מפעם לפעם עולה לי המחשבה

eshkolit32

New member
מפעם לפעם עולה לי המחשבה

שלא יתכן שאני לא מכירה אף אחד בגילי או צעיר ממני שאיבד את שני ההורים שלו. לפני יומיים נכנסתי לאיזה פורום וקראתי על מישהי בת 21 שאיבדה את שני הוריה, עומדת להתחתן וכותבת כמה קשה לה עם העובדה שההורים שלה לא יהיו שם. קראתי ואמרתי לעצמי מתוך אינסטינקט: איזה סיפור, בחיי... רק בת 21 וכבר יתומה לשני הורים. רק למחרת, כשחשבתי על זה שוב, ירד לי האסימון - גם אני בגיל 22 הפכתי יתומה לשני הורים....כשמסתכלים מהצד על אנשים שעברו את מה שעברנו, הדברים נראים אחרת.
 
האמת...

שאני תמיד הסתכלתי מהצד על אנשים שאיבדו הורה...אם ...אב...וכל הזמן אמרתי לעצמי...אלוהים....איך הן עומדים בכל הכאב הזה.. ועכשיו הבנתי איך...
 

A GIFT OF LOVE

New member
נכון

לרוב אני ממש כואבת עם האנשים האלו. לדוגמא שבטאל סיפרה על אותה ילדה ממש נכנסתי לעצב. כן חשבתי על כך שהמקרים שלנו די מזכירים. אבל חששתי איך היא תעבור את מה שמחכה לה? עכשיו שאני מסתכלת על זה אני יודעת שהיא יכולה ועוד איך כי הרי גם אני עברתי את זה ואני כאן... איך אמרת? כשמסתכלים מהצד על אנשים שעברו את מה שעברנו, הדברים נראים אחרת.
 
למעלה