מפרט טכני (איך ועל-פי מה הוא נקבע)

מפרט טכני (איך ועל-פי מה הוא נקבע)

סיפור על מקור המידות ואיך ההסטוריה משפיעה על הטכנולוגיה של היום. רוחב פסי הרכבת בארה"ב הינו 143.5 ס"מ. (4 פיט ו 8.5 אינץ'). זהו מספר די מוזר. למה דווקא כזה רוחב? התשובה הפשוטה והמיידית היא שככה בנו אותם בבריטניה ולכן כך נבנו בארה"ב ע"י הבריטים המוגלים. ולמה בבריטניה השתמשו ברוחב כזה? המסילות הראשונות נבנו ע"י אותם אנשים שבנו את הרכבות העתיקות שהשתמשו ברוחב פסים זה. ולמה דווקא השתמשו ברוחב כזה? כיוון שהשתמשו אז באותם כלים ותבניות ששימשו לבניית כרכרות, שזה היה המרחק בין הגלגלים שלה. ובכן, ולמה בכרכרות השתמשו ברוחב מוזר כזה בין הגלגלים? כיוון שאילו זה היה אחרת היו נגרמים נזקים לכרכרות בעת נסיעה בכבישים עתיקים באנגליה בהן קיימות עקבות (סימנים "חרוטים" על פני הכביש שנוצרו משחיקה ע"י כרכרות שנסעו במהלך השנים). ומי בנה את הכבישים העתיקים? הדרכים הבין עירוניות הראשונות נבנו באנגליה, כמו בכל אירופה, ע"י הלגיונות של האימפריה הרומית והיו בשימוש מאז. כרכרות המלחמה של הרומאים יצרו את העקבות הראשונות על הכבישים שאילצו את כולם לחקות אותם מחשש לגרימת נזק לגלגלי כרכרות אחרות. מאחר והכרכרות נבנו עבור ועל ידי הרומאים, כולם היו זהים מבחינת המרחק בין הגלגלים. רוחב פסי הרכבת בארה"ב הוא 143.5 ס"מ והוא נגזר מהספציפיקציות המקוריות לכרכרת מלחמה רומית. כך שבפעם הבאה שתשאל את עצמך מאיזה תחת הפליצו מספר זה, יתכן שעלית בדיוק על הנקודה, מאחר והכרכרות הרומיות נבנו ברוחב שיתאים למקם את האחוריים של שני סוסים. ומכאן התשובה לשאלתנו המקורית. בהקשר זה, מעניין לציין כי בהסתכלות על מעבורת חלל העומדת לפני שיגור, ניתן להבחין בשני טילים גדולים הצמודים משני צידי מיכל הדלק הראשי. טילים אלה נקראים SRB (Solid Rocket Boosters ?) ומיוצרים ע"י חברתTHIOKOL ? במפעלם אשר ביוטה. המהנדסים שתכננו אותם היו רוצים לתכנן אותם יותר רחבים אך הטילים חייבים להיות מועברים לאתר השיגור ברכבת. קו הרכבת עובר דרך מנהרה בהרים, שהיא קצת יותר רחבה מהמסילה עצמה, אשר מתאימה בערך לרוחב התחת של שני סוסים. כך יוצא, שהתכנון של טילי הדחף של מערכת התעבורה המתקדמת ביותר בעולם, נקבע לפני אלפיים שנה על פי רוחבו של התחת של סוס רומי. כעת הבנת איך ועל-פי מה כותבים מפרט טכני. [קיבלתי באימייל]
 
סיפור מעניין. והמציאות, גם היא

מעניינת? לא יודעת. הרי למה להיצמד לכזה מספר? ממתי זהו רוחב שני סוסים? מה ההבדל בהקשר זה בין 143 ל-144? (אולי כדאי לצלצל ל-144 של אותם ימים). ועוד, מה הבעיה לאנקל סם לכרסם עוד קצת בהרים ולהרחיב המנהרות? בכל מקרה, סיפורים שכאלה גם אם יש בהם רק גרעין של אמת - יש להם טעם טוב. ויש להם טעם. ואיך קוראים לזה אצלנו? עבודת המידות.
 

gitta

New member
נכון

הנה הסיפור המקורי: "היה היום בוקר זוהר" "המראה היה מרהיב ומהפנט. הזהובים והכסופים נעו מכאן לשם ובחזרה בתנועות אציליות, כשהשחורים ניצבו על עומדם ללא ניע, עד שלרגע חשבתי שהם כמו מתים. מעניין מה אומרים הצבעים שלהם, חשבתי. הזהובים, שהיו נוצצים, נראו חרוצים וזריזים, שקועים ועסוקים בענייניהם. הכסופים היו קטנים מהם ונעו גם הם בזריזות, ברווחים שהותירו להם הזהובים לתנועה חופשית. גם הם עטו שריון נוצץ, מרהיב עין. רק שני השחורים, הידועים לכול כטורפים, לא נעו. האם חשבו לתקוף בפתאומיות את אחד הזהובים או הכסופים? הגדול משניהם נשען קלות על צלב עץ, שהיה צבוע אדום במרכז וירוק בארבעת הקצוות. הכל נראה כה שלו ורגוע, אך בו בזמן גם מאיים. כשקראו בשמי,לא יכולתי להתאפק וצילמתי את המראה, שנשקף אלי מתוך האקווריום בחדר ההמתנה."
 

gitta

New member
נחמד זה בסדר

אבל עתיק? כתבתי אותו השבוע
וזו גם לא אגדה אורבנית אלא אמת לאמיתה. בצעירותי אהבתי לקרוא את סומרסט מוהם, אולי מסיפוריו הקצרים הושפעתי קצת.
 

gitta

New member
מעדיפה סחתיין

שזה פעמים לבריאות (סאחה=בריאות). סחטיין זה מיץ תפוזים וכדומה
 

gitta

New member
פותחים קיוסק

למיצים טבעיים, כמו זה המיתולוגי שע"י השק"ם לשעבר באבן גבירול. פינה ארכאית ונעימה בלב העיר, שגם צ'יץ' לא הצליח לסגור.
 
למעלה