באסה
גרמת לי לחשוב על ההבדלים שבין התמכרות לצ'אטים לבין התמכרות לפיתוח אתרים. בפיתוח אתרים, לפחות אצלי, מה שגרם לעיסוק פחות או יותר אובססיבי היה הצורך להשלים את האתר, עכשיו - וזה היה צורך פנימי שלי, לא איזה דדליין. לא היו לי גבולות, עבדתי כל יום, או כל לילה, עד שממש נשפכתי מעייפות. ולמחרת התחברתי שוב ברגע שיכולתי. ולמעשה, אי אפשר "להשלים" אתר, כי תמיד אפשר לשפר, ותמיד צריך לעדכן, או לפחות לתחזק. זה קורה להרבה בוני אתרים, כולל הרבה חובבים (כמוני), שלא לדבר על מה שקורה כשנכנס לעניין גם אלמנט הכסף. בדיוק כמו שהיתה חותמת מישהי בפורום בוני אתרים, בתרגום חופשי מאנגלית: "אין מפתחי אתרים (webmasters). יש רק עבדי-אתרים (webslaves) או מעמידי פנים". עכשיו, אגב, אני לא מסוגלת לגעת בזה. בצ'אטים, נראה לי שהעיקר הוא מין תחושת "אדרנלין" או משהו דומה לזה. מין אקשן, או ריגוש, שקשה להתנתק ממנו, ושמנסים כל הזמן לשחזר, גם (אולי בעיקר) אם זה לא תמיד מצליח. אבל זה לא כל כך שונה כמו שיכול להיראות ממבט ראשון. ממבט ראשון, נוצר הרושם שלבוני האתרים יש איזו "הצדקה", כי יש איזו תכלית ידועה לפעילות שלהם - האתר. בעוד שלצ'אטים אין תכלית כל כך גלויה לעין, הרבה פעמים האדם "סתם" מדבר שעות עם כל מיני אנשים שהוא לא מכיר ואת רובם גם לא יכיר. אבל כשאני בוחנת את עצמי יותר טוב, אז גם בפיתוח אתרים יש מין תחושת "אדרנלין". גם בעבודה עצמה. גם בכל מיני הצלחות קטנות, כשמשהו סוף סוף יוצא לך כמו שצריך אחרי שעות רבות של עבודה. גם כשאת מצליחה להביא אנשים. וכשנכנס לזה אלמנט הכסף, אז נכנסים עוד סוגים של ריגושים. אני לא מתכוונת לאנשים שעובדים בזה לפרנסתם כשכירים באיזו חברה ומקבלים משכורת קבועה, אלא אנשים שבונים אתר ומרויחים מפרסומות וכאלה. אז הכל תלוי בך. קשה לי להסביר את זה בלי להכנס ליותר מדי פרטים משעממים, אבל יש מין תחושה כזו של צייד בג'ונגל. ואנשים לא באמת עושים את זה בגלל הכסף. כי רק מתי מעט באינטרנט מצליחים להרויח בכלל, וגם זה רק אחרי השקעה רבה מאד, לפחות בזמן ועבודה. ומתוכם הרוב מרויחים פרוטות, בעיקר אתרים קטנים של אדם אחד. אני השקעתי בזה שעות עבודה בהיקף של משרה וחצי-שתיים והרווחתי דמי כיס במקרה הטוב. אנשים עושים את זה בשביל הריגוש. עכשיו השאלה, אם גם בצ'אטים יש אולי איזו תכלית, איזה מטרה שאת מנסה להשיג, אולי לא באופן לגמרי מודע?
.