואני ממש נהנית מכל רגע. גם בשעורים (לחשבון) הפרונטאליים וגם בשעורים היחידניים. חג שמח אסנת

 

[Elishabb]

חיה - אני ממש לא מומחה בתחום

נזכרתי שחיפשו את זה, אז הוספתי קישור. אלישע

 

[חיה פנחס]

תודה. הקישור חשוב והדיון פתוח לכולם

 

[פזיתנ]

מסכימה עם כל מילה

מקומם אותי גישתם של פרופסורים מהאקדמיה שלא עובדים ישירות עם ילדים שבאים ומכלילים הכללות גורפות.